אולי אני לא בסדר???

[mandm2]

אולי אני לא בסדר???

אימא שלי חולה והמחלה שלה מחמירה. אני כואבת וכועסת. אני הסברתי לאימא שלי שהיא חייבת לטפל במחלה שלה חוץ מהטיפול התרופתי שגורם לאיזון אבל לא מונע את ההחמרה שלה, אבל דיברתי לשווא. היא לא מאמינה שאפשר להירפא מהמחלה הזו, ונראה לי שנוח לה איתה. היא לא נלחמת כדי לצאת ממנה ואני מפחדת. אמרתי צעקתי דיברתי ניסיתי הערתי אבל איש לא מקשיב. ביקשתי לארגן את כל המשפחה לפגישת חירום כדי לראות איך אפשר לעזור לה להירפא. אני לא בטוחה האם זה יעזור אבל אני ממש מקווה שכן. המלצתי לה טיפול בפרחי באך, תוספי מזון, דיקור סיני, היפנוזה רק שתנסה....מקסימום זה יצליח. היא אמרה שהיא לא מאמינה בזה, אז היא הגדירה את זה כסיבה מספיק טובה להפסיק לנסות להירפא ולחיות עם המחלה הזו בשלום. אולי כי יש אותה גם לאחיות שלה אז זו צרת רבים כנחמה, אולי כי היא מיואשת , אולי כי טוב לה לקבל תשומת לב, והמון,,,, אולי כי היא לא מאמינה בריפויה, אבל זה לא משנה את העובדות. היא חולה והרופאים לא מרפאים. והיא לא מקשיבה לי. למישהו יש עיצה איך לדבר איתה? מירב

 

[ענבל כהן חמו]

מחלה והבראה

הי מירב, אני לא יודעת אם את מכירה את הסיפור האישי שלי. אימי חלתה בסרטן כאשר הייתי בת 14. הטיפולים היו קשים מדי עבורה והיא החליטה להפסיק אותם ולחפש משהו אחר. בדרך מקרה הגיעה לנושא התזונה הטבעית וחליטה לנסות, מאחר ולא היו בידיה אופציות אחרות. כל המשפחה התגייסה לנושא וכולנו אכלנו את האוכל שהיה מותר לה (כמעט כלום באותו שלב). כנראה שלא נדע מה בדיוק קורה בתוך הגוף שלה, כי היא לא עושה בדיקות עם חומרים רדיואקטיביים אשר היו מאפשרים לגלות מה קורה בפנים, אך מאחר ועברו כבר כ-30 שנה מאז, אפשר לומר די בביטחון שהיא בריאה. איך זה קשור? כי אמא שלי (שמה שרה חמו) לא יכלה להסתפק בהבראה שלה עצמה. היא החלה לעזור לאנשים אחרים, וכתבה ספר בנושא "שביל הזהב לריפוי טבעי". במשך כל השנים האלו היא עוזרת לאנשים בעזרת התזונה הטבעית. מתוך התהליך הזה למדנו הרבה. למדנו שיש אנשים אשר זקוקים למחלה - המחלה מביאה הרבה תשומת לב, אשר אינם יכולים לוותר עליה.למדנו שיש אנשים אשר רצון החיים שלהם אינו חזק דיו. למדנו שיש סיבות רבות לא להבריא, ולא רק סיבות להבריא כפי שנדמה לנו לפעמים. לפני כשנה נתקלתי בספרו של ד"ר לורנס לה-שאן "הסרטן כנקודת מפנה", שם הוא מדבר על הפן הנפשי של ההבראה, על כך שלפעמים אין לאדם סיבה מספיק טובה לחיות עבורה - כי חייו אינם מספקים דיים. החלטתי לאמץ את הגישה שלו לעבודה עם אנשים חולים דרך האימון - על ידי חיפוש המטרות ששווה לחיות עבורן. אז מה אני רוצה לומר לך מכל הסיפור הזה? בעיקר שההבראה היא ביידים שלה, ולא בידיים שלכם, עם כל האהבה העצומה שאתם חשים לה. ואולי הדרך להגיע אליה היא לכבד אותה ואת רצונותיה, ואולי לנסות לברר איתה - מה הדברים החשובים לה באמת. אולי דרך הבירור והנסיון לכבד ולממש את הדברים החשובים באמת תצמח הידברות אחרת, או אולי אפשרויות אחרות. ליבי איתך.

 

[כ ת ם ה פ ר י]

נכנסתי במקרה ורצוני להגיב בתור חולה...

שמתמודדת עם מחלה קשה וכרונית כבר למעלה מעשור : הפסיקו בבקשה להשלות ולגרום לחולים חוסר נעימות על אי הרפאותם - אכן כן - יש מחלות שאינן ניתנות לריפוי! צריך ללמוד לחיות איתם באופן מיטבי. בתחילת הדרך הלכתי למיני מרפאים במגע ובתזונה שלא הועילו ואולי אף הזיקו לי. יש/היתה חברה שמאמינה בריפוי טבעי, תקשור וכד ובכל שיחה איתה היא הייתה מציעה לי לפנות ולהעזר בשיטה כזו או אחר. קרובת משפחה אחרת שאני מאוד אוהבת מציעה לי תמיד להעזר בדת. עם הזמן השיחות איתן על אף הערכתי ואהבתי אליהן הפכו מעיקות. מבחינתן קשה להן לראות את צרתי ולא להציע לי עזרה בדרך הנכונה להן ואינן מסוגלות להבין שהדרך הזו לא נכונה עבורי. בתור אשה אשר על אף מחלתה היא אם ועובדת (בתחום המדע אגב) - אין לי אנרגיות ומשאבים מיותרים להשקיע בדברים שאינני מאמינה בהם. זו לא דרכי! אנא אל תטיפו ואל תציעו פתרונות כאשר לא נתבקשתם. אם את אוהבת את אימך - כבדי את דרכה, הציעי לה יחס חם והתחשבות פה ושם. זה הכל! תודה.

 

[מיכל הררי]

ואוו, כבוד ../images/Emo45.gif

לא ידעתי שזאת אמך, ענבל

מדהים.

 

[bridges]

להקשיב, פשוט להקשיב

היי מירב, אני עומד להיות מאוד ישיר איתך, אבל מטרתי היא בדיוק לעזור לך למצוא את התשובה לשאלה: איך לדבר עם אמא שלך? את אומרת שאת מאוד כועסת על אמא שלך משום שהיא לא מעוניינת להלחם כפי שאת רוצה. האם את כועסת בשל זה או אולי מסיבה אחרת? אני מזמין אותך לחשוב על השאלה הזאת באותנטיות למען אימך. והזמנה נוספת: פשוט התחילי להקשיב לאמא שלך. פשוט להקשיב. לשאול אותה על החיים שלה, על מה שהיא אוהבת, תקשיבי למה שהיא הגשימה בחיים שלה ולחלומות שלה. אולי היא רוצה לקדם משהו ואת יכולה לעזור לה. מנסיוני, אם תקשיבי לה, תגלי דברים חדשים על אמך שלא ידעת קודם ואני בטוח שתשני את דעתך לגבי זה שהיא נכנעת, מיואשת או קורבן. בהצלחה, רונן

 

[CIsaac]

בבקשה

קל לתת עצות. אני קורא שאת כואבת וכועסת. אני קורא שאת מפחדת. אני מרגיש את התסכול שלך כשאף אחד לא מקשיב להתרעות שאת מנסה לומר. אני מרגיש את התיסכול שלך כשאמא מסרבת לנסות את כל מה שרק אפשר כדי להחלים. ועם כל זה אני שומע את עצמת הרגשות המפעמים בך בהקשר הזה. ואת מבקשת עצה - איך לדבר עם אמא. אז אתן לך עצה, לצערי לא איך לדבר עם אמא, כי רק את יודעת איך לדבר עם אמא שלך, ואת יודעת את זה יותר טוב מכל אחד אחר. העצה שאני רוצה לתת לך מתייחסת למקומות השמורים ביותר בלב שלך. ברגשות העמוקים ביותר שמתחוללים אצלך בפנים. העצה שלי לך היא לעסוק פחות בדברים שאת מעוניינת להשיג, בדברים שאת רוצה שאחרים (אמא למשל) יעשו. אז תתפני יותר לחוש את הרגשות האמיתיים שמפעמים בליבך, אלה שבגללם את דואגת, כועסת, כואבת ופוחדת. אולי אם תעסקי באלה תדעי יותר טוב מה לומר לאמא. תרגישי יותר בטוחה בדברים שאת תרצי לומר לה. מאחל לשתיכן תקופות קלות יותר איציק