אוכלת הכל! (טריגר)
ביום שני הקרוב אני מתאשפזת...
בינתיים, בשבועיים האחרונים נכנסתי למן אטרף שכזה של אכילה. יש מן תקליט שמתנגן לי כל הזמן בראש שאומר לי: ״טוב, גמככה אני אוטוטו מתאשפזת, וגם ככה יעלו אותי במשקל, אז אני בעצם יכולה עכשיו לאכול מה שאני רוצה, כמה שאני רוצה, כי מה זה משנה אם אני אשמין עכשיו או אחר-כך?״
וזה גורם לי לאכול ... הרבה קלוריות. כמו בנאדם רגיל, ואפילו יותר. וכל הקלוריות והאכילה מתרכזים בעיקר בשעות הלילה, ואני ממש שונאת את זה. שונאת לאכול בלילה! זה מרגיש לי כמו אכילה חסרת שליטה. אכילה ברברית של דחפים ויצרים. אכילה ש״שוברת ורומסת״ יום שלם של אכילה מאוזנת (כביכול.) ובסופו של יום גורמת לי לאכול כמות קלורית שמעלה אותי במשקל...!
ובאמת עליתי במשקל! בשבועיים-שלושה האחרונים עליתי במשקל. די הבה, די מפחיד, אבל זה בקצב שבעצם היו מעלים אותי אילו הייתי עכשיו באישפוז...
ו... אני תוהה לעצמי... אם האשפוז הזה עדיין נחוץ?
ואני גם עונה לעצמי; ברור שכן!!!
עם הניסיונות לצמצם במהלך היום ועם האכילה המופרזת בשעות הלילה, בוודאי שיש פה בעיה!! ואני עדיין בתת משקל, ואני עדיין מחשבת כל מה שנכנס לי לפה, ואני עדיין צריכה תמיכה בכל הדרך למעלה למשקל תקין.
מי יודע מה יקרה לי אחרי החגים אם לא אכנס למסגרת בריאה? אם אני לא אצליח לעמוד בפיתוי ואדרדר את כל מה שעליתי? ״אכפר״ על ה״חטאים״?...
ועכשיו אני כותבת פה וכואבת לי הבטן כי בדיוק אכלתי הרבה. והבטן כואבת, אבל אני עדיין רעבה. מרגישה רעב בלתי מוסבר. חור בבטן. תחושה מתסכלת. רוצה להרגיש אוכל בפה. ללעוס, לבלוע משהו. מתאפקת. יודעת שזה סתם יגרום לי להרגיש לא טוב. אני אעסיק את עצמי בצורה בריאה יותר.
אולי אלך לישון? אבל הבטן כמו מערבל בטון.
ביום שני הקרוב אני מתאשפזת...
בינתיים, בשבועיים האחרונים נכנסתי למן אטרף שכזה של אכילה. יש מן תקליט שמתנגן לי כל הזמן בראש שאומר לי: ״טוב, גמככה אני אוטוטו מתאשפזת, וגם ככה יעלו אותי במשקל, אז אני בעצם יכולה עכשיו לאכול מה שאני רוצה, כמה שאני רוצה, כי מה זה משנה אם אני אשמין עכשיו או אחר-כך?״
וזה גורם לי לאכול ... הרבה קלוריות. כמו בנאדם רגיל, ואפילו יותר. וכל הקלוריות והאכילה מתרכזים בעיקר בשעות הלילה, ואני ממש שונאת את זה. שונאת לאכול בלילה! זה מרגיש לי כמו אכילה חסרת שליטה. אכילה ברברית של דחפים ויצרים. אכילה ש״שוברת ורומסת״ יום שלם של אכילה מאוזנת (כביכול.) ובסופו של יום גורמת לי לאכול כמות קלורית שמעלה אותי במשקל...!
ובאמת עליתי במשקל! בשבועיים-שלושה האחרונים עליתי במשקל. די הבה, די מפחיד, אבל זה בקצב שבעצם היו מעלים אותי אילו הייתי עכשיו באישפוז...
ו... אני תוהה לעצמי... אם האשפוז הזה עדיין נחוץ?
ואני גם עונה לעצמי; ברור שכן!!!
עם הניסיונות לצמצם במהלך היום ועם האכילה המופרזת בשעות הלילה, בוודאי שיש פה בעיה!! ואני עדיין בתת משקל, ואני עדיין מחשבת כל מה שנכנס לי לפה, ואני עדיין צריכה תמיכה בכל הדרך למעלה למשקל תקין.
מי יודע מה יקרה לי אחרי החגים אם לא אכנס למסגרת בריאה? אם אני לא אצליח לעמוד בפיתוי ואדרדר את כל מה שעליתי? ״אכפר״ על ה״חטאים״?...
ועכשיו אני כותבת פה וכואבת לי הבטן כי בדיוק אכלתי הרבה. והבטן כואבת, אבל אני עדיין רעבה. מרגישה רעב בלתי מוסבר. חור בבטן. תחושה מתסכלת. רוצה להרגיש אוכל בפה. ללעוס, לבלוע משהו. מתאפקת. יודעת שזה סתם יגרום לי להרגיש לא טוב. אני אעסיק את עצמי בצורה בריאה יותר.
אולי אלך לישון? אבל הבטן כמו מערבל בטון.
