אוי לא, התמכרתי.
אז אמנם אני בעניין הפעילות הגופנית רק בערך חודש, אבל מוצאת את עצמי כל הזמן רוצה לחזור לחדר הכושר.
"סשן" אחד בממוצע הוא של שעתיים וחצי בערך (חימום + אימון כוח + שיעור + גמישות + שחיה), ואני עושה את זה לפחות שלוש פעמים בשבוע, לרב אפילו ארבע.
יש לי סיבולת מפתיעה, כלומר, אני אף פעם לא הולכת כי התעייפתי, אלא כי סוגרים / אני מבינה שעדיף לי להירגע קצת. תמיד רוצה לעשות עוד משהו.
אז השאלה שלי היא - אם אני באמת מרגישה בסדר, ממש בסדר, יכול להיות שאני עדיין ממש מזיקה לעצמי ועדיף לי להפחית? אולי עדיף שאימנע מאימונים מסוג מסויים יום אחרי יום, אבל אימונים אחרים זה בסדר?
שאלה נוספת - צריכת המזון.
אני יודעת שכדאי לאכול כחצי שעה - ארבעים וחמש דקות מתום האימון, אבל - מתי נחשב "תום האימון" באימון של כמה שעות? :/ מהרגע שבו סיימתי פעילות אירובית? מהרגע של סיום אימון הכוח? ואם אני אמורה לאכול לפני ש"סיימתי" (נאמר, בא לי עדיין פילאטיס ואז שחיה), מה אני יכולה לעשות כדי לספק לגוף את מה שהוא צריך, אבל לא להכביד על עצמי ולא להיות מסוגלת להמשיך להתאמן? כרגע אני אוכלת 2 תמרים בסוף אימון כוח ולפני פעילות אירובית, ומשתדלת ישר כשמגיעה הבייתה לאכול חלבונים + פחמימות במידות הנכונות. מרגיש לי לרב שזה מאוחר מדי, כי זה קורה בערך שעה, שעה וחצי מהרגע שבו סיימתי את האימון האחרון.
ושאלה אחרונה - כאבי ברכיים קלים בזמן ריצה.
הפעילות היחידה שאני מרגישה שקצת משפיעה עליי היא ריצה. זה מצער מאוד, כי אני ממש נהנית מזה ומרגישה שיכולה להמשיך הרבה יותר ממה שאחת הברכיים שלי מאפשרת לי; רק ברך אחת, אחרי בערך 20 דקות ריצה, מתחילה לכאוב לי ואני נאלצת להפסיק. אני עוברת להליכה במהירות בינונית למשך דקה-שתיים, ואז יכולה להמשיך לרוץ לעוד כמה דקות וחוזר חלילה, עד שאני מפסיקה כי אני מפחדת לפגוע במשהו.
זה קרה לי פעמיים כבר, בפעם הראשונה הברך הרגה אותי למשך כל היום למחרת, במידה כזו שנאלצתי לצלוע (זה היה מביך!), ואח"כ עבר, ובפעם השניה היא כאבה למשך כמה דקות לאחר שהפסקתי לרוץ וזהו (שום כאב ביום למחרת).
הלכתי לראות אורטופד, שאמר לי שיש לי רגלי - O, כלומר בעמידה "נוחה" (מוגזמת) יש רווח בין הברכיים, וזה גורם לעומס ובלה בלה בלה וכדאי שאימנע מריצה. אני יודעת שזה אולי לא הדבר החכם לעשות, אבל החלטתי לא לוותר ולהמשיך לנסות לחזק את השרירים שתומכים בברך, כי אם ראיתי שיפור במצב תוך שני נסיונות, יכול להיות שמדובר בבעיה בת-תיקון, ואני לא ממש חושבת שבדיקה של 4 דקות יכולה להוביל למסקנה כל כך חד-משמעית (מה גם שרופאים יעדיפו להמליץ על משהו שימזער סיכונים שבסוף יקרה משהו ואני אחזור אליהם בטענות וכו').
אז דיברתי עם מאמן בחדר הכושר, שהמליץ לי על סקוואטים לחיזוק הארבע-ראשי ועוד שריר שאני לא זוכרת את שמו שמחובר לברך, ואיזשהו תרגיל מאולתר לחזק את השריר בשוק שתומך בברך. אני כן אנסה להמשיך לרוץ (לאט לאט, כמובן), ורוצה לקנות תחבושת אלסטית.
אז השאלות שלי הן אלו:
- האם מישהו חווה בעיה דומה והמשיך בפעילות שגרמה לה וגילה שרק היה צריך לחזק איזשהו שריר כדי להימנע מהכאב?
- האם אתם ממליצים על תחבושת מסוימת? חשבתי לקפוץ לבית המרקחת בקופת החולים או לסופר-פארם וסתם לקנות משהו, אבל אני אשמח לשמוע על התנסות עם תחבושת מוצלחת במיוחד / מותאמת לבעיה הזו.
(כרגע גם רצה עם נעליים לא ממש אידיאליות - אסיקס בקרוב!
)
רק אציין שברור לי ששום עצה פה היא לא בגדר עצה רפואית, שאני לוקחת אחריות על כל פעילות ובחירה שלי, ושאני באמת אשמח פשוט לשמוע מנסיון של אנשים אחרים ולקחת אותו בחשבון תוך כדי שאבחר את צעדיי שלי מתוך מודעות מלאה לאחריות שלי על מעשיי.
תודה רבה!
אז אמנם אני בעניין הפעילות הגופנית רק בערך חודש, אבל מוצאת את עצמי כל הזמן רוצה לחזור לחדר הכושר.
"סשן" אחד בממוצע הוא של שעתיים וחצי בערך (חימום + אימון כוח + שיעור + גמישות + שחיה), ואני עושה את זה לפחות שלוש פעמים בשבוע, לרב אפילו ארבע.
יש לי סיבולת מפתיעה, כלומר, אני אף פעם לא הולכת כי התעייפתי, אלא כי סוגרים / אני מבינה שעדיף לי להירגע קצת. תמיד רוצה לעשות עוד משהו.
אז השאלה שלי היא - אם אני באמת מרגישה בסדר, ממש בסדר, יכול להיות שאני עדיין ממש מזיקה לעצמי ועדיף לי להפחית? אולי עדיף שאימנע מאימונים מסוג מסויים יום אחרי יום, אבל אימונים אחרים זה בסדר?
שאלה נוספת - צריכת המזון.
אני יודעת שכדאי לאכול כחצי שעה - ארבעים וחמש דקות מתום האימון, אבל - מתי נחשב "תום האימון" באימון של כמה שעות? :/ מהרגע שבו סיימתי פעילות אירובית? מהרגע של סיום אימון הכוח? ואם אני אמורה לאכול לפני ש"סיימתי" (נאמר, בא לי עדיין פילאטיס ואז שחיה), מה אני יכולה לעשות כדי לספק לגוף את מה שהוא צריך, אבל לא להכביד על עצמי ולא להיות מסוגלת להמשיך להתאמן? כרגע אני אוכלת 2 תמרים בסוף אימון כוח ולפני פעילות אירובית, ומשתדלת ישר כשמגיעה הבייתה לאכול חלבונים + פחמימות במידות הנכונות. מרגיש לי לרב שזה מאוחר מדי, כי זה קורה בערך שעה, שעה וחצי מהרגע שבו סיימתי את האימון האחרון.
ושאלה אחרונה - כאבי ברכיים קלים בזמן ריצה.
הפעילות היחידה שאני מרגישה שקצת משפיעה עליי היא ריצה. זה מצער מאוד, כי אני ממש נהנית מזה ומרגישה שיכולה להמשיך הרבה יותר ממה שאחת הברכיים שלי מאפשרת לי; רק ברך אחת, אחרי בערך 20 דקות ריצה, מתחילה לכאוב לי ואני נאלצת להפסיק. אני עוברת להליכה במהירות בינונית למשך דקה-שתיים, ואז יכולה להמשיך לרוץ לעוד כמה דקות וחוזר חלילה, עד שאני מפסיקה כי אני מפחדת לפגוע במשהו.
זה קרה לי פעמיים כבר, בפעם הראשונה הברך הרגה אותי למשך כל היום למחרת, במידה כזו שנאלצתי לצלוע (זה היה מביך!), ואח"כ עבר, ובפעם השניה היא כאבה למשך כמה דקות לאחר שהפסקתי לרוץ וזהו (שום כאב ביום למחרת).
הלכתי לראות אורטופד, שאמר לי שיש לי רגלי - O, כלומר בעמידה "נוחה" (מוגזמת) יש רווח בין הברכיים, וזה גורם לעומס ובלה בלה בלה וכדאי שאימנע מריצה. אני יודעת שזה אולי לא הדבר החכם לעשות, אבל החלטתי לא לוותר ולהמשיך לנסות לחזק את השרירים שתומכים בברך, כי אם ראיתי שיפור במצב תוך שני נסיונות, יכול להיות שמדובר בבעיה בת-תיקון, ואני לא ממש חושבת שבדיקה של 4 דקות יכולה להוביל למסקנה כל כך חד-משמעית (מה גם שרופאים יעדיפו להמליץ על משהו שימזער סיכונים שבסוף יקרה משהו ואני אחזור אליהם בטענות וכו').
אז דיברתי עם מאמן בחדר הכושר, שהמליץ לי על סקוואטים לחיזוק הארבע-ראשי ועוד שריר שאני לא זוכרת את שמו שמחובר לברך, ואיזשהו תרגיל מאולתר לחזק את השריר בשוק שתומך בברך. אני כן אנסה להמשיך לרוץ (לאט לאט, כמובן), ורוצה לקנות תחבושת אלסטית.
אז השאלות שלי הן אלו:
- האם מישהו חווה בעיה דומה והמשיך בפעילות שגרמה לה וגילה שרק היה צריך לחזק איזשהו שריר כדי להימנע מהכאב?
- האם אתם ממליצים על תחבושת מסוימת? חשבתי לקפוץ לבית המרקחת בקופת החולים או לסופר-פארם וסתם לקנות משהו, אבל אני אשמח לשמוע על התנסות עם תחבושת מוצלחת במיוחד / מותאמת לבעיה הזו.
(כרגע גם רצה עם נעליים לא ממש אידיאליות - אסיקס בקרוב!
)רק אציין שברור לי ששום עצה פה היא לא בגדר עצה רפואית, שאני לוקחת אחריות על כל פעילות ובחירה שלי, ושאני באמת אשמח פשוט לשמוע מנסיון של אנשים אחרים ולקחת אותו בחשבון תוך כדי שאבחר את צעדיי שלי מתוך מודעות מלאה לאחריות שלי על מעשיי.
תודה רבה!
