אולימפי ראשון...
לפני שנתיים עשיתי את הטריאתלון (ספרינט) הראשון שלי בגן שמואל. אתמול עשיתי את האולימפי הראשון. הגעתי אליו במצב הרבה פחות טוב ממה שתכננתי. תקופת האימונים האחרונה לא היתה טובה, התאמנתי פחות ממה שאני רגילה, הריצות שלי היו גרועות ושברתי את כל השיאים שלי.... מלמטה.., בנוסף לזה בשבוע האחרון כאב לי הגב והיו תפוסים לי כל מיני שרירים, תחושות שכבר שכחתי מהן (לחץ?). אבל, לא רציתי שהאולימפי הראשון יהיה באילת אז זו הייתה האופציה היחידה. ביום חמישי האחרון היה שיפור במצבי (בעיקר במצב הרוח) כי קיבלתי את הציון על עבודת התזה שלי לתואר שני (סוף סוף). קניתי איזוטוני וסוכריות ג'ל לכבוד האולימפי (לא משתמשת בהם באימונים ובספרינט) וגם פינקתי את עצמי ברצועה למספר... ולעניין עצמו, השחייה היתה מעולה (זה הקטע החזק שלי), ים צלול ורגוע, פשוט כיף. באופניים היה בסדר, רכבתי לי לאט ורגוע, ואז הגיעה הריצה שהיתה ממש קשה, בסיבוב הראשון פשוט לא זזתי, הסיבוב השני היה יותר טוב, אבל ב500 מטר האחרונים לפני קו הסיום הרגשתי שאני לא יכולה יותר, לא ידעתי איך אני אגיע לקו הסיום, אבל הגעתי! לא יכולתי לדבר כמה דקות אבל ידעתי שעשיתי את זה, זה אפשרי. לא תחושת אושר עילאית, לצערי אבל סיפוק ושרירים תפוסים. תודה לכל מי שעודד אותי בדרך, מכרים ואנשים זרים. קטע משעשע - על החליפות של הקבוצה הדפיסו לכל אחד את השם הפרטי בעברית מאחורה, אז גם אנשים זרים מעודדים אותך בשמךך וזה ממש נחמד. תודה מיוחדת לליאת ודפנה מעמק האושר שזינקנו ביחד ואחכ היו הרבה לפני אבל עודדו אותי. תודה לסהר ואילן ודודיק ועדה, (ראיתם שהתאמצתי?...) לרותם. לכל חברי אסא רופין שאין כמוהם, למעודדים האלמונים, וכמובן להראל המאמן הדגול שבלעדיו לא הייתי מגיעה עד הלום וגם לאורי. מצטערת שלא יכולתי לעודד אף אחד בחזרה, פשוט לא היה לי אויר...
לפני שנתיים עשיתי את הטריאתלון (ספרינט) הראשון שלי בגן שמואל. אתמול עשיתי את האולימפי הראשון. הגעתי אליו במצב הרבה פחות טוב ממה שתכננתי. תקופת האימונים האחרונה לא היתה טובה, התאמנתי פחות ממה שאני רגילה, הריצות שלי היו גרועות ושברתי את כל השיאים שלי.... מלמטה.., בנוסף לזה בשבוע האחרון כאב לי הגב והיו תפוסים לי כל מיני שרירים, תחושות שכבר שכחתי מהן (לחץ?). אבל, לא רציתי שהאולימפי הראשון יהיה באילת אז זו הייתה האופציה היחידה. ביום חמישי האחרון היה שיפור במצבי (בעיקר במצב הרוח) כי קיבלתי את הציון על עבודת התזה שלי לתואר שני (סוף סוף). קניתי איזוטוני וסוכריות ג'ל לכבוד האולימפי (לא משתמשת בהם באימונים ובספרינט) וגם פינקתי את עצמי ברצועה למספר... ולעניין עצמו, השחייה היתה מעולה (זה הקטע החזק שלי), ים צלול ורגוע, פשוט כיף. באופניים היה בסדר, רכבתי לי לאט ורגוע, ואז הגיעה הריצה שהיתה ממש קשה, בסיבוב הראשון פשוט לא זזתי, הסיבוב השני היה יותר טוב, אבל ב500 מטר האחרונים לפני קו הסיום הרגשתי שאני לא יכולה יותר, לא ידעתי איך אני אגיע לקו הסיום, אבל הגעתי! לא יכולתי לדבר כמה דקות אבל ידעתי שעשיתי את זה, זה אפשרי. לא תחושת אושר עילאית, לצערי אבל סיפוק ושרירים תפוסים. תודה לכל מי שעודד אותי בדרך, מכרים ואנשים זרים. קטע משעשע - על החליפות של הקבוצה הדפיסו לכל אחד את השם הפרטי בעברית מאחורה, אז גם אנשים זרים מעודדים אותך בשמךך וזה ממש נחמד. תודה מיוחדת לליאת ודפנה מעמק האושר שזינקנו ביחד ואחכ היו הרבה לפני אבל עודדו אותי. תודה לסהר ואילן ודודיק ועדה, (ראיתם שהתאמצתי?...) לרותם. לכל חברי אסא רופין שאין כמוהם, למעודדים האלמונים, וכמובן להראל המאמן הדגול שבלעדיו לא הייתי מגיעה עד הלום וגם לאורי. מצטערת שלא יכולתי לעודד אף אחד בחזרה, פשוט לא היה לי אויר...
