אוכל , קדימה אוכל!

[מירי,]

אוכל , קדימה אוכל!

טוב ,אז אני לא אשאל מה לתת לילד לאכול....

יש לי שתי בעיות הפוכות בבית , דודו שלי לא אוכל בבית (בגן אין בעיה - הוא אוכל שם צהריים) , לעומתו בן .... אוכל בשביל בן ודוד ועוד כמה... (הבדיחה הפרטית שלי שהייתי צריכה לעשות עיסקה עם המנתח שלי אחד היום אחד בעוד 20 שנה), מכיוון שאני סובלת מהשמנה כרונית , אני לא רוצה לפתח את הבעיה הזו אצל ילדי , ומאידך איך מעבירים את האוכל שלהם מהאחד לשני... אנחנו אל רבים איתם בנושא , לדודו פשוט הוספנו ויטמינים וברזל (שאוטומטית נדרשו גם ע"י בן) ולבן... "משעמם לי אני רוצה לאכול" שום פעילות אחרת לא תספק אותו... רעיונות?

 

[עירית ל]

בתור מי שנאבקת במשקלה מאז ומעולם

יש לי כמובן דעות מוצקות בנושא. כשהייתי בהריון היתה לי סוכרת הריונית. כמובן שנכנסתי למשטר דיאטה ללא פשרות, בלי נקודות שבירה ובלי התייסרות. נדהמתי מעצמי והייתי בטוחה שעצם נוכחות הילד לאחר הלידה תיתן לי כוח בלתי מוגבל לעשות דיאטה. הו, התמימות. אבל יש כמה דברים שאני משתדלת מאוד לעמוד בהם מאז שיונתן נולד וגם די מצליחה. קודם כל - אין בבית נשנושים מסוג ביסלי, במבה, וופלים וכו´. יש ביסקוויטים ואם תהיה דרישה אני אהיה מוכנה לקנות הכל ולא אצא למלחמה. אבל אחרי הצהרים אני תמיד אציע פירות. עד שהוא יגיע לגיל שניגשים לבד למקרר ולוקחים, אני מקווה שהוא יפנים. ארוחת ערב (שזו הארוחה היחידה ביום שאני איתו) אנחנו אוכלים בישיבה אל השולחן. לרב אין מגוון מדהים של מאכלים, אבל יש שיחה וריכוז. זה הרבה יותר חשוב לי ממקלחת או מכל דבר אחר הקשור לסדר היום. זה חשוב לי נקודה. פעילות גופנית. אני לא רוצה שיונתן יהיה פדלאה כמו אמא שלו, אלא יותר דומה לאבא שלו. כרגע אנחנו מסתפקים בהשתוללות בגינה ופעם בשבוע חוג שחיה, אבל בעתיד ברור לי שנמסד את הפעילות הגופנית. רק שלא יאכל מתוך שעמום כמוני.

 

[מירי,]

אין נשינושים!

לאחד זה "סותם את התאבון" השני לא זקוק לזה , יותר מזה , הבחירות של בן הם בד"כ מלפפון ועגבניה ולעיתים דגנים עם חלב , אני לא יודעת מאיפה הוא למד לקשר את האוכל עם שיעמום (אני את הניתוח עשיתי כשהיה בן שנה , ומאז הרגלי האכילה שלי שונים...) , אני כל כך מודעת לכך שהרגלי אכילה נבנים מהשלב הזה.

 

[לאה_מ]

קישור אוכל עם שעמום זו באמת בעיה!

אני חושבת שהפתרון הוא במציאת פתרונות אחרים לשעמום. כלומר, כשבן מתלונן שמשעמם לו, להציע לו פעילות, ורצוי פעילות מחוץ לבית (אז בוא נלך לים, בוא נלך לפארק, בוא נרד לנסוע באופניים...). אוכל זו לא פעילות למילוי זמן, וכדאי מאד לא להתרגל להפוך אותה לכזו (וגם לא לבילוי היחיד הרלוונטי, אבל זה כבר סיפור אחר).

 

[אפרתש]

אכן זו הבעיה

לאה הציעה הצעה שמתאימה לאנשים רזים. רק מלקרוא את העצות שלה נעשיתי עייפה ורעבה. לאה - לא שמעת על פעולות שעושים בישיבה? פאזל, קוביות, לקרוא. מירי - יותר עדיף תרשמי אותו לחוג ואת תנוחי בצד. זה מה שאני מתכננת לעשות. ותשימי לב אם אין אצלך איזה סבתא בסביבה שנותנת השפעה שלילית. זה כנראה תפקידן, לפטם. "סבתא באה! קח במבה!" "אתה בוכה? קח עוגה" "יוצאים לטיול - תאכל משהו".

 

[לאה_מ]

נהפוך הוא - ../images/Emo8.gif - חביבות עלי מאד

פעילויות שעושים בישיבה. אבל כשהולכים לפארק או לים או לגינה, הילדים בסופו של דבר רצים הרבה יותר מאיתנו. ואין אוכל. בכלל, מחוץ לבית פשוט אין אוכל. הרבה יותר פשוט בעיני מאשר לריב כל הזמן על אוכל, או שבכלל זה יהיה issue. ואני מסכימה גם עם ההצעה של נעה לגבי הצלחת התמידית של הירקות והפירות. אם כי אצלי הילדים תמיד שמחים לקבל ממתק (אבל לא מבקשים ממתקים אם אנחנו עושים פעילויות מחוץ לבית).

 

[מירי,]

בחוץ ופעילות וצלחת ירקות...

אז אומנם לא צלחת אבל הירקות במקום נגיש עבור בן , הוא יכול לקחת כרצונו, לפעמים הוא מבקש שנקלף את המלפפון או נחתוך את העגבניה... יוצאים לחצר? הוא רוצה את הטרקטורון - וכשזה לא טעון הסקנדל... ולפעמים הוא מוכן לחזור הביתה כדי לאכול משהו (אפילו רק ארטיק)... יושבים לאכול ארוחה, בן מבקש... (לא חשוב מה) מסיים את המנה שלו , ואז הוא רוצה גם מנה כמו של דודו רק בכמות יותר גדולה (להזכירכן דודו 5.5 ובן 3.3 , לא ההפך) ואם גם אחד מאיתנו אכל משהו מעניין אז גם מנה כמו שלנו...... ולגבי הסבתות, אמא שלי היא הסבתא הדומיננטית (היא מוצאיה אותו כל יום מהגן...) ואין סיכוי שהיא תפטם אותו , היא מספרת שהוא בדיוק כמוני כשהייתי קטנה , מוכן לאכול עם כל אחד... היא לפעמים יותר מוטרדת ממני בנושא...

 

[vered4]

ממתקים וילדים רזים

הילד שלי, רזה ולא אוכל מי יודע כמה. גם לא מנשנש יותר מדי בין הארוחות. פעם הוא בא אלי ושאל: אני יכול ממתק? מאחר ושזה לא לפני הארוחה, אני אומרת כן, ואז הוא רץ לארון הממתקים... ולוקח מסטיק אורביט

אצלינו אנחנו שמחים כשהוא יוצא ועושה קצת פעילות, כי אז הוא חוזר רעב ואוכל טוב.

 

[מירי,]

ממתקים וילדים רזים...

דודו קובית שוקולד שעתיים לפני הארוחה יכולה לגמור לו את הארוחה , הוא פשוט לא רעב (שיגלה לי את הסוד...), אבל יש לנו הסכם לא רע בכלל , הוא יכול לקבל כמה ממתקים שהוא רוצה אם בזמן הארוחות הוא אוכל (ולא ממש חשוב מה וכמה), האמת שהעיניין רלוונטי רק בסופי שבוע וחופשות...

 

[פרג]

מכיוון שנפתח כאן מיני דיון - עיצה

בוקר טוב לכולם, הקטן בן 26 חודש הולך לגן (אנחנו בחו"ל) בתיק יש 2 בקבוקי שתיה קרה לפי דרישת הגננת . ילדים בגן הזה מביאים בסקויטים, קרקרים, מיני סוגי הקורנפלקס. קשה לראות ילד עם סנדוויץ או ירקות ופירות. לי אישית בגלל זה השתנתה לגמרי המערכת בתיק האוכל של הילד. אם קודם לכן שלחתי פירות וירקות חתוכים וגמד אחד קטן עם כפית, היום אני ממשיכה לשלוח ומקבלת הכל חזרה לבית כלומר הילד לא אוכל רק בסקויט אחד עד 1.30 שמגיע הביתה. מה אתם אומרים איך אפשר לעזור עוד זה גיל לא קל אבל בגן הזה יש 4 עוזרות וגננת. עוד שאלה, אם הילד שלכם "חולה" מקבל אנטיביוטיקה אבל אין חום לא תשלחו אותו לגן 10 ימים עד שיסיים את התרופה, או תשלחו אותו כשאתם נותנים את התרופה ואין לו חום כמובן. (בחו"ל תופעת ילד חולה- נשאר בבית עד הסוף) תשמעו מתוך חצי שנה שהילד שלי בגן חודשיים רק הלך לגן תדמיינו איזה חורף קשה היה כאן ולמה אני מרגישה מן כעס. כמה שלא תשלמו אני משלמת כפול לחצי יום ואין לי מילים. אשמח לקבל עיצה גם בזה. שבוע הבא הו בחופש כל השבוע וב1.7 הוא מתחיל קיטנה בגן. תודה, מ.

 

[אפרתש]

לא כלכך הבנתי מה הבעיה

את שולחת איתו מה שהוא אוהב ובכל זאת הוא לא אוכל? הבת שלי (24 חודשים) מסתדרת מצוין עם פחות מביסקויט עד אחת בערך, כך שיכול להיות שהוא באמת לא רעב. בקשר לילד חולה - פריוילגיה של אמהות לא עובדות. הכלל המוכר לי - אחרי 24 שעות בלי חום, שולחים לגן. אם היתה דלקת (משהו מדבק) - צריך אישור מרופא שהילד כבר לא מדבק. גנים רבים (בפרט עירוניים ואלה ששיכים לרשתות) הגננות מסרבות לתת לילדים תרופות (אסור להן לקחת האחריות). מסגרות פרטיות וקטנות - אין בעיה. המטפלת נותנת את האנטיביוטיקה בצהרים. לגבי הכעס על כמה זמן הילד שהה בגן וכמה בבית. זה באמת מרגיז. אולי תבקשי מהגן משכורת ?

 

[לאה_מ]

במסגרות פרטיות כדאי לברר את העניין

הזה מראש עם הגננת (גם באספקט של אבדן ימי עבודה של ההורים, וגם באספקט של הבטחה שלא יגיעו לגן ילדים שעדיין עלולים להדביק ילדים אחרים - צריך להיות איזה שביל זהב כאן). אני מניחה שלרוב הגנים יש מדיניות בנושא הזה, וכדאי לברר את הנושא הזה בין יתר הנושאים שמבררים לפני ההרשמה לגן.

 

[פרג]

אנסח זאת שוב בצורה אחרת

הילד שלי שותה בקבוק בבוקר עד 7 בבוקר ואח"כ עד 1.30 רק מה ששלחתי איתו לגן ולרוב הכל חוזר חזרה. ניסיתי חמאת בוטנים, חביתה בלחמניה ממרח שוקולוד, בסוף התחלתי עם מלוח כמו מלפפון חמוץ נקניק קבנוס חצי חתוך בסקויט מלוח זה נאכל לא יותר ולא תמיד. ניסיתי גם יוגורוט גמדים הוא אוכל 1 לפעמים ושתיה וזהו. כשהוא מגיע הביתה בעלי מביא אותו מהגן לפעמים נרדם יוצא שהוא אוכל בקבוק בשעה 7 בבוקר ועד השעה 3.30 כלום (לפעמים באלי לשים מצלמות) אני כאדם מבוגר הייתי רעבה מה דעתך. רעיונות לסנדווצים לקטנציק שלי "בובוליקו" כך אני קוראת לו. אני לא רואה אותו לפני 5 אחה"צ יום עבודה עמוס כל ימות השבוע. חוץ משבת. הגננת בנתיים התקשרה להתנצל - כי נזפתי קיצת בבוקר, ובמיוחד לא אהבתי את הגישה שלה. הילד בריא ולא מקבלים לי אותו לגן שביום שישי הזה הוא יום אחרון בכלל בגן. אח"כ שבוע בבית וב1.7 קיטנה והסכומים בשמיים. תודה בכל זאת על ההתעניינות. מ.

 

[לאה_מ]

ובימים שהוא נמצא איתך בבית הוא אוכל

בשעות שבין ארוחת הבוקר לארוחת הצהרים? כשהוא מגיע הביתה ב-3.30 הוא רעב? הוא אוכל ארוחה גדולה? בגן לא נותנים להם ארוחת צהרים? ואת האוכל של הגן הוא אוכל או לא?

 

[פרג]

סליחה נראה שלא הסברתי את עצמי

7:00 בקבוק מים חמים עם אבקת חלב לגילו. יוצא לגן מתחיל את הגן בשעה 8:00 מסיים את הגן בשעה 1:00 . בגן לא מקבל אוכל מהגן אלה רק מה שאני שולחת לו. בבית ישן צהריים 1.45 בערך עד 3 זוכרים הורדתי לו שעת שינה אחת. כשהו מתעורר בשעה 3.00 הדבר הראשון שהוא מבקש זה בקבוק וכמובן שהוא מקבל בקבוק שתיה קרה. שווה לכוס של מבוגר. 3.30 הוא אוכל 2 גמדים קטנים וגרבר 1 גדול של פירות. או צהריים כמו 4 כפות מקרונים או 2 נקנקיות זהו עד 8 בערב כמו שעון הוא מגיע למטבח וכדאי שיהיה משהו שהוא אוהב, אבל מה אגיד לכם כשאני בבית יש הכל איך שרוצים כמה שרוצים. רגשי האשמה שאני מרגישה זה כמעט 7 שעות בלי אוכל וזה בדוק לא ממתק ולא כלום. תודה מ.

 

[לאה_מ]

אבל הוא בסך הכל ילד בריא, וחיוני,

נכון? יש ילדים שהם לא אכלנים גדולים. זה לא שהוא מתמלא בממתקים ואחר כך לא אוכל. הוא פשוט לא אוכל הרבה. לא נראה לי שזו בעיה, כל עוד הוא בריא וכל עוד את משתדלת שמה שהוא כן אוכל יהיה פחות או יותר מאוזן.

 

[לאה_מ]

ושכחתי לומר, שרגשי האשמה שלך

לא מועילים בעניין הזה. אם הוא לא רעב הוא לא יאכל, ועדיף שלא לעשות מזה עניין. רגשי אשם שלך עלולים לגרום לך, גם אם לא ממש במודע, לתת לזה יותר מדי דגש ולהפוך את נושא האוכל לנקודת חיכוך ביניכם. זה לא ישפר את הרגלי האכילה שלו. להיפך.

 

[נעה גל]

העיצה היחידה שיש לי (בתור כבדה עם

ילדים שדופים) היא, לראות מה קורה במשפחות "רזות". יש לי הרגשה (וגם הידיעה) שאצל אנשים עם נטיה להשמנה יש התעסקות סביב הנושא שלא קיימת במשפחות "רזות". בסופו של דבר, עצם ההתעסקות הופך את המצב לבעיה. ומירי, אשריך שהוא מבקש מלפפון ועגבניה. את יודעת מה אני הייתי עושה? הייתי דואגת שתהיה על השולחן צלחת עם ירקות ופירות חתוכים במשך כל אחה"צ, כל יום. בהתחלה אולי הוא יתנפל עליה, אבל, ברגע שהוא יחוש בבטחון שהיא נמצאת שם תמיד (ולא את זו שנותנת לו את האוכל) אולי הוא ירגע עם הנישנושים של הירקות, ויהיה פנוי להיות עסוק בדברים חשובים באמת.

 

[דליה.ד]

טוב, אני התקנאתי בשדופים אצלי

וירדתי 24 קילוגרמים במהלך השנה...