אוספים? what is it good for?

[melancholy man]

אוספים? what is it good for?

בידיעות אחרונות של סוף שבוע היה איזכור לשני אוספים שיצאו לאחרונה לשנים מהשמות היותר גדולים של עולם הרוק (זפלין ודילן) ובשני הכתבות המסקנה המוחלטת של הכותבים, הייתה שזו מסחטת כסף מיותרת שכל מטרתה להוסיף למי שהונו כבר מתקרב למיליארד דולר, עוד איזה מאה אלף למטרה הגדולה, ברקע, יצאה בוקסה של הדורס, שערן הזכיר לפני כמה ימים, בקרוב יוצאת בוקסה דומה ומלאה של הפינק פלויד ובכלל נראה שאגדות הרוק של הסבנטיס מממחזרות עצמן לדעת. אז בואו נפתח את זה, האם אוספים של הרכבים קלאסים הם מיותרים מראש? למה בכלל צריך את זה ומי קונה את זה?, אילו אוספים טובים בעינכם ואילו מיותרים לגמרי? לטעמי, בכל שנה, יש קבוצה שלמה צעירים שמגיעים לגיל 16 ומגלים את דילן, פינק פלויד, הדורס, זפלין, דיפ פרפל וכו', לרובם, אין מהבית את הדיסקוגרפיות המלאות של כל אבות המזון האלה או את הדרך לסדר את השירים בסדר שנותן איזשהו ערך מוסף ונותן טעימה שמזמינה לאכול את המנה כולה, אישית, את הנדריקס למשל הכרתי דרך אוסף להיטים.

 

[מורנא007]

זה מצוין

הכרתי להקת רוק אחת... דרך אלבום אוסף בויניל שנקנה בראשית שנות ה-80 ואפילו שהם להקה של אלבומים, האוסף הזה הוא ממש טוב (אבל הוא מתאים למי שחובב את הג'אנר ההוא

).

 

[Pigpen]

מתנגד בתוקף

אני דיי שמרן בקטע הזה ולא יכול לוותר על הכוונה המקורית של האמן כשהוציא את האלבומים שלו. קשה לי להתפשר על חבילת "הכי טובים", כי למה שיחליטו בשבילי מה הם השירים הכי טובים? מבחינתי אין תחליף לשיטוטים בחנויות מוזיקה (ממשיות ומקוונות...) וניסיונות נואשים להדביק את הקצב של האלבומים שאני רוצה להשיג. ואחרי שאתה משלים דיסקוגרפיה כמעט מלאה של אמן מסוים, אז אתה מבין למה לא להסתפק רק באוסף... כמו האוצרות החבויים שיש באלבומים המקוריים גדולה מאוד, כמו גם ההזדהות עם התקופה בה יצא בכלל והתקופה בחייו וביצירתו של האמן בפרט. שרשורי "משהו להתחיל איתו" שהיו פה בפורום לפני כמה שנים ממחישים את זה הכי טוב... תבחר את האלבום שנשמע לך הכי מעניין בעקבות ביקורות והמלצות, ומשם, אם תרצה, תמשיך. אני לרוב מעדיף להתחיל מההתחלה.

 

[הדרדסית הננסית]

כשרק התחלתי להתעניין במוזיקה

ועקב העובדה שלהורים/אחים/ חברים שלי יש טעם מחריד הייתי קונה אוספים (לזכותי יאמר שלא הכרתי את הפורום הזה והאינטרנט לא היה כל כך פופולרי). יש אוספים שאני אוהבת כאילו שהם אלבום מקורי לדוגמא BIOGRAPH של דילן שרק המחשבה עליו מעלה לי חיוך. היום אני כבר לא קונה אוספים כי אני באמת מרגישה שהרבה מתפספס. אבל לפעמים אוספים קורצים לי בעיקר שזה אומן שהיו לו שירים טובים בודדים מפוזרים בין אלבומים בינוניים.

 

[almogi]

לא.

בעיני אוספים הם פשוט דבר מיותר שאסתם זורקים עליו כסף: אם אהבת את האוסף סביר שתקנה את הדיסקוגרפיה, ואז האוסף פשוט מיותר. אם לא אהבת - סתם זרקת כסף על דבר שאינך אוהב. בכל מקרה - הוצאה מיותרת. הקטע המרגיז בכל העסק הוא שבהרבה מקרים מוסיפים לאוסף איזה קטע מקורי שאינו מופיע באף אלבום אחר, ואז אין לך ברירה: אם אתה רוצה את הקטע הזה אתה חייב לקנות את כל הדיסק. בעבר אולי היה מקום לאוספים כדי להכיר את האמן. היום בעידן שיתופי הקבצים זה כבר לא פקטור, בוודאי לא אצל הצעירים.

 

[melancholy man]

משהו שכדאי להוסיף

ולא כל כך נכון לגבי אוספים של להקות משנות השבעים, אבל נכון מאוד לגבי חומרים משנות השישים ואחורה, במיוחד, עד 67, הרבה מאוד להקות, כתבו שירים בשביל שיצאו כסינגלים, ההכנסה שלהם לאלבומים (כאמור, בעיקר עד 66-7) הייתה בשביל להוציא עוד כמה דולרים מהמעריצים והתקליטים עצמם, מלאים בפילרים (אם בכלל השירים הגיעו לאלבום רגיל), בשביל הרבה שירים, ובעיקר b sides של סינגלים, אוספים הם הדרך היחידה למצוא את החומרים האלה, אני שומע עכשיו את האלבום introspection של להקה בריטית בשם the end שמורכב כולו מסינגלים כאלה, אוספים כאלה, הם אחד הדברים האהובים עלי ובלי לדיון הזה, הם משהו בהחלט נחוץ וטוב. בקשר לאוספים אחרים, זה תלוי הרבה במאזין במה שהוא מכיר ובאיכות האוסף, באופן מעניין, גם האוסף שאני דיברתי וגם זה שמורנא הביא, נעשו פחות או יותר בזמן אמת, אוספים כאלה, הרבה פעמים הופכים לקלאסיים לא פחות מאלבומי האולפן עצמם ויש להם חשיבות משל עצמם, אוספים מאוחרים יותר, תלויים, באופן שהם ערוכים, במידה שהם משלבים בין חומרים שלא יצאו קודם ללהיטים וגם (וכן זה חשוב) בחוברת ובהסברים. (בתמונה: עוד אוסף קלאסי ומומלץ...)

 

[AeroTom]

זה נכון. Having a Rave-Up לדוגמה ועוד כל מיני

אלבומי אוסף שמאגדים את הסינגלים שיצאו, יחד עם ה-B-Sides והקלטות אחרות אולי שנערכו בתקופה. כאלה שהוקלטו ויצאו רק בתור סינגלים בודדים לפני שהקונצפט של אלבום ממש נתפס בגדול (עד סוף שנות ה-60 כמו שמלנכולי ציין). ככה היה נהוג הרבה דאז בשנות ה-60 ועד היום אלבומי האוסף האלו יכולים להיות חשובים לכל ספריה של מאזין. אלו כמובן אוספים יוצאים מין הכלל, בגלל שהשירים בהם לא שוחררו באלבום גם לפני. הם עדיין אבל בהגדרה של אוסף והיוו משהו גם טוב למאזינים כי איגדו את הדברים יחד בלי צורך לרכוש את כל הסינגלים לחוד. טוב שהקונצפט של אלבום נתפס יותר קצת אחרי זה...

 

[melancholy man]

היארדבירדס, באמת אחלה דוגמא

גם האנימלס, הקינקס ועוד ואפילו הסטונס והמי המוקדמים, הדרך הכי טובה להכיר אותם, היא דרך אוסף, גם אם יש לך את כל או רוב האלבומים החשובים החשובים, צריך באמת פעם לעשות סקירה של אוספים חשובים של ההרכבים האלה...

 

[HelterSkelter1]

כמובן שיש הבדל

בין אוספים כמו הנאגטס או סינגלים וביסיידים לבין עוד אוסף של בוב דילן עם Blowin' in the wind ו Knocking on heaven's door. אני חושב שהשאלה היא יותר לגבי הסוג השני של האוספים. לדעתי זה תלוי באמן ה"נאסף". אם זה מישהו ששווה להשיג את אלבומי האולפן שלו, כמו דילן, דיפ פרפל, ניל יאנג, לד זפלין, קינג קרימזון (אוסף שלהם זה פשע) או עוד 1001 להקות, אז אוסף זה דבר ממש מיותר, שאפילו די הורס את החוויה. אבל אם מדובר באמנים שהתרכזו יותר בהוצאת כמה סינגלים טובים והשאר פילרים, או שרוצים מרוב פרספקטיבה על הקריירה שלהם, בלי לנבור מעבר - במקרה הזה אוסף זה דבר מבורך. יש לי ממש מעט אוספים בדיסקייה, והם של אמנים מהסוג השני (קקטוס, ג'יין בירקין, ווינגס). יש גם אמנים שהתפוקה שלהם מאוד קטנה, אז כל העבודות שלהם יוצאים על דיסק כפול או משולש (כמו המלחין המודרני אדגר וארז, לדוגמא).

 

[AeroTom]

מיותר

אבל יש אוספים שהם באמת כן מחדשים משהו, כמו Box Sets וכדומה. אבל בגדול אוספים ממש מיותרים, במיוחד כאלו שיוצאים כל 5 שנים לאמנים עם אותם השירים המוכרים ולא מחדשים כלום. נכון, הם יכולים להדליק עוד איזה נער בן 15 על אמן או להקה ישנים, אבל אותו אחד גם יוכל להכיר אותם דרך אלבומי הסטודיו אם ממש יתעניין, ושם מבחינתי מגיע באמת החיבור היפה יותר ואולי האמיתי גם. כי גם מישהו שיתחבר דרך אוסף, ירצה את אלבומי הססטודיו ואז בסופו של דבר האוסף סתם יעלה אבק על המדף. ככה שבגדול אני ממש נגד אוספים חדשים. מה גם שהם מייצגים בדרך כלל רק את הלהיטים הגדולים של האמנים והמוכרים יותר, ולמאזין אין את החשיפה לכל העבודות האמיתיות שלהם והיצירות המלאות גם שהן אלבומי הסטודיו. זה גורם גם להרבה מאזינים לא להתפתח הלאה עם אמן כי םה אומרים יש לי את האוסף עם שירים מכל התקופות, ואז נשארים אטומים עם להיטים הגדולים וזה בשבילי ממש עצוב. מצד שני...כי לכל מטבע יש את זה - אכן יוצאים לפעמים אוספים שהם כן שווים קניה. לפעמים זה בגלל משהו שמשוחרר פעם ראשונה, כמו נגיד ה-Box והאוסף הראשון של זפלין שיצא ב-1990. האוסף המרובע שכלל בתוכו גם את התוספות של: Hey Hey What Can I Do Traveling Riverside Blues והשילוב של White Summer/Black Mountain Side שעדיין, בשביל אוסף מרובע זו מידה קטנה של חידושים, אבל זה זפלין. עדיין שווה שיהיה את זה בגלל זה. Pandora's Box של אירוסמית' הוא אחלה אוסף, כי הוא יותר יומן מסע איתם לרחבי שנות ה-70. דרך מצויינת להכיר את העשור המעולה שלהם שלא הרבה בארץ מכירים וזה כולל כמה וכמה תוספות חובה, כמו ההקלטה של Rattlesnake Shake ושל All Your Love, כמה גרסאות לייב מוקדמות אחרות לשירים, קטעי חזרות ועוד. ל-Yardbirds יצאו המוני אוספים מיותרים עם השנים. צריך לדעת בדיוק מה קונים כדי שיוכל להיות לך בבית את המאגר המלא המוקלט שלהם. הקופסה של Train Kept a Rollin הוא אסופת שירים מעולה, כי היא כוללת ממש את כל מה שהוקלט בתקופה עם גומלסקי (63-65) והיא מוצר חובה לכל אחד שרוצה בבית את כל מה שהלהקה הוציאה בין השנים ובדרך שבה יוציא פחות כסף על מליון מוצרים. אפשר להזכיר עוד הרבה קופסאות אוסף שוות כמו Playback של טום פטי, אבל בהן יש משהו בדרך כלל יותר מאוספים, למרות שהן גם סוג של אוסף. הדגש פה אני חושב הוא על אוסף נטו. כזה על דיסק או 2, לא קופסה, אלא אוסף רגיל של שירים ראנדומלים בלי שום מכנה משותף ביניהם (חוץ אולי מסידור כרונולוגי או משהו כזה). לפעמים יש בהם תוספת או 2 שבאמת שווים את המחיר המלא של זה למעריצים הכבדים, אבל רוב הפעמים זה עוד מוצר מיותר עם אותם השירים הטחונים והמוכרים שכבר שוחררו קודם במליון ואחת הוצאות אחרות של הלהקה...

 

[pasteran]

אני לגמרי בעד

אוסף ערוך היטב הוא הדרך המעשית היחידה להכיר אמן. יש בו את מיטב התוצרת של האמן, המוזיקה שתגרום לך להלהב ממנו.יש בו ייצוג לתקופות ושינויים במוזיקה שלו. ואין בו קטעים מיותרים. הרי אין זמן להקשיב לכל הדיסקים ואי אפשר לשפוט מוזיקאי על סמך אלבום אחד אפילו אם זה מאסטרפיס. נגיד מי שלא אוהב את זיגי סטארדאסט עדיין יכול לאהוב את בואי של טרילוגיית ברלין. גם אני הכרתי את הנדריקס מאוסף וגם את הדורס שעכשיו קניתי את כל הדיסקוגרפיה שלהם. האם הייתי קונה את כולם אלמלא ידעתי - בזכות האוסף - שבכל אלבום של הדורס יש שירים גדולים. האם הייתי צריך לחכות עד קניית אלבום חלש (יחסית) שלהם כמו waiting for the sun ע"מ להכיר את השירים המצויינים מתוכו? אלמוגי אומר שאם אתה אוהב את האוסף תקנה את הדיסקוגרפיה. זה פשוט לא נכון. א. אין כסף. ב. יש אמנים שאין להם מה להציע מעבר לאוסף. מה לעשות כותבים עשרים שירים טובים והשאר נספחים. זה הכלל. למה לבזבז זמן בהקשבה לכל הספחת כשיש עוד מיליון דברים מצויינים להקשיב להם. מובן שבעידן ההורדות בו אתה יכול להשיג הכל בחינם הטיעון שלי קצת יורד. אפשר להוריד את כל הדיסקוגרפיה ולשמוע הכל ולבחור. לדעתי ההתנגדות לאוספים נובעת ממקור עמוק יותר. אנשים פה מתייחסים לאלבום בחרדת קודש. ואני לא מאשים אותם. עיתונות הרוק, הקהילה כולה בעצם, מקדשת את האלבום כיחידה אמנותית. וזו קונסצפיה מגוחכת שהגיע הזמן לשבור אותה. ברוק כותבים שירים לא אלבומים. ומעטות הדוגמאות ההפוכות. תשתחררו מזה אנשים! בעצם אין דבר כזה "אלבום". יש דיסק, יש תקליט - מדיה כלשהי שאוספת שירים מתקופה מסוימת. כל אלבום הוא אוסף מוגבל בזמן. אין הבדל מהותי. ושאף אחד לא יגיד לי "סרג'נט פפר" וכיו"ב. יוצאי דופן.

 

[AeroTom]

למה "הדרך המעשית היחידה" אבל?

זו גם דרך, אבל ממש לא היחידה...אני אישית תמיד אהבתי לקפוץ ישר למים העמוקים איך שאומרים...ואני תמיד גם ממליץ על זה לאחרים. להתחיל ישר עם אלבום סטודיו מומלץ או שנמשכים אליו (או שמכירים בו שיר או 2 שממש אוהבים) וככה להכיר ולהמשיך הלאה לאלבום הבא. אוסף יכול להיות טוב לאנשים מסויימים בשביל התחלה, כאלה שחוששים אולי ורוצים להכיר קודם את הלהיטים או השירים הכי מוכרים של אמן מסויים. אבל אוסף מבחינתי מאבד הרבה מהאווירה שנמצאת כן באלבום סטודיו. בוא נגיד שאנשים שיש ברשותם בבית רק אוסף של אמן או להקה, הם יותר מכירים "שירים" ולא "אלבומים", וזה ממש חבל לדעתי. אבל כל אחד ודרך החיבור שלו. הראש שלי הוא תמיד במחשבה של לגשת ישר לאלבומים, כי מתי שהוא האוסף יהפוך למיותר וגם באלבום סטודיו מגיעה ההכרה והחיבור החזק יותר, שכולל גם את ההוצאה האמיתית בזמן מסויים עם השירים בתוכו. ולא רק להיטים גדולים שנותנים לך לשמוע. זה עושה אבל לדעתי להרבה שירים אחרים שכן נמצאים שם תמיד באלבומי הסטודיו (והם לא פחות טובים ובדרך כלל גם טובים יותר מאלו המוכרים באוספים).

 

[Barmelai]

לא לגמרי נגד

בוא נוציא מהדיון את האמנים שלא היו פורים מספיק ואת אוספי הסינגלים, עליהם אין חילוקי דיעות שהאוספים שלהם נחוצים. השאלה היא סביב אמנים שיש להם דיסקוגרפיה כבדה ומוערכת ברובה. בניגוד משווע אליך אני דוגל באלבום כיחידה אמנותית. זה לא אומר שהאלבום צריך להיות קונספט, בכלל לא. רוב האמנים כותבים, מופיעים, ובשלב מסוים נכנסים להקליט את החומר שהצטבר להם ביד. השירים האלה, ירצו או לא, משקפים את מי שהם מאותה תקופה שנכתבו, והתקופה לא תחזור יותר: הם מתבגרים, משנים טעם, השפעות, סגנון, עובדים עם מוסיקאים אחרים וצוברים נסיון חיים. כל אלה יכנסו לשירים של האלבום הבא, ולכן אמן שלא עושה שקר בנפשו לא יכול לחזור על האלבום הקודם. זה מה שעושה כל אלבום ליחידה אמנותית בפני עצמה, בעלת צבע משלה וריחות וטעמים משלה. כשאני חושב על אלבומים שונים של יאנג, דילן, ואחרים, אני מגלה שיש לי יחס שונה לכל אלבום. בלי קשר לכמה שירים אני אוהב מתוכו. הספריה שלי מלאה באלבומים בעלי איפיון חזק ויחודי בקטלוג של האמנים שאני אוהב. באוספים כל זה נעלם. אתה מכיר את השירים, לא את האדם שמאחריהם, ואני מתכוון לזהות האמנותית שיש לו בשלב מסוים בחיים, ולא לפרטים רכילותיים. משום כך יש אצלי רק שני אלבומי אוסף בספריה. אלה DECADE של ניל יאנג ו SWEET DREAMS של רוי ביוקנן. שני האוספים האלה קיבלו על ידי עריכה מעולה אופי אלבומי משל עצמם ואני מקשיב להם המון למרות שיש לי את הדיסקוגרפיות הכמעט מלאות של יאנג וביוקנן. העריכה של אנתולוגית ביוקנן נעשתה ע"י ביל לוונסון, עורך שאהב את הבלוזיסט בכל מאודו, וניסה (והצליח) ליצור אנדרטה מפוארת לזכרו. את DECADE ערך ניל יאנג בעצמו והדבר ניכר בכל שיר ושיר. בשתי הדוגמאות האלה העורכים כיוונו אל האמן ולא אל הקהל שמחפש להיטים מזדמנים

 

[pasteran]

אתה טועה

לגבי עניין האלבום כיחידה אמנותית. אבל אסתטיקה היא לא עניין לכתוב עליו כשאתה שתוי. למעשה היא בכלל לא עניין לכתוב עליו אבל מתישהו אני אוכיח מתמטית שאתה טועה

 

[Barmelai]

קח את הזמן ../images/Emo13.gif

 

[סוסשיגיונו]

על כל דבר אפשר לכתוב שתוי,

אסתטיקה היא כן דבר לכתוב עליו ואין ספק שאלבום הוא יחידה אומנותית. בגדול אין סיבה לריב להתווכח ולהפוך לעקרון כל עניין של פורמט מוזיקלי כיום במציאות המוזיקלית המודרנית, אבל תמיד אפשר לשאול שאלות לגבי לגיטימיות של פורמט מסוים, בעיקר במקרה של אוספים, מאחר והם ברוב המקרים אמצעי כלכלי של חברות התקליטים. קודם כל, לדעתי צריך להוציא את העניין הכספי מחוץ למשוואה, אלמוגי טוען שאוספים זו הוצאה מיותרת ולשיטתך דווקא הדיסקוגרפיה בשלמותה היא הוצאה מיותרת. לדעתי הדילמה הזו רק מראה שזה עניין של טעם, בסופו של דבר מי שרוצה יוציא כמה כסף שבא לו על מה שמתחשק לו ללא כל התחשבות באתיקה האומנותית של אותו פורמט מוזיקלי. אותו הדבר בדיוק אפשר להגיד על השאלה השנייה, ממה נהנה יותר? מהאוסף או מדיסק ספיציפי? למי איכפת? יכול להיות שתהנה ויכול להיות שלא, בקטנה. מותר לא להנות ממשהו שיתכן ואתה מפספס אותו לחלוטין רק בגלל שאתה מאזין לו בפורמט זה או אחר, אלא שזה לא כל כך נורא ולא כזה חבל. ינסה מי שירצה בדרך זו או אחרת ואו שיכווה או שישמח, הכל אותו דבר. לאחר שאתה מוציא את שתי השאלות האלה מהמשוואה אתה נשאר רק עם דילמה אחת, האם אוסף יכול לשקף דמות של אמן מסוים ברגע נתון בהתפתחות היצירתית שלו כמו שאלבום ספציפי יכול? חשוב לציין שזה לא מעלה או מוריד מהלגיטימיות של כל אחד מהפורמטים, זה הכל עניין של העדפה. כאן גם נכנסת השאלה של האסתטיקה. עבורי אין ספק שאלבום ספיציפי מתקופה מסוימת של אמן או להקה יהיה הרבה יותר הומוגני ועל כן יותר חי והרמוני מאשר אוסף. קטעים של קלפטון, לדוגמה, מהתחלתו ב'קרים' ומשלהי הקריירה שלו נניח כמו 'צ'יינג' דה וורלד' שונים במהותם אחד מהשני, אמנם המהות אינה ידועה לי אלא לקלפטון אבל אני ללא ספק מרגיש אותה ויכול לזהות אותה באופן כזה או אחר. יחד עם זאת אין ספק שאוספים יכולים להיות פאן טהור, במידה ומושקעת בהם מחשבה וכנות הם יכולים לחשוף משהו שהלהקה או האמן עצמו לא הצליח לחשוף [אם כי כמובן הוא יצר] ומאותה הסיבה בדיוק אפשר להבחין בכישרון ובאהבה מוזקיליים אצל מיני די.ג'ייז. אני עוצר כאן כי המחשב שלי מקרטע ואני מפחד שיכבה פתאום. אני מתנצל מראש על הקיצור במילים אפרט ואדגים בהזדמנות.

 

[AdiX]

בוקסות ואוספים

אוספים הנה דרך מחמדה להכיר אומן או להקה. בעיקר דרך שירים קליטים ולהיטים שבדרך כלל ישאירו טעם של עוד. בוקסות הנן דבר בעייתי ביותר ובאמת לאחר קניית חלק מהן נותרת לפעמים מן מן הרגשה שקצת דפקו אותך. אני מתכוון לאותן הפעמים שיש לך את רוב האלבומים והבוקסה תורמת בעיקר חומר נדיר וכו'. מצד שני ישנן כאלו שבאמת שווה לרכוש, לדוגמא הקופסא של Cream שמכילה את כל האלבומים, חומר נדיר, ספרון נחמד והכי חשוב עברה איכותית למדיה דיגיטלית (בהשוואה ל CD's הישנים) או כאלו שכוללות גם DVD מעניין בנוסף ל CD's אבל אנחנו (אני בכל מקרה) מכורים וזה לא ממש משנה. אתמול קניתי ויניל מקורי של הצד האפל, בעטיפת Getfold כולל 2 הפוסטרים ו 2 הגלויות הכל במצב מעולה. וזה כאשר יש לי בבית את ה CD ובנוסף ויניל בהדפסה מאוחרת פשוטה.

 

[yoavsc]

כן

יש לא מעט "להקות של סינגלים" שהייתי שמח לקנות אוסף שלהם, אבל לא רואה את עצמי קונה אלבום - כי אין אלבום מספיק טוב אלא רק שניים, שלושה סינגלים מפוזרים על שני אלבומים. בשביל להקות הענק לא צריך אוספים - אפשר לגלות אותם דרך אלבום אדיר לבחירתך. רוב האנשים מגלים את פינק פלויד דרך החומה/דארק סייד ולא דרך אוסף.

 

[noosh]

ברמת העקרון, אני לא אוהבת אוספים

אני אוהבת להכיר אמנים ולהקות לפי האלבומים שלהם, כי אני רואה אלבום כיצירה מוגמרת. לאלבום יש בד"כ אופי משלו, השירים בו מסודרים בצורה מסויימת, יש סיבה שהם שם, וכו' וכו'. אני לא חושבת שאפשר להכיר אמן לפי אוסף (למרות שאולי זה תלוי), כי באוספים לרוב תקבל להיט אחד, מקסימום שניים מכל אלבום (או רק מחלקם), וזה פשוט לא מדד, לא כמו אלבום שלם. מצד שני, אוסף כן נותן לך סקירה מקיפה, לרוב. יכול להווצר מצב שתקשיב לאלבום שממש לא ידבר אליך ולא תמשיך להקשיב לאמן הזה (אלא אם אתה באמת עקשן), ודווקא את האלבומים האחרים שלו היית אוהב. נגיד, בטוח יש אנשים שהתקופה המוקדמת של פינק פלויד עושה להם את זה, ויש כאלה שדבר אליהם באנימלס צפונה. זה חושף אותך לכל מני תקופות. האוסף היחיד, אני חושבת, שאני אוהבת הוא Sultans of Swing של דייר סטרייטס, אני באמת חושבת שזה אוסף ממש טוב. גם לדורז הקשבתי בפעם הראשונה דרך האוסף הכפול שלהם, ונהניתי מאוד, זו הייתה תחילת המסע לתוך האלבומים שלהם, ואחלה של התחלה.

 

[Investigations]

בעד ונגד!

עם כבר מדברים אז את לד זפלין הכרתי דרך אוסף! שדרך אגב בסדר שירים ובשירים עצמם כמעט העתק של החדש. ובפרט יש אומנים שהם אומני אלבום (במיוחד בפרוג ולכן כניראה הרוב פה נגד אוספים), עכשיו אין כמו אלבום כדי להכיר להקה ולרוב גיליתי שאני מעדיף את הפנינים שמסתתרים באלבומים ולא את הלהיטים המצליחים, השירים הכי טוב מתחבאים עמוק בתוך האלבומים. אבל עם זה אומן שמכיר כבר אבל לא האהבת שום אלבום שלם אהבת שיר מכאן שיר מכאן למה לקנות אחד שאוסף הכל? יש כל כך הרבה אומנים שפשוט לא יודעים ליצור אלבום אבל בכל אחד שהם מוציאים יוצאים כמה שיר מעולים. בקיצור זה תלוי באומן ובימנו בעידן האינטרנט אפשר לשמוע קודם את האלבומים ולהחליט למה ראוי האומן! אבל לא כהכרות ראשונה.