אולי בעצם
התעיפתי מכל זה. מכל השידוכים והדיבורים והבירורים וללכת ולהכיר עוד מישו ועוד מישו ולספר את אותם הדברים שוב ושוב ושוב. ושוב לקבוע פן ושוב לשמוע בהצלחה, ולא להאמין שזה יצליח. או להאמין, אבל זה לא. באלי לנפוש באיזה אי. לאו דוקא בודד אבל שיהיה מלא תכלת וירוק וציפורים והרבה מוזיקה וסתם רגוע בלי לחץ ובלי מבטים מהסביבה. ובלי לראות עוד מישי ולדעת שיש לה אח. זה קטע, פעם היה לי נחמד לצאת לפגישות גם אם זה היה הכי הזוי, זה היה חלק מחויה. היום זה סתם סיוט. אולי איבדתי תסבלנות או משו. מישו מבין את זה?
התעיפתי מכל זה. מכל השידוכים והדיבורים והבירורים וללכת ולהכיר עוד מישו ועוד מישו ולספר את אותם הדברים שוב ושוב ושוב. ושוב לקבוע פן ושוב לשמוע בהצלחה, ולא להאמין שזה יצליח. או להאמין, אבל זה לא. באלי לנפוש באיזה אי. לאו דוקא בודד אבל שיהיה מלא תכלת וירוק וציפורים והרבה מוזיקה וסתם רגוע בלי לחץ ובלי מבטים מהסביבה. ובלי לראות עוד מישי ולדעת שיש לה אח. זה קטע, פעם היה לי נחמד לצאת לפגישות גם אם זה היה הכי הזוי, זה היה חלק מחויה. היום זה סתם סיוט. אולי איבדתי תסבלנות או משו. מישו מבין את זה?
