אוננות

conatus return

New member
אוננות

בואו נדבר על זה. אני רואה אוננות כאפשרות ברת ביצוע היוצאת לפועל על ידי מבצעה, כלומר אפשרות ממומשת - אני יכול ולכן אני עושה. האם יש לראות בפעולה זו משהו אחר מלבד מימוש אפשרות (בלא להתייחס למטרה שלשמה נעשית פעולה זו) או שלא. מהו מקורה לדעתכם איך זה נולד האם מתוך מגע ומישוש עצמי או מסיבות אחרות. ןהערה קטנה לכל אלה שיילכו לפשפש בכתובים למיניהם ולצוטט מהם הנה אחסוך לכם ואעשה זאת עבורכם : בראשית פרק ל"ח פסוק ד' " וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו" ותגובת האל : "וירע בעיני יהוה אשר עשה וימת גם אתו" ובתרגום חופשי אלוהים לא אהב את העובדה שאונן שפך את זרעו ארצה ו"העלימו" מעל פני האדמה ואם יורשה לי להוסיף ולתרגם אזי אלוהים בלשון המעטה לא אהב את מעשהו כלומר אלוהים הוא נגד אוננות ואבוי למי שישלח את ידו אי שם לעבר חלציו...ועכשיו לאחר שנעשתה עבודתם של אנשי הדת שבינינו אולי יוכלו אף הם להצטרף לדיון ולהתייחס באופן ענייני פילוסופי לפעולת האוננות או שמא תקשה עליהם עובדה זו מאחר והם יעמדו בפני אמת כלשהי על חיים אמת שהם אולי לא רוצים לחשוב עליה (ושלא יתפרשו דברי כאילו טענתי שהם שלחו ידיים פעם לעבר חלציהם ועשו את אשר עשו כי הרי אלוהיהם הבהיר את עצמו בצורה חד משמעית שאינה משתמעת לחיים או למוות אלא רק למוות בלבד). יום קסמים אסף
 

Grimsom

New member
לא, לא, לא, אין מוקדם לשחק עם

אותי דווקא יעניין, סתם לידע כללי, לדעת מה יש לבקיאים במקורות ההלכה להגיד על הנושא. למיטב הבנתי, אונן הומת משום שלא היה מוכן להעמיד זרע לאחיו. למעשה, הוא אפילו לא ביצע פעולת אוננות - אלא משגל נסוג באלמנת אחיו (מה שבמקרה הזה קרוב יותר לאונס - היא שכבה איתו רק על מנת להכנס להריון מאחי בעלה; המשגל הנסוג בא לסכל את כוונתה ולכן להשיג ממנה מין במרמה). אני יודע שהרמב"ם אסר על "נגיעה באמה" - אבל, כידוע, הוא לא נוהג להסגיר את מקורותיו. אני לא מכיר דיונים על כך בתלמוד (אני מכיר איסור על עוננות - אבל זה משהו אחר לגמרי). מבחינה פילוסופית, אני לא חושב שאוננות היא נושא מעניין במיוחד.
 
יש דיונים בתלמוד

ולא מעט: (במסכת ברכות,למשל, יש הוראה שבשעת ההשתנה יש להגביה את האבר באמצעות הביצים או באמצעות פיסת בד). אגב, בעניין זה יש אפליה ברורה לטובת נשים. "כל היד המרבה למשש - בנשים משובחת, בגברים תיקצץ" (מסכת נידה, מצוטט מהזכרון).
 
עלית על שאלה טובה:

לאיסור הזה, הוצאת זרע לבטלה, יש מעמד מיוחד. הוא לא מוזכר כגזירת חכמים, לא בגדר של "הלכה למשה מסיני" וגם אין הוא נמנה על תרי"ג המצוות שמהתורה. אבל הוא נחשב לאיסור חמור. המקור שלו איננו ברור. חוץ ממעשה ער ואונן שהזכרת אני לא זוכר שום מקור אחר. אולי מישהו אחר מתופשי התורה שבכאן יכול לסייע.
 
אפליה וקוץ בה לטובת נשים

"כל היד המרבה למשש.."וכו', של מי היד? של הממשש או הממששת?
 

erezsh

New member
התשובה טמונה במשפט

היד היא גם וגם, ואילו העונש הוא לגבר בלבד..
 
../images/Emo8.gif כל אחד והיד שלו.

עיקר המאמר מכוון לעודד נשים למשש שם על מנת לבדוק טהרה (לוודא שאין דם, כי במקרה זה היא מכשילה את בעלה בעבירת בעילת נידה). אגב כך הוזכרה שוב האזהרה לגברים: אתם, מישכו ידיכם מהאיבר שלכם!
 
המקור בדברי חכמים

תלמוד בבלי מסכת נדה דף יג/א אמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה שנאמר וירע בעיני ה' (את) אשר עשה וימת גם אותו רבי יצחק ורבי אמי אמרי כאילו שופך דמים שנאמר הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים אל תקרי שוחטי אלא סוחטי רב אסי אמר כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא תחת כל עץ רענן וכתיב התם על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן תלמוד בבלי מסכת נדה דף יג/ב אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי ולימא אסור דקמגרי יצה"ר אנפשיה ורבי אמי אמר נקרא עבריין שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד עבודת כוכבים והולך ועובד איכא דאמרי אמר רבי אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא כתיב הכא וירע בעיני ה' וכתיב התם כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד תנא דבי רבי ישמעאל לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל
 
והמקור בהלכה

שו"ע אבן העזר סימן כג (א) אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד: (ב) אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאלו הרג הנפש: (ג) אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור אלא אם יבא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה עד שיטה מעט כדי שלא יבא לידי קישוי ולא יסתכל בבהמה וחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת מפני שהם עסוקים במלאכתם לא יבואו לידי הרהור: (ד) אסור לאדם שאינו נשוי לשלוח ידיו במבושיו כדי שלא יבא לידי הרהור ואפילו מתחת טבורו לא יכניס ידו שמא יבא לידי הרהור ואם השתין מים לא יאחוז באמה וישתין ואם היה נשוי מותר ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא צריך לנקביו (ועיין בא"ח סימן ג'):
 
המקור לפסיקת השו"ע

המקור לפסיקה הזו בשולחן ערוך הוא מהקבלה, ליתר דיוק מספר הזוהר. יש שם דיון על שדים ורוחות הנבראים משז"ל. אינני זוכר את מראה המקום המדוייק.
 
תוספת

ושם בספר הזוהר גם נקבע כי עוון זה הוא העוון החמור ביותר בתורה. ומהזוהר זה הגיע לשו"ע.
 

twigy

New member
בואנה מה אתה רוצה ?

אתה מוכן לדבר כמו בנאדם ? אלוהים ישמור מרוב סיבוני לשון שהוא דוחף מאבדים כיוון לגבי מה שהוא רוצה להגיד.
 
למעלה