אוי הוי
גלגלי עיניים שחורים, כבויים, מוגנים מאחורי פרגוד ריסים מרוטים, כמו גלגלי אוטובוס ענק המושכים גוף ארוך, עמוס סיפורים מוחמצים וחלומות. רחובות חיי המתקלפים, חוצים רחובות קרת מנוכרת. זרות המפגש הרגעי, בצומת מרומזר מאדים, לא משיבה את הבן האובד. אוי בר כוזבא שלי, נסיך האמון, העלבון והאכזבה. הוי מלכת שבא שלי, העלי באויר היכלי, עוד מור ונכואות, לשכר, לשקר, לשכך, לשכוח ולשקוע. בכחול עינייה של בת שבע על הגג, משתקפים עדיין, כמו פעם, ביעבועי השמפו מהגיגית, ורק המלך כבר ערום.
גלגלי עיניים שחורים, כבויים, מוגנים מאחורי פרגוד ריסים מרוטים, כמו גלגלי אוטובוס ענק המושכים גוף ארוך, עמוס סיפורים מוחמצים וחלומות. רחובות חיי המתקלפים, חוצים רחובות קרת מנוכרת. זרות המפגש הרגעי, בצומת מרומזר מאדים, לא משיבה את הבן האובד. אוי בר כוזבא שלי, נסיך האמון, העלבון והאכזבה. הוי מלכת שבא שלי, העלי באויר היכלי, עוד מור ונכואות, לשכר, לשקר, לשכך, לשכוח ולשקוע. בכחול עינייה של בת שבע על הגג, משתקפים עדיין, כמו פעם, ביעבועי השמפו מהגיגית, ורק המלך כבר ערום.
תיקווה? מי ישמע, מי ידע... והחלומות? נגוזו עד אחרית...