... אולי ט

someone343

New member
... אולי ט

טוב אז הפעם אנסה להתעלם מההתלבטות אם לכתוב.. ולהתנצל..


..
..
..
ריק, סוג של כלום, וכשאני עושה משהו נורמלי אני נסוגה לאחור כי אני לא רוצה את זה
בעקרון הכל בסדר, או שהכול ממש לא אבל רק בתוכי
מתקדמת מהר מדי ושוכחת מי אני ושעוד בכלל לא החלטתי אם אני רוצה לחיות (לא אובדנית)
או שוקעת במיטה , זה או שבא לי לעשות דברים או שבא לי לשכוח מכולם ומהכל פשוט לבהות בשמיכה,
"שכחתי" להזכיר לאמא שצריך להוריד מינון (לטובה כביכול).. שישאר אותו הדבר..
לא אמרתי לאף אחד
...
 

TinaBa

New member
שמחה שכתבת.

אני לא בטוחה שהבנתי בדיוק מה קורה עכשיו ואיך זה גורם לך להרגיש.
שומעת בעיקר רגשות מנוגדים, כוחות שמושכים מהר וחזק מידי לשני מקומות הפוכים.
את רוצה אולי לנצל את האומץ לכתוב ולנסות לחשוב מה זה בשבילך להיות נורמלית? זה מה אומר בשבילך להוריד מינון? ולמה זה מעורר תגובה כזאת עוצמתית?

 

levshavur

New member
סמוון

שלום לך,
אני שמחה ששיתפת פה במה שאת מרגישה.
מה שאני קוראת בין השורות (ותתקני אותי אם אני טועה) זה מצד אחד רצון לפעילות, לחיים 'רגילים' ומצד שני רצון לסוג של שלווה פנימית של בריחה מהמירוץ שמסביב (בוהה בשמיכה) אולי זה ש'שכחת' להוריד במינון זה על מנת לשמור על ה'שלווה' שהתרופה נותנת לך? מחשש לאבד את השקט שהיא אולי מעניקה לך...
לבשה.
 

someone343

New member


סליחה שאני מתקשה לענות על השאלות שלכן אבל תודה אתן מקסימות

אני פשוט לא מרגישה טוב עכשיו אז אני כותבת כי יש לי רק את כאן, וסליחה שאני מבלבלת.. אוף... אין לי כוח
מוצאת את עצמי רבה עם ההורים שמתעצבנים שאני לא יוצאת מהבית, מתקשה להסתיר ומחפשת תירוצים, יכלתי פשוט להתארגן ולצאת וזהו ולמנוע את זה, אבל אני הרי טיפשה אז מגיע לי, גם כשרבים אז מערבים נושאים שכואבים לי ושאולי אני לא בסדר (לא משנה עכשיו האמת) ואני מתעלמת

ואתמול בלילה שוב לילה נוראי מלא בבכי (שלא קורה בדר"כ), בקיצור אני לבד כי אני לא אומרת לאף אחד ואין לי כוח לפרוצדורה הזו, רוצה את המטפלת שאין לי יותר ופשוט אסתיר יותר טוב וזהו
זה רק אני והדיכאון שלא יבינו, בא לי להעלם, לא בסכנה.
חפרתי... אוף... סליחה שאני גם לא מובנת... מנסה להרגע

קוראת את ההודעה ולא מבינה איזה שטויות כתבתי בכלל.. שלח..
 

TinaBa

New member
בבקשה תמשיכי לכתוב

זה לא שטויות.
יש לך פה מקום!
גם כשאת לא מובנת כביכול.

אני שומעת בין המילים שלך את המצב הלא פשוט שאת נמצאת בו. את התחושות הקשות שעולות בך. את חוסר התקווה.

אני פה- קוראת אותך ומחבקת
 

levshavur

New member
דיכאון...

סמוון שלום,
זה שיש לך דיכאון, זה גם סוג של מחלה, וכמו שמחלה גופנית דורשת מנוחה לגוף, ככה מחלה נפשית דורשת מנוחה לנפש...זה משהו שכדאי שההורים שלך יפנימו ויבינו. גם כשאדם חולה לא מתחילים לריב אתו, אלא נותנים לו להחלים ואחר כך מטפלים בנושאים שנויים במחלוקת. זה שתצאי הבית באופן פיזי אולי יעזור ברמה חלקית, אבל השורש של הבעיה, הסיבה לדיכאון תישאר...ותחזור אתך הביתה...
האם את יודעת לזהות את הגורם לדיכאון? האם ההורים יודעים?
לבשה.
 

ניק37

New member
סמאוון

אין לי מילים כרגע...
שולחת חיבוק מלא בכוח!
ומאחלת שבוע יותר טוב
 
למעלה