התגוננותרחוב
New member
אומנות לחימה או הגנה עצמית ?
בחלק מהתגובות על נושא ההגנה העצמית או על אומנויות לחימה היו רבים אשר שמו את הדגש על השוני בגישה ובתפיסה הקשורה לתחום בו כולנו עוסקים, הגנה עצמית מול אומנות לחימה. כאן נשאלות השאלות המתבקשות : 1. האם מקורם של השיטות השונות בהם כולנו מתמחים רובן ככולן , לא החלו לפחות בחלק מהפילוסופיה והתפיסה שלהן גם כשיטות אשר יועדו להכשיר לוחמים ? 2. האם אנו כמורים מודעים לדרישות ושאיפות התלמיד , בכל הקשור לנושא ההגנה העצמית ? 3. האם אנו מייחסים חשיבות ומקדישים זמן בשיעור לנושא ההגנה העצמית , מעבר להתפלספות על בניית האישיות הביטחון העצמי וכו´... ? 4. האם אין אנו מרגישים צורך או חובה מוסרית , להקנות לתלמידים את היכולת להתמודד במצבי סכנה ( ואינני מדבר כעת רק על הרמה הטכנית במובנה הצר של המילה) ? 5. האם מאמנים אשר מלכתחילה מקבלים החלטה לפחות ע"פ האמור (לא עוסקים בהגנה עצמית) שלא להתעמק בנושא ההגנה העצמית, מיידעים את התלמיד המגיע ללמוד כי " אצלנו לומדים רק אומנות " ? 6. לבסוף , האם בתקופתנו (לצערי אנו שומעים על כך רבות) בה האלימות ברחוב , בבתי הספר ובמקומות אחרים גוברת והולכת אין צורך להשקיע בתחום ? ע"פ נסיוני ( 22 שנים כמאמן/מדריך ) רבים מהתלמידים המגיעים ללמוד בשיטה כזאת או אחרת מגיעים לפחות בתחילה ממניעים כמו : " מציקים לי אני רוצה ללמוד להגן על עצמי " , " הבן שלי חלש אני רוצה שילמד ... " .סטטיסטית החלק הארי של התלמידים בכלל השיטות הינם ילדים ונוער , הבוגרים בתחום הם החלק הקטן יותר , אשר לרוב יזדקקו יותר לנושא ההגנה העצמית (לרוב בוגרים ידעו להתחמק ולצאת ממצבי סכנה טוב יותר וללא מגע פיסי,מאשר נער או ילד צעיר בגילו). האם אנו כמאמנים יכולים להפריד את נושא ההגנה העצמית מתחום אומנות הלחימה ולא לנגוע בו כלל? האם הדבר כלל אפשרי ? האם שני נושאים אלה לא אמורים לגור בכפיפה אחת באותה אסכולה , והאם מפתח השיטה היה מקבל את התיזה האומרת "זו אומנות לחימה לא הגנה עצמית , אצלי אין הגנה עצמית " ? חומר למחשבה . ממני
בחלק מהתגובות על נושא ההגנה העצמית או על אומנויות לחימה היו רבים אשר שמו את הדגש על השוני בגישה ובתפיסה הקשורה לתחום בו כולנו עוסקים, הגנה עצמית מול אומנות לחימה. כאן נשאלות השאלות המתבקשות : 1. האם מקורם של השיטות השונות בהם כולנו מתמחים רובן ככולן , לא החלו לפחות בחלק מהפילוסופיה והתפיסה שלהן גם כשיטות אשר יועדו להכשיר לוחמים ? 2. האם אנו כמורים מודעים לדרישות ושאיפות התלמיד , בכל הקשור לנושא ההגנה העצמית ? 3. האם אנו מייחסים חשיבות ומקדישים זמן בשיעור לנושא ההגנה העצמית , מעבר להתפלספות על בניית האישיות הביטחון העצמי וכו´... ? 4. האם אין אנו מרגישים צורך או חובה מוסרית , להקנות לתלמידים את היכולת להתמודד במצבי סכנה ( ואינני מדבר כעת רק על הרמה הטכנית במובנה הצר של המילה) ? 5. האם מאמנים אשר מלכתחילה מקבלים החלטה לפחות ע"פ האמור (לא עוסקים בהגנה עצמית) שלא להתעמק בנושא ההגנה העצמית, מיידעים את התלמיד המגיע ללמוד כי " אצלנו לומדים רק אומנות " ? 6. לבסוף , האם בתקופתנו (לצערי אנו שומעים על כך רבות) בה האלימות ברחוב , בבתי הספר ובמקומות אחרים גוברת והולכת אין צורך להשקיע בתחום ? ע"פ נסיוני ( 22 שנים כמאמן/מדריך ) רבים מהתלמידים המגיעים ללמוד בשיטה כזאת או אחרת מגיעים לפחות בתחילה ממניעים כמו : " מציקים לי אני רוצה ללמוד להגן על עצמי " , " הבן שלי חלש אני רוצה שילמד ... " .סטטיסטית החלק הארי של התלמידים בכלל השיטות הינם ילדים ונוער , הבוגרים בתחום הם החלק הקטן יותר , אשר לרוב יזדקקו יותר לנושא ההגנה העצמית (לרוב בוגרים ידעו להתחמק ולצאת ממצבי סכנה טוב יותר וללא מגע פיסי,מאשר נער או ילד צעיר בגילו). האם אנו כמאמנים יכולים להפריד את נושא ההגנה העצמית מתחום אומנות הלחימה ולא לנגוע בו כלל? האם הדבר כלל אפשרי ? האם שני נושאים אלה לא אמורים לגור בכפיפה אחת באותה אסכולה , והאם מפתח השיטה היה מקבל את התיזה האומרת "זו אומנות לחימה לא הגנה עצמית , אצלי אין הגנה עצמית " ? חומר למחשבה . ממני
