נוגע בך במילים
New member
אונס לא במישור הפיזי - אלא המחשבתי (מאמר דעה)
זמן רב שלא דובר באייטם תקשורתי במשך ימים רבים, כמו שדובר בפרשת "אלנבי 40". לא משום המקרה המזעזע, ואכן הוא כזה, כי אם משום ששוב צף הקרב המגדרי: צד אחד צועק "שרמוטה" ומהצד אחר צועקות "גברים אנסים נאלחים", ואף לא צד אחד העלה כי אולי יש במקרה הזה תחום אפור. אך מה שמביא אותי לכתוב מאמר זה, הוא המיאוס מהקלות הבלתי נסבלת, שנשים ממהרות להטיל את האשם על המין הגברי, שלשיטתן לא היה שם אלא אונס קבוצתי.
באחת העדויות שלה מסרה הצעירה כי "כשעלתה על הבר אחת המבלות במקום פרמה את בגד הים שלה". אישה, לא גבר. זעקה אחת לא נשמעה כנגד אותן נשים בהפגנה שהייתה מול המועדון. מילה אחת לא נשמעה בהפגנה כנגד האימא של אותה צעירה שלא משכה את הבת שלה מהמציאות שהיא נפלה אליה קודם אותו הערב. למה לזעוק את זה אם אפשר לצעוק "אנסים"? "אישה המקיימת יחסי מין תחת השפעת אלכוהול אינה עושה זאת תוך הסכמה מוחלטת", כך נאמר שוב ושוב. אם כן מדוע לבטל את העובדה שגם אותם גברים היו קורבן של האלכוהול?
אותה צעירה היא לא קורבן של אותו הערב, היא קורבן של השנים שקדמו לו, שבו המחוקק – משני המינים – לא הגדיל לחוקק חוק ולסגור את מועדוני החשפנות, ולרדוף עד חורמה את מנהליו. אותה צעירה היא קורבן של אימא שלא הוציא אותה מעיסוק בריקוד שכזה, ושאיש לא ימכור לי משפחה קשת יום – מה את מצפה? הצעירה היא קורבן של ראש עיר זחוח ובטוח בכסאו, שלא נלחם במועדונים שבהם מתנהלת תחרות "החולצה הרטובה".
הן הצעירה קורבן לפרקליטות נכה ורופסת, שרק בעקבות לחץ ציבורי מחליטה לפתוח בחקירה בחשד לאונס.
עמיתותיי יכולות לכעוס עליי, וסביר להניח שזה מה שיקרה, אבל אף אחד לא ישכנע אותי ש"דחפו לה" אלכוהול. הכיצד ניתן להתבלבל בין טעם של מיץ תפוזים, למיץ מהול בוודקה? בהכרח אותה צעירה לא שתתה מעולם לשכרה? האם לא קיים ולו צל צלו של אחוז, שהיא שינתה גרסתה משום ההד התקשורתי והציבורי שגדל?
באחד הפורומים במרשתתת תהתה אחת הגולשות, אישה המנוסה בסצנת המועדונים והבילויים המיניים: "מה עכשיו בכל פעם שגבר ירצה להזדיין עם מישהי בשירותים, הוא צריך לבקש בדיקת דם לבדוק רמת האלכוהול?".
השאלה הזו נשאלה מנשים ברחבי המרשתת לא אחת, אולם אותן נשים שמיהרו לצעוק "אנסים" בחרו במודע להתעלם מאותן שאלות. אותן נשים – שהפכו את הפמיניזם לקרב בוץ בין גברים לנשים – הן אשר מצדן אונסות את חברותיהן, לא במובן הפיזי, כי אם אונס של המחשבה: חדשים לבקרים אתן מעלות בכוח נשים על הבמה ומפשיטות אותן, שוב, לא במובן הפיזי, ומרקידות אותן לפי תפיסת עולמכן. למען השם, קריאות כמו "הלוואי שבתך תיאנס ואז תדע מה זה" נכתבו ברשתות החברתיות בידי אותן "פמיניסטיות"
לא משנה כמה נשים משכילות, בוגרות ומרקע משעמם למדי, תגדנה לכן "אני נהנית מסקס קבוצתי מול קהל", אתן תשיבו לה "את לא יודעת, את הקורבן של השיטה המנוהלת בידי גברים טורפים". זהו אונס מחשבתי, שוביניזם וכוחניות. די כבר להתעקש לקרבן את האישה בכל מקרה – יש גם תחומים אפורים.
מה שהיה במועדון הנאלח הזה, הוא לא אונס – הוא ניצול מביש, אבל לא רק של הגברים, אם אכן היו מודעים למעשיהם, אלא של כל הנוכחים במועדון: בעליו, המבלות, המבלים, העובדים והעובדות. האחריות נופלת על כולם.
זמן רב שלא דובר באייטם תקשורתי במשך ימים רבים, כמו שדובר בפרשת "אלנבי 40". לא משום המקרה המזעזע, ואכן הוא כזה, כי אם משום ששוב צף הקרב המגדרי: צד אחד צועק "שרמוטה" ומהצד אחר צועקות "גברים אנסים נאלחים", ואף לא צד אחד העלה כי אולי יש במקרה הזה תחום אפור. אך מה שמביא אותי לכתוב מאמר זה, הוא המיאוס מהקלות הבלתי נסבלת, שנשים ממהרות להטיל את האשם על המין הגברי, שלשיטתן לא היה שם אלא אונס קבוצתי.
באחת העדויות שלה מסרה הצעירה כי "כשעלתה על הבר אחת המבלות במקום פרמה את בגד הים שלה". אישה, לא גבר. זעקה אחת לא נשמעה כנגד אותן נשים בהפגנה שהייתה מול המועדון. מילה אחת לא נשמעה בהפגנה כנגד האימא של אותה צעירה שלא משכה את הבת שלה מהמציאות שהיא נפלה אליה קודם אותו הערב. למה לזעוק את זה אם אפשר לצעוק "אנסים"? "אישה המקיימת יחסי מין תחת השפעת אלכוהול אינה עושה זאת תוך הסכמה מוחלטת", כך נאמר שוב ושוב. אם כן מדוע לבטל את העובדה שגם אותם גברים היו קורבן של האלכוהול?
אותה צעירה היא לא קורבן של אותו הערב, היא קורבן של השנים שקדמו לו, שבו המחוקק – משני המינים – לא הגדיל לחוקק חוק ולסגור את מועדוני החשפנות, ולרדוף עד חורמה את מנהליו. אותה צעירה היא קורבן של אימא שלא הוציא אותה מעיסוק בריקוד שכזה, ושאיש לא ימכור לי משפחה קשת יום – מה את מצפה? הצעירה היא קורבן של ראש עיר זחוח ובטוח בכסאו, שלא נלחם במועדונים שבהם מתנהלת תחרות "החולצה הרטובה".
הן הצעירה קורבן לפרקליטות נכה ורופסת, שרק בעקבות לחץ ציבורי מחליטה לפתוח בחקירה בחשד לאונס.
עמיתותיי יכולות לכעוס עליי, וסביר להניח שזה מה שיקרה, אבל אף אחד לא ישכנע אותי ש"דחפו לה" אלכוהול. הכיצד ניתן להתבלבל בין טעם של מיץ תפוזים, למיץ מהול בוודקה? בהכרח אותה צעירה לא שתתה מעולם לשכרה? האם לא קיים ולו צל צלו של אחוז, שהיא שינתה גרסתה משום ההד התקשורתי והציבורי שגדל?
באחד הפורומים במרשתתת תהתה אחת הגולשות, אישה המנוסה בסצנת המועדונים והבילויים המיניים: "מה עכשיו בכל פעם שגבר ירצה להזדיין עם מישהי בשירותים, הוא צריך לבקש בדיקת דם לבדוק רמת האלכוהול?".
השאלה הזו נשאלה מנשים ברחבי המרשתת לא אחת, אולם אותן נשים שמיהרו לצעוק "אנסים" בחרו במודע להתעלם מאותן שאלות. אותן נשים – שהפכו את הפמיניזם לקרב בוץ בין גברים לנשים – הן אשר מצדן אונסות את חברותיהן, לא במובן הפיזי, כי אם אונס של המחשבה: חדשים לבקרים אתן מעלות בכוח נשים על הבמה ומפשיטות אותן, שוב, לא במובן הפיזי, ומרקידות אותן לפי תפיסת עולמכן. למען השם, קריאות כמו "הלוואי שבתך תיאנס ואז תדע מה זה" נכתבו ברשתות החברתיות בידי אותן "פמיניסטיות"
לא משנה כמה נשים משכילות, בוגרות ומרקע משעמם למדי, תגדנה לכן "אני נהנית מסקס קבוצתי מול קהל", אתן תשיבו לה "את לא יודעת, את הקורבן של השיטה המנוהלת בידי גברים טורפים". זהו אונס מחשבתי, שוביניזם וכוחניות. די כבר להתעקש לקרבן את האישה בכל מקרה – יש גם תחומים אפורים.
מה שהיה במועדון הנאלח הזה, הוא לא אונס – הוא ניצול מביש, אבל לא רק של הגברים, אם אכן היו מודעים למעשיהם, אלא של כל הנוכחים במועדון: בעליו, המבלות, המבלים, העובדים והעובדות. האחריות נופלת על כולם.
