אוליבר
טוב, אז חשבתי שהבוקר כבר תהיה התייחסות אבל עדיין אין, אז אולי אני אתחיל. אני מאוד אוהב לראות מחזות זמר, ולמרות שלא ראיתי את הסרט, לא ראיתי שום הופעה ואיני סטודנט לתיאטרון (כך שלא הכרתי את השינויים מהספר המקורי והמרתק), שמחתי ללכת עם הילדות (7.5 ו- 9.5) לראות את ההצגה, ולמרבית ההפתעה הגעתי גם להצגה הראשונה. בשורה התחתונה הבנות מאוד נהנו (אבל הן גם אהבו את צלילי המוזיקה עם רמה מסינגר שלדעתי היה תת רמה) אז זה לא המבחן, אבל יש מספר בעיות. הבעיה הראשונה היתה בכניסה - אין תוכניה, הכיף שלי בתאטרון זה לקנות תוכניה, לקרוא אנקדוטות קטנות, פרטים על השחקנים, לזהות אותם מהתמונות, כאן כלום - נאדה - ואקום מוחלט... מה יש לנו - עלון בן שני עמודים שכולל את תקציר העלילה (עם שמות השירים) ושמות השחקנים וההפתעה הראשונה העלימו את דיקנס על פי העלון מי שכתב את ה"ספר" (כתוב Book) הוא ליונל בארט - הי אפילו הבת שלי בת ה9.5 שהכירה בעל פה את הסיפור ידעה שזה דיקנס. את תפקידי הילדים (אוליבר, דודג'ר ובת') משחקים לסירוגין שני ילדים - אבל אנחנו לא יודעים מי שיחק באותו ערב כי לא חשבו לספר לנו, אז יסלחו לי הילדים שאיני מציין את מי אני קוטל ומי משבח כי אני פשוט לא יודע מי הופיע אתמול. האכזבות - קודם כל אוליבר - ילד חמוד אבל הוא לא מתאים לתפקיד וכל הזמן מחייך, גם כשאוליבר עצוב. רודפים אחריו, הוא בלילה אצל הקברנים, נח מציק לו ו אוליבר משדר "אשראי יתום אני" אבל זו לא ההצגה הזאת. ההצגה קמה ונופלת על הילדים (ופייגין), הוא לא הורס אבל לא נתן הופעה של וואו ומהווה פספוס לדעתי. גיל פרנק/ביל סייקס - אני לא יודע אם זה הבימוי, הכתיבה של בארט (אני לא מכיר) או הסאונד הדפוק אבל כשהוא שר לא הבנתי מילה!!!, כשהוא שיחק הוא היה טוב אבל לא מובן (ממלמל "העיניים שלי" והילדה שלי שמכירה את הסיפור אומרת לי שזה לא מובן למשל) הדמות שלו היא הפיספוס הגדול ביותר של שחקן ענק. יעל עמית/האלמנה קורניי אלברט כהן/מר באמבל בחצי הראשון - מה שכתבתי על ביל פרנק לגבי הסאונד, בשירים לא הבנתי מילה אבל בחצי השני כשהם לא שרים הם פשוט מקסימים. ישראל גוריון / מר בראונולו - בכלל לא הרגשתי שהוא משחק, לא שר, נוכח על הבמה כמו פלקט. אהבתי - דודג'ר - לא יודע מי שיחקאותו אתמול אבל הוא היה טוב, ממזר קטן וחמוד שהאפיל על אוליבר ולא פעם חשבתי שחבלב שהשחקן הזה הוא לא אוליבר. אניה בוקשטיין/ננסי - שרה ברור, שיחקה יותר טוב ממה שציפיתי (מודה לא ראיתי אותה בשיר שלנו) ובקיצור השאירה רושם אדיר. ששון גבאי/פייגין - בחירה מושלמת, שיחק טוב, הפתיע בשירה ובקיצור כוכב ענק שממלא את התפקיד. התפאורה - היתה חכמה, עבדה יפה, בלי במה מסתובבת החליפו כל הזמן תפאורה בצורה טובה. הסיכום - בהחלט נהנתי, הטובים היו יותר טובים מאשר הרעים, הבנות נהנו (אם כי כשביל רוצח את ננסי הן התחבאו בחיכי) אבל איפשהו יש הרגשה של פספוס
טוב, אז חשבתי שהבוקר כבר תהיה התייחסות אבל עדיין אין, אז אולי אני אתחיל. אני מאוד אוהב לראות מחזות זמר, ולמרות שלא ראיתי את הסרט, לא ראיתי שום הופעה ואיני סטודנט לתיאטרון (כך שלא הכרתי את השינויים מהספר המקורי והמרתק), שמחתי ללכת עם הילדות (7.5 ו- 9.5) לראות את ההצגה, ולמרבית ההפתעה הגעתי גם להצגה הראשונה. בשורה התחתונה הבנות מאוד נהנו (אבל הן גם אהבו את צלילי המוזיקה עם רמה מסינגר שלדעתי היה תת רמה) אז זה לא המבחן, אבל יש מספר בעיות. הבעיה הראשונה היתה בכניסה - אין תוכניה, הכיף שלי בתאטרון זה לקנות תוכניה, לקרוא אנקדוטות קטנות, פרטים על השחקנים, לזהות אותם מהתמונות, כאן כלום - נאדה - ואקום מוחלט... מה יש לנו - עלון בן שני עמודים שכולל את תקציר העלילה (עם שמות השירים) ושמות השחקנים וההפתעה הראשונה העלימו את דיקנס על פי העלון מי שכתב את ה"ספר" (כתוב Book) הוא ליונל בארט - הי אפילו הבת שלי בת ה9.5 שהכירה בעל פה את הסיפור ידעה שזה דיקנס. את תפקידי הילדים (אוליבר, דודג'ר ובת') משחקים לסירוגין שני ילדים - אבל אנחנו לא יודעים מי שיחק באותו ערב כי לא חשבו לספר לנו, אז יסלחו לי הילדים שאיני מציין את מי אני קוטל ומי משבח כי אני פשוט לא יודע מי הופיע אתמול. האכזבות - קודם כל אוליבר - ילד חמוד אבל הוא לא מתאים לתפקיד וכל הזמן מחייך, גם כשאוליבר עצוב. רודפים אחריו, הוא בלילה אצל הקברנים, נח מציק לו ו אוליבר משדר "אשראי יתום אני" אבל זו לא ההצגה הזאת. ההצגה קמה ונופלת על הילדים (ופייגין), הוא לא הורס אבל לא נתן הופעה של וואו ומהווה פספוס לדעתי. גיל פרנק/ביל סייקס - אני לא יודע אם זה הבימוי, הכתיבה של בארט (אני לא מכיר) או הסאונד הדפוק אבל כשהוא שר לא הבנתי מילה!!!, כשהוא שיחק הוא היה טוב אבל לא מובן (ממלמל "העיניים שלי" והילדה שלי שמכירה את הסיפור אומרת לי שזה לא מובן למשל) הדמות שלו היא הפיספוס הגדול ביותר של שחקן ענק. יעל עמית/האלמנה קורניי אלברט כהן/מר באמבל בחצי הראשון - מה שכתבתי על ביל פרנק לגבי הסאונד, בשירים לא הבנתי מילה אבל בחצי השני כשהם לא שרים הם פשוט מקסימים. ישראל גוריון / מר בראונולו - בכלל לא הרגשתי שהוא משחק, לא שר, נוכח על הבמה כמו פלקט. אהבתי - דודג'ר - לא יודע מי שיחקאותו אתמול אבל הוא היה טוב, ממזר קטן וחמוד שהאפיל על אוליבר ולא פעם חשבתי שחבלב שהשחקן הזה הוא לא אוליבר. אניה בוקשטיין/ננסי - שרה ברור, שיחקה יותר טוב ממה שציפיתי (מודה לא ראיתי אותה בשיר שלנו) ובקיצור השאירה רושם אדיר. ששון גבאי/פייגין - בחירה מושלמת, שיחק טוב, הפתיע בשירה ובקיצור כוכב ענק שממלא את התפקיד. התפאורה - היתה חכמה, עבדה יפה, בלי במה מסתובבת החליפו כל הזמן תפאורה בצורה טובה. הסיכום - בהחלט נהנתי, הטובים היו יותר טובים מאשר הרעים, הבנות נהנו (אם כי כשביל רוצח את ננסי הן התחבאו בחיכי) אבל איפשהו יש הרגשה של פספוס