היום..
כיוונתי שעון לחמש שעות אחרי שהלכתי לישון. עשיתי מיילד אבל ממש בחיפוף סך הכל חזרתי על איזה משפט בצורה רשלנית ולא מרוכזת איזה פעם פעמיים.. אני כמעט מרגיש אשם בזה שזה עבד, ושתי שניות אחרי שהתחיל חלום נהייתי צלול. עשיתי דברים שקשורים השער הראשון.. לבנות את הגוף לייצב את החלימה. היו הרבה חלומות צלולים סך הכל, ובכולם הייתי מאוד מאוד רגוע אבל לא אדיש, אז זה נקודה טובה. היה איזה קטע אחד שמצאתי את עצמי בתוך חדר קירור קטן.. ולא יכלתי לצאת ממנו, כשניסיתי להתקרב לקירות המכוסות קרח אני התחלתי להיתקע ולהימשך אחורה. ניסיתי איזה חמש פעמים עד שהתעוררתי, לא הצלחתי לצאת מהחדר אבל אני נותן לעצמי צל"ש, על זה שנישארתי רגוע וממוקד לגמרי לכל אורך החלום ואחריו. תחשבו על הפוטנציאל לפאניקה במחשבה "מה אם אני תקוע כאן לנצח.. הרי זה חלימה זה מאוד מציאותי אני בגוף אנרגיה שלי בלה בלה" המחשבה עברה בראש שלי, אבל זה לא הפריע לי) חוץ מזה לא היה הרבה תוכן, הייתי רגוע מדיי בשביל להתייחס לדברים יותר מדיי, אז עלילה לא התפתחה