אולי אני לא היחידה????

[smach]

אולי אני לא היחידה????

אומנם קלישאה אבל אצלי זה עובד... צרת רבים חצי נחמה... למה אני צריכה לנתח כל שיחה, כל משפט שאמרתי שוב ושוב בראש?? למה תמיד אני יוצאת יצורה??? "איזה מפגרת , למה אמרת את זה... הם בטח חושבים שאת מה-זה יצורה" "איזה מבט היא תקעה בי...בטח אמרתי משהו מזה-זה מטומטם", למה אני לא יכולה פשוט לזרום??? אחרי כל שיחה לא משנה עם מי, אני חייבת לנתח, משפט משפט, מילה מילה, ואז אני תמיד מגלה שאני פשוט יצורה, ובראש שלי כולם חושבים כך עלי, ובטח איך שאני הולכת הם ישר התחילו לדבר עלי, ולצחוק עלי... כל דבר קטן מזיז אותי משיווי המשקל, ישר אני מרגישה חוסר בטחון, ומתיכלה "להכות " את עצמי על מה שאמרתי, שעשיתי... אולי אני לא היחידה????????????????????? יש שם בחוץ עוד כמוני?????????????????

 

[GWEEN STEFANI]

מאמי,

תתחילי להיות בקרבת אנשים שמעריכים ואוהבים אותך ותראי איך הביטחון העצמי שלך יעלה פלאים. מבטיחה לך. כי חסר לך אותו בכמויות. וכמובן בלי לפגוע. בהצלחה

 

[AnimalLover1]

פתגם חמוד:

אל תחשוב מה אנשים חושבים עליך, הם עסוקים בלחשוב מה אתה חושב עליהם! טיפ שלי: שימי זין על מה שאנשים חושבים. זה לא צריך לעניין אותך בכלל

 

[טאסנים]

אני אישית, לא מפריע לי

שמרכלים עלי, רק שלא הייתי רוצה להמצא בדיוק באותו מקום. עשתה עלי רושם טוב איזה מישהי שעבדתי איתה, היא ידעה שהיא לא מוערכת כשיצאה מהחדר אמרה פעם, זהו יצאתי אתם יכולות להתחיל לרכל. גם בקרב הקרובים לך את עלולה להגיד משהו מטופש, אנשים ילעגו לך מאחורי הגב (כמו אצל כולם) אבל הבעיה שלך יחודית, את לוקחת את העובדה הזו ללב וחבל, לא תוכלי לשנות את המצב, רק את התחושות שלך לגביו. אגב למה את לא נרתעת מהדברים שכתבת בהודעה? אולי משהו (לא אני) חושב שהם חסרי שחר?

 

[לא נסיך ולא מושלם]

אני אהיה קצת יותר ישיר....../images/Emo192.gif

את מרגישה חוסר ביטחון כשאת כבר שם... עוד לפני שאת מנתחת וחושבת על זה. את כבר מגיעה לשם חסרת ביטחון, במחשבה שאת טיפשה, שהם בטח יחשבו שאת טיפשה, שאת צריכה לחשוב טוב טוב מה לענות שם ואיך להראות שם... קחי בחשבון שדברים כאלו קשה מאד להסתיר, אנשים שמבינים עניין- יקלטו מאד מהר שאת חסרת ביטחון וזה בסדר גמור, השאלה היא איך את בעצמך יכולה להתמודד עם עצמך ולא איתם. את בטח יושבת לך מידיי פעם ואומרת לעצמך : "אויי, איזו תשובה מתומטמת נתתי שם, איך לא חשבתי לתת תשובה שונה?" או "אוף, הם בטח חושבים שאני מפגרת, ראיתי על העיניים שלהם". וחס וחלילה שלא תביני אותי לא נכון, אני מאאאאד מבין על מה את מדברת ולרגע לא בא לשפוט אותך אלא להעמיד את הדברים על דיוקם ולאפשר לך להסתכל רגע בצורה יותר נכונה. את לא חייבת לזרום! אפילו סתם להקשיב, זה בסדר, לחייך, לא חייבים להגיב על כל דבר, במיוחד כשאין מה להגיב אין צורך למשל להרגיש שאת חייבת להשתתף בשיחה כלשהי, העיסוק שלך והצורך שלך להיות כל הזמן IN.... זהו צורך מובן אבל מעשית זה רק גורם לך לחוסר שלווה. אני מאד מזדהה איתך, הייתי כזה לא לפני המון זמן, למדתי עם הזמן שפשוט הכל אצלי בראש, מי שאני זה מה שאני- מי שלא יאהב אותי - כנראה שלא נועד להיות כך ... זה הכל. אל "תכי" את עצמך, פשוט אם את מרגישה שאת נמצאת בחברת אנשים שגורמים לך לחוסר ביטחון- פשוט אל תכריחי את עצמך להגיב , אלא אם כן זה באמת משהו שאת מוצאת בו עניין וקל לך להתייחס אליו. תבחרי לעצמך את החברים שלך בהצלחה.

 

[smach]

זה מדהים...

גם אני אומרת לעצמי את מה שאמרת לי... באמת פשוט לא להגיב.. אני משתדלת... אבל זה לא תמיד עובד.. אתה כל כך צודק במה שאתה אומר, שיש לי את הצורך הזה, אבל הוא גורם לי לחוסר שלווה... באמת בקרב החברים הטובים שלי, אני מרגישה חופשיה להגיד מה שבא לי וגם אם אמרתי משהו טיפשי ואני יודעת את זה, זה לא מפריע לי, להיפך, הם מרגישים מספיק חופשיים איתי כדי לצחוק עלי ביחד איתי... זה כאילו שאתה ממש מבין מה עובר עלי מבפנים... לפחות אתה עברת את השלב שלי, ועכשיו טוב לך עם עצמך...לי יש עוד דרך ארוכה לעבור..

 

[keyshin]

אהלאן

אני יודעת מצוין על מה את מדברת.. וגם את זה שכל העצות שנותנים לך לא ממש עוזרים לך כי את יודעת את זה בעצמך אבל פשוט לא יוצא לך להתנהג או לחשוב אחרת.... תראי - מניסיון ובאמת בתקווה שזה יעזור לך -- תחפשי באינטרנט דברים בנושא "פוביה חברתית", תקראי ותראי אולי משהו משם יכול לעזור לך.. לאנשים אין מודעות לתופעה, למרות שהפחד הזה מהסביבה, החוסר ביטחון נמצא אצל כל כך הרבה אנשים.. חבל.. אבל אני אחת שעברתי את זה ויצאתי מזה והמודעות לעניין ולבעיה הקיימת עזרה לי מאוד.. אז אל תתביישי אם את מוצאת את עצמך מזדהה עם העניין... פשוט כשיודעים מה הבעיה גם יודעים לטפל בה.. מקווה שעזרתי לך במשהו..

 

[טאסנים]

מסכימה מאד עם מה שאמרת

שכנראה הדברים שנאמרו פה ידועים למה, הבעיה איך ליישם אותם, עדיין לא בטוחה שהמודעות למקור הבעיה יכולה לפתור אותה, *לדעתי* עזרה מקצועית פסיכולוגית+תרופתית עשויה לסייע, אולי תחשבו שהלכתי רחוק לכן הדגשתי את המילה "לדעתי".

 

[keyshin]

יכולה לומר מניסיון

שלא הלכת יותר מדי רחוק, טיפול פסיכולוגי+תרופתי עוזר פלאים... אנשים נרתעים מתרופות פסיכיאטריות, אבל אני חצי שנה על הכדורים האלה ותאמינו לי שזה עושה פלאים... וכשחושבים על זה זה פשוט מדהים- כל החוסר הביטחון והפחד וכל המחשבות האלה - הכל רק מזה שחסר איזון של הורמון מסוים במוח... מדהים.. הכדורים פשוט משחררים את ההורמון הזה בכמות הרצויה, ולאחר תקופה מסוימת שהמוח מתרגל לשחרור הכמות הרצויה מפסיקים לקחת את הכדורים... אז כן- אני לא אומרת לכל בן אדם שאני לוקחת תרופות פסיכיאטריות כי כמו שאמרתי אין מספיק מודעות לכך עדיין, למרות שאחוז גדול של תושבי ישראל לוקחים כדורים פסיכיאטריים ועדיין אנשים אטומים לכל העסק... למרות ש- יש אנשים שאני ישר אומרת להם שאני כן לוקחת, כאלה שאני יודעת שיכולים לקבל את זה עם ראש פתוח ולא להלחץ מזה. בקיצור, סמאש, אני כן ממליצה לך ללכת לטיפול, בגלל שאני הלכתי והחיים שלי עכשיו ולפני חצי שנה זה שמיים והארץ - יותר נכון האור והתהום.. אז, אל תתביישי, ואל תפחדי- קחי אומץ וגשי לטיפול.. מקווה גם שקראת על התופעה....

 

[טאסנים]

../images/Emo45.gif למרות שאני מזדהה איתך

כל אחד צריך לבחור את דרך הטיפול המתאימה לו, יש כאלה שלא יכולים להתמודד עם לקיחת תרופות, שנובע מפחדים ולפעמים , כן, חוסר פתיחות, אנשים כאלה צריכים למצוא את הפיתרון המתאים להם.

 

[smach]

האמת, חשבתי על טיפול..

פסיכולוגי...אבל זה לא קל לעשות את הצעד הזה. יש את הקונוטציות השליליות של המשמעות של זה.. ולא רוצה שזה "יכתים" לי משהו לחיים... לגבי תרופות..ממש אין צורך. הבעיה שלי היא בדיוק כפי שניסתחן אותה, אני יודעת בדיוק מה הבעיה שלי, רק לא יודעת איך להתמודד, איך ליישם את מה שאני יודעת שצריך לעשות......... אני לא מספרת לאף אחד על הרגשות שלי, לא לחבר שלי ,לא לחברות שלי, לא לאמא שלי לא לאף אחד. ואני גם בחיים לא אספר! רק כאן בפורום אני יכולה לשתף את כל העולם מבלי להזדהות.. אבל זה לא קל לקום בוקר אחד ולהחליט שאני צריכה לראות פסיכולוג. ואיך עושים את זה? ולמי פונים? ואיך הוא בכלל אמור לעזור לי?????????????????????? זה ממש לא ברור לי, כי אופי של בן אדם לא משתנה בן רגע, גם פרספקטיבה לחיים לא משתנה... הפתרון היחידי שאני רואה כרגע, ואולי זה פתרון שהפסיכולוגים מכנים"הדחקה" זה פשוט לחיות בעולם שלי. להעביר את היום עד שאני אגיע הביתה למקום בו אני מרגישה בטוחה מכל!

 

[טאסנים]

איך שאת מרגישה ../images/Emo13.gif

לא חייבים דווקא טיפול קוגניטיבי, או איך שקוראים לזה, יש כל כך הרבה שיטות כל אחד צריך לבחור את השיטה שתסייע לו, עדיף להיות גמישים , קונוטציות שליליות זה מה שהחברה האכילה אותנו, לעיתים הן לא מוצדקות.

 

[לא נסיך ולא מושלם]

לא חושב שיש צורך בטיפול פסיכולוגי

בעוד את מודעת לבעיה את יכולה גם לפתור אותה בעצמך אפילו יותר טוב מלהיות בטיפול ולשלם על כך בכסף מיותר. פשוט תנסי לשנות גישה והסתכלות..... אל תלכי לאן שלא נוח לך ללכת. עבודה קשה, אבל יש לה פירות משלה, תלוי כמה את מוכנה להשקיע בעצמך.

 

[אשת הכוכבים]

ברצוני להגיד לך משהו מאוד חשוב../images/Emo140.gif

את לא צריכה לנתח שום שיחה או משפט שאתה אומרת. את לא צריכה להרגיש שום חוסר בטחון במידה ואת נמצאת בחברה נכונה ושום דבר לא אמור להזיז אותך משיווי משקלך. לשאלה שלך "אם יש עוד כמוך?" אניייייייייייייייייייייייייי והגעתי למסקנה שהחברה שאני נמצאת כנראה לא לרמה שלי מפני שברגע שאני מגיעה למצב שאני צריכה לנתח כל מילה שאני אומרת המסקנות הם שאותה החברה לא מתאימה לי אם אני מקבלת את התחושה הזאת ותאמיני לי שכיום זה לא כך כי בחברה שאני בוחרת להיות בה אין לי את התחושות האלא ואני בדיוק כמו כל אחד אחר.

בהצלחה