אוכל כסמל...

levshavur

New member
אוכל כסמל...

שלום לכולן,
רציתי לשתף אתכן במשהו שמעסיק את המחשבות שלי בימים האחרונים...
בלילה שאחרי ליל הסדר היה לי חלום על...אוכל...אבל האוכל בחלום הזה היה סמל, במקרה הזה, של הקורסים שלי באוניברסיטה...
וכשחשבתי על זה נזכרתי בחלום שהיה לי בגיל 5-6 שגם עסק באוכל, ומה שהרופאה הסבירה לי בזמנו, שהאוכל בחלום (או יותר נכון החסר שלו) סימל את הצורך החזק שלי באהבה וברגש...מעניין שהחלום הזה נחרט בזיכרון שלי עד היותי בוגרת, מוזר מה אנחנו זוכרות מהילדות שלנו...
המשכתי להרהר בזה, בנושא של אוכל כסמל למשהו אחר, וחשבתי שזה עמוק בתרבות שלנו: אם נסתכל לדוגמה על החגים: ראש השנה, חנוכה, פורים, פסח וכ'...האוכל מסמל דברים אחרים...אוכלים דבר X כי הוא מסמל משהו בהיסטוריה של העם היהודי...אז הנושא הזה של אוכל - כהשלכה למשהו אחר, זה משהו שאנחנו גדלות עליו מגיל צעיר מאוד.
אז זה לא מפתיע אותי שבמקום לעסוק ברגשות עוסקים באוכל, כי האוכל הופך להיות במקום משהו אחר בחיים שלנו...
האם אתן מתחברות אל מה שכתבתי? האם מישהי מכן יכולה לזהות מקומות כאלה בחיים שלה, או שאלו הן רק התחושות הסובייקטיביות שלי?
לבשה.
 

katrina12

New member
יש בזה משהו

אוכל נראה לי באמת סמל לחום, לאהבה, לבית, משפחה, לבריאות.
הבעיה היא שבתרבות שאנחנו חיים בה אוכל באמת הופך להיות משהו אחר.
 

levshavur

New member
מעניין...

קתרינה שלום,
מה שכתבת מחזיר אותי אל המחשבה ההתחלתית...מה יש בחברה שלנו, שיכול לגרום לילדה בת 5, באופן לא מודע, לחוות חסר באוכל כחסר באהבה?
אמנם גדלתי במשפחה במצב כלכלי לא טוב (היינו עולים חדשים, וההורים הגיעו אתי לארץ ממש בלי כלום - רק עגלת תינוקות וקצת בגדים) אבל דווקא בהקשר של אוכל (ברמה החומרית של זה) וגם בגדים וצעצועים, ההורים עשו כול מאמץ אפשרי שלא יחסר לי דבר (למרות שהייתי ילדה חכמה והבנתי גם בלי שיגידו לי...)
אני חושבת שלא אחת מהכותבות פה 'מפצה ' את עצמה ע"י הפרעת האכילה על תחושת חסר ביחס/חום/אהבה מצד ההורים/ בן הזוג/החברה באופן כללי, ואני שואלת את עצמי מה יש שם, ברמה העמוקה יותר, מעבר ל'בריחה' מרגשות כואבים? פסיכולוגים נותנים הסברים מלומדים כאלה ואחרים (וקראתי ספרות מקצועית על הפרעות אכילה) אבל משהו שם חסר לי ברמה האנושית של ההסבר...
לבשה.
 

katrina12

New member
היום בדיוק נזכרתי

היום בדיוק נזכרתי בתחושות שהיו לי בתור ילדה, כשלא העמידו אותי שורה ראשונה בשיעור ריקוד או שלא בחרו אותי למועצת התלמידים בכיתה, הרגשתי תיסכול.
היום הבנתי שאת התיסכול הזה אני מרגישה כיום כשאני מונעת מגבילה את עצמי באכילה או מענישה את עצמי.
כנראה שזה באמת סוג של בריחה מהחיים ומנגנון הגנה של בן אדם שפוחד להפגע מהחיים, אז הוא פוגע בעצמו במקום...
אז מהבחינה הזאת אני מאוד מתחברת למה שכתבת וחושבת שיש משהו יותר עמוק שאנשים שלא שם לא יוכלו כנראה להבין.
 

levshavur

New member
הישג...

קתרינה שלום,
אני חושבת שמה שכתבת פה זה מאוד משמעותי עבור ההחלמה שלך. עצם זה שאת יכולה לזהות את הסיבות להפרעה, זו כבר חצי הדרך בטיפול...נראה לי שחלק מה'שעור לחיים' שיש לך עוד ללמוד זה איך להעז לעשות דברים בלי שהפחד להיפגע ישתק אותך. תנסי לזכור שכן, יש אנשים רעים ופוגעים, ואפשר לחטוף מכה קשה בחיים, אבל מצד שני יש גם אנשים טובים, עם לב טוב שאכפת להם, ושישמחו לעזור לך...
אי אפשר לחיות בתוך בועה, מוגנת כמו בצמר גפן...אבל אפשר לפתח 'שריון'...אז אולי לא תמיד בחיים תהיי 'בשורה הראשונה' של המקום שבו את רוצה להיות, ולא תמיד יתאפשר לך להשיג את כול מה שהיית רוצה, אבל מצד שני עצם היכולת להעז, ולעשות דברים, תדחוף אותך קדימה. מה דעתך?
פגיעה עצמית על ידיי הפרעת אכילה (או כול סוג אחר של פגיעה עצמית) לא באמת פותרת את הכאב הרגשי, הוא רק 'מעביר ערוץ', אבל הכאב קיים, הוא שם והוא צורח מבפנים...
אני מקווה שיהיה לך סוף חג שמח...
לבשה.
 

katrina12

New member
תודה רבה

שימחת אותי עם התגובה.. נקווה שההבנה הזאת באמת תוביל להחלמה מלאה בסופו של דבר.
חג שמח גם לך=]
 
למעלה