אוכלת את עצמי

LouD1

New member
אוכלת את עצמי

שלום לכולן אני כותבת כאן בפורום מאחר ולא מצאתי מקום שיכול לסייע לי, ולהיות לסבית בת אוטוטו 29, ומשוועת ליד מכוונת ולכתף ((למעט זו של אישתי) זה מקום ריק ובודד (ולא בגלל הנטיה המינית). חרא לי. כבר הרבה זמן, אני מרגישה שאין לי מזור. אני מטופלת בפרוזאק ובטיפול פסיכולוגי ואני נוטה לחשוב שזה רק חלק מהטיפול שאני יכולה לקבל. אני צריכה את החום האנושי של נשים ואנשים שאכפת להם מספיק כדי להטיח את האמת בפרצופי. אין לי כמעט חברים, ואלו שכן - הם חברים של אישתי וגם שלי..ואלו שלא נכנסי םקטגוריה הזו הם אנשים שהשלכתי מעליי, כשחשבתי שהם עומדים לעשות את אותו הדבר בדיוק. ניסיתי להתקרב לנשים נוספות ואנשים נוספים בתקווה שיווצר קשר אמיתי וקרוב, אבל זה מפחיד אותי מדי. אני נמצאת במקום נורא בו מהרגע שאני קמה ועד הרגע שאני הולכת לישון אני חושבת על אוכל - מה לבשל היום, מה לאכול היום וחוזר חלילה. לא מפסיקה לחשוב על זה. אני נאבקת במשקל שלי (20-25 קילו ממה שהייתי רוצה, ואני לא מצליחה ללהביא את עצמי להפסיק לאכול, או לחשוב על אוכל. אני חושבת שעברתי את הרמה הסבירה שבה מתעסקים באוכל. אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא דיכאון, אלא ריקנות ובדידות. וגם זה לא מקום טוב להיות בו, בעיני. ואוו יש כל כך הרבה שיט בתוכי... אני מבוננת בדף בו אני מקלידה ונבוכה לגלות שכמה שכבר כתבתי לא מתחיל אפילו לגרד את הבעיה.
 

פאמקי

New member
שלום לך

ראשית, אל תהיי נבוכה. את לא היחידה עם בעיות רק שכנראה, מבין היחידות שמספיק אמיצה לכתוב עליהן ולבקש עזרה. לצערי, נראה לי שגם אנחנו לא יכולות לסייע, כי הפורום אינו טיפולי. אנו בהחלט יכולות להקשיב, להכיל, לתת לך את ראייתנו, נקודת מבטינו... בטח לא לגעת בבעיות אכילה. מניחה שבבעיית החברה שדיברת עליה, תוכלי למצוא כאן כיוון. חברות זה מקום שפורומים יכולים לתת, אך חושבת שעניין הבדידות אינו בהכרח, קשור לחברויות. אנו עשויות למצוא את עצמנו בריק גדול, גם כשסביבנו המון חברות. חושבת שהשלב הראשון, הוא בירור. נסי לברר לעצמך מהן הקשיים איתם את מתמודדת, לבד ובעזרת אנשי מקצוע, פורומים טיפוליים (יש עם מי לדבר, ס.ה.ר) וכיו"ב. ורק אח"כ לפתור. בהצלחה.
 

LouD1

New member
בהחלטתי לפנות לפורום זה...

הגעתי למסקנה כי אני באמת במקום בו אני צריכה את האוזן הקשבת ההכלה והשיקוף עליהם את מדברת. לגבי הבירור שהצעת - אני בהחלט מתכוונת לפנות לעזרה טיפולית מקצועית - למטפלת שלי. לגבי עניין הבדידות - פפפפפ זה ממש קשה. הריק הזה צורב וצורם. אני רוצה למלא אותו, אני לא יודעת במה..
 

פאמקי

New member
שמחה

על מסקנותייך. לעיתים, תוך כדי פעולה פשוטה ככתיבה, דברים מתבהרים. ולגביי הריק- קחי את הזמן יקרה, התהליך יכול להיות איטי, אך ככל שמתבהר, הדברים הופכים להיות פשוטים יותר.
 
היי הייתי רוצה להרגיע אותך ולשאול שאלה

הייתי רוצה להבין את הצורך של להטיח את האמת בפרצופי" ? אני חושבת שאת כבר יודעת את האמת על עצמך . נסי לחשוב ממקום חיובי, מה הייתי רוצה שהזוגיות שלי תכיל, מה אני תורמת לזוגיות שאני נמצאת בה, מה הייתי רוצה לקבל מהזוגיות ומהחיים בכלל. אני בטוחה שיש לך חלומות, שיש לך מאווים, שיש בך את כל הדברים הטובים. לא הייתי מסתפקת בטיפול פסיכולוגי + תרופתי. מחברות וקרובים ידוע כי לתרופות נוגדות דיכאון לוקח זמן להשפיע ולפעמים יש צורך להחליף או להוסיף כדור כלשהו. הייתי מציעה לך לגשת במקביל לטיפול את קואצ'רית טובה (חשוב לקבל חוות דעת לפני הבחירה במאמנן/נת כלשהי). אולי תצרפי את בת הזוג לשיחות אלו. הדיכאון גם הוא מצב זמני, צריך רק סבלנות. אני יודעת שקשה לך מאוד ברגעים אלו והכל נראה אפור. בהקשר למשקלך, קצת הצחקת אותי (חס וחלילה לא מתוך גיחוח) אלא מכירה לסביות רבות מלאות ושמנות ולפעמים זה יתרון. הקהילה מציעה מגוון רחב של פעילויות לזוגות ולבודדים. אם את גרה באזור תל אביב יש את ה-"קן" - מופיע בפייס בוק, יש את לסביות צפוניות ועוד ועוד. מציעה שבמצבך לא להלחם בעניין המשקל , זה לוקח המון אנרגיות. תוכלי לטפל בכך כשממש תרגישי טוב. חמודה, הלוואי והיתה תרופת פלא לכל הבעיות של כולם. לכי צעד, צעד. הציבי לך מטרות שכן תוכלי לעמוד בהן, כמו יציאה למסיבה של הקהילה או ארוע אחר של הקהילה. לא כתבת הרבה על בת הזוג לכן לא אוכל להתייחס. מאחלת לך רק טוב לסבית 2011
 

כלעוד

New member
צודקת לדעתי לסבית 2011 בתגובתה הנבונה והרגישה

ורוב המלצותיה. אני תומכת במיוחד ברעיון של לקחת את הדברים צעד אחר צעד, להתיר בסבלנות ובחכמה את הפקעת שבה נדמה לי שאת כורכת הכל ביחד: הריק, הדיכאון, המשקל, וכו'. מדובר בקובץ של בעיות של א נראה לי שניתן ל"תקן" את כולן בת-אחת, מבלי לצאת למלחמה כוללת שעלולה לגבות מחיר יקר. בנוסף, אני גם תומכת ברעיון הפשוט אך הנכון של להציב מטרות חברתיות קטנות: מסיבת נשים, הרצאה, טלפון לידידה, פרסום מודעה כמו שעשית כאן. י ש הרבה תפרונות ומהלכים תומכי-חיים שפרושים לפנייך, ואין טעם להתייאש. וכבר אמר רבי נחמן מברסלב: "אין שום ייאוש בעולם כלל". בשלב ראשון אולי תתחילי להאמין שייתכן עבורך משהו טוב יותר. שזה אפשרי וקיים ואת תוכלי לממש את זה. כאילו, איפה כתוב שיהיה לנו רק רע כל הזמן? ברור שחיי אנוש רצופים גם משברים, אבל מגיע לנו גם קצת טוב, לא? נכון, הדרך ליצירת חיים של שמחה איננה קלה, בלשון המעטה, אך היא אפשרית. ואני אומרת לך את זה בתור מי שעברה הרבה תהומות: בריאותיים, נפשיים, כלכליים ועוד, וסללה לה בציפורניים דרך החוצה, לחיים טובים יותר, עם איכות חיים משופרת משהייתה.
 
לייק גדול לדברי כלעוד

כלעוד בלבב פנימה, הנפש הומיה ורוצה לאהוב ולהיות נאהבת לא אבדה תקוותנו.
 

כלעוד

New member
הכינוי כלעוד נבחר עלידי מתוך המשפט:

"כל עוד הנר דולק - אפשר לתקן" ראיתי את זה תלוי בציור על קיר של בית רפואה, וזה נחרט בי. הבנתי גם שזה משפט מהחסידות. רק אח"כ חשבתי שזה גם מההמנון הלאומי, כפי שהזכרת... כך או כך, אכן יש תקווה, ודברים לרוב ניתנים לריפוי, שיפור, או הקלה. לפעמים גם קורים ניסים גדולים. חשוב להאמין חזק ולדבוק בטוב. ולטפל בעצמך הכי טוב שאתה מסוגל, לא להתבייש לבקש עזרה ולשתף.
 
על דיכאון ועל החיים בכלל

היי קודם כל נתחיל תמיד מחיובי, את לך את אישתך וזה לא מובן מעליו
כל יום שאת קמה המלצה האישית שלי להגיד תודה, כן תפילה חילונית של תודה תודה שיש לי בת זוג ואישה נפלאה שאוהבת ותומכת בי את לא תאמיני עד כמה זה פותח את הבוקר...
דבר שני, אוכל אדם שאוכל, זה ממלא לך משהו אחר, כאילו את אוכלת לא כי את רעבה אלא כי הנפש שלך מחפשת משהו.. רק את יודעת מה היא מחפשת ... ריקנות והבדידות=דיכאוון למעשה זאת אחת ההגדרות של דיכאון.. אבל כל הקטע הוא לזהות בזמן שיש לך דיכאון ולטפל בזה, לחיות בהכחשה זה קל מאוד אך הרסני בטווח הרחוק.. איך הולך לך בעבודה? האם את אוהבת את העבודה שלך? האם את עושה משהו בשעות הפנאי? תחביבים? זה יכול למלא לך את החלל הריק הזה.. אם את לא נהנת בעבודה, גם זה יכול לגרום לך לסבל... תנסי לזהות את הבעיה=איפה היא נובעת... ובקשר לחום האנושי-הוא תמיד קיים, אבל מתי את אהבת את עצמך? מתי פינקת את עצמך בחופשה/מסאז' או כל דבר נעים שאת יכולה לעשות לעצמך..
 
למעלה