אוי.. הכאב הכאב...

אוי.. הכאב הכאב...

אני ממש לא יודע מה להגיד.. אני כל היום רק יושב ובוכה. החבר שלי, האהוב שלי.. הלך..כולם מדברים איתי על אמונה... אבל.. אני ממש לא יודע מה להגיד לכם... הייתי היום אצלו בבית.. ההורים שלו ל יודעים עליו כלום.. הייתי צריך לשבת ולספר להם מי היה הבן שלהם... לא סיפרתי להם למה הוא התאבד.. אבל.. אחותו.. לה סיפרתי. היא כל כך כעסה על עצמה על ההורים שלה. היא בכתה לי שעות שהיא הייתה מקבלת אותו.. ברגע שהיא קלטה, היא נלחצה.. חיפשנו לו בכל הדברים דברי שיכולים להסגיר את זה.. והוצאנו את כל המכתבים, וכל הדברים שאיך שהוא קשורים לנושא ושמרנו עליהם, אצלה.. זה עכשיו , סוד שלי ושלה.. לא רצינו שההורים ידעו, אתם יודעים משפחה דתית. הם היו מתפחלצים.. אויי.. הכאב, כל כך עמוק, כל כך חד.. כל כך שלי.. ואין למי לספר, ואין את מי לשתף.. אתה דתי.. אתה הומו... אתה.... מתאבד.. הנאהבים והנעימים בחייהם. ובמותו, ניפרדנו...
 
אם אמא שלו אוהבת אותו ובוכה עליו ..

זה כואב שהיא לא יודעת את האמת .
 

Dancing mad

New member
אבל לא כדאי לספר לה עכשיו.

הבן שלה מת. לא מספיק שהוא מת, הוא התאבד. לא מספיק שהוא התאבד, הוא התאבד בגלל שהוא הומו והוא לא חשב שיקבל תמיכה ממנה ומשאר משפחתו. יש פה פי שלושה רגשי אשמה מבמוות רגיל, ולספר לה, יכול רק להחמיר את המצב כל עוד הפצע טרי.
 
נכון . לא עכשיו ,

אבל בקרוב או בתקופה מסוימת בחיים שהיא תהיה בנויה לזה . ושלא הבת תספר , אלא איש מקצוע מטעם אגודה לגייז או מרכז\אגודה שנועד לעזור . הם יודעים איך לספר בלי להשאיר אותה בטרוואמה .
 

גנימדס

New member
משתתף בצערך.

אין לי מלים להביע את תנחומי הכנים. צר לי על כאבך הגדול.
 
למעלה