פעם שוחחתי על זה עם חברה
היא אמרה לי שאת כל האורגזמות הכי גדולות שאי פעם היו לה היא ידעה לעצור אם אדונה אמר לה. לא יודעת... לא תמיד אני מצליחה, תוהה אם זה טוב או רע להצליח תמיד. תוהה אם לשלוט עד כדי כך בגוף באופן קבע, גם ברגע שאמור לסמל איבוד שליטה טוטאלי זה הישג גדול. לי קרה כמה פעמים ש"ברח" לי איתו, ואז כמובן זה מייד התפנצ'ר כי חשבתי על זה שאין לי אישור... יש בזה תחושה כל כך מתוקה של חוסר אונים, לנסות בכל כוחי לעצור, בזמן שהוא דוחף אותי לשם בניגוד לרצוני... גם בכישלון יש מתיקות מסויימת, למרות העונש שבא בילד-אין לפעמים. מרחוק זה אחרת, מעולם לא הפרתי הוראה של מאסטר להתאפק ולא לגמור בזמן שאני לא איתו. אני חושבת שבעבר ממש ביזיתי את האורגזמות שלי, הייתי מאוננת כל יום, לפעמים פעמיים, שלוש ביום, הן נהפכו למשהו מאוד תכני וסתמי. אז היום אסור לי, וכשמותר לי אחרי שבוע שלא הגעתי לאורגזמה אז כל אורגזמה היא אורגזמה - ולא סתם V ביומן. בגדול אני דיי מסתדרת עם האיסור הזה, מה שכן - לפעמים חסר לי קצת "לאהוב את עצמי", זו לא האורגזמה עצמה שחסרה, זה המכלול של הדברים, זה לגעת, ללטף, לפנטז... האורגזמה היא רק הדובדבן, אך יש בסיפור הזה גם המון קצפת.