אוי הבנים שלי

[מקווה לטוב 20]

אוי הבנים שלי

מה עושים עם שלושה אחים בני 5.5+8.5+11.5 שמהבוקר עד הערב רבים ללא הפסקה? ניסיתי את הרעיון של מיכל דליות ש-לא נעים לי לשמוע אז אני יוצאת מהבית,אבל לגדול יש יתרון על האחרים כי הוא יותר גדול והוא מרביץ והם מסכנים תגידו מה עושים????

 

[יעל נועם]

מריבות אחים ובכי הורים

הרעיון של מיכל דליות הוא כאשר הריב מטרתו הוא תשומת לב של ההורה, ואז כאשר ההורה לא נוכח או מודיע מראש לילדים שאין לו כוונה להתערב - הגורם לריב מנוטרל. אך כאשר הסיבות הן אחרות - צריך פתרונות אחרים. ראשית - במקרה של מכות - חייבים להתערב, כי זה עניין של סכנת פגיעה. ניתן לקיים שיחה משפחתית - כאשר מתאמים מראש עם כולם (ילדים והורים) יום ושעה. מכינים כיבוד, משחקים משותפים וכו' - שיהיה כייף. הכי טוב זה להכניס את זה לרוטינה המשפחתית - ביום ושעה קבועים בלי תירוצים. במפגש כזה גם מעלים נושאים שונים לדיון משפחתי. כל אחד מבני הבית רשאי להציע מראש נושא לדיון. אפשר תורנות שכולל את כל הילדים לתפקיד "אחראי הפגישה" - מזכיר, רושם (לעזור לקטן) את התוכנית וכו'. במפגש כזה אפשר לעות את נושא המריבות באמירה "לא נעים לנו שיש בבית מריבות, אנחנו רוצים שנחשוב יחד מה לעשות". לתת לכולם לעלות רעיונות בלי שפיטה (בלתי אפשרי / טפשי וכו'). לאחר שיש את כל הרעיונות - מתחילים לבדוק מה אפשרי ואיך מבצעים, להקפיד שכולם מסכימים על כללי ההתנהגות והביצוע בנוסף - אפשר כל פעם לקחת ילד אחר לזמן כייף רק שלו עם הורה. בהצלחה בהתמודדות.

 

[פלגיה]

את בטוחה שהם מסכנים?

כי בשביל לריב צריך שני צדדים. בדרך כלל אף ילד לא מרביץ בלי התגרות, ויש ילדים שמומחים בהתגרויות. אני לא אוהבת את שיטת ההתעלמות או הבריחה מהבית. אבל גם לא את שיטת ההתערבות האגרסיבית שבה ההורה הוא השופט והמחליט מי צודק ומי לא. כאשר הורה ממנה את עצמו לשוטר ושופט - המריבות ימשיכו עוד ועוד, והילדים יגיעו עד אליו כדי להתלונן כל הזמן. לכן אם מתערבים - זה צריך להיות בנוסח או"ם. בלי לנקוט עמדה מי צודק ומי לא, ורק להפסיק את המריבה. אני אימצתי את המשפט של חמותי "אם אין לכם דברים נחמדים לומר אחד לשני - אז עדיף שתשתקו". לפעמים זה באמת סותם להם את הפה. לפעמים אני מבקשת שיילכו כל אחד לחדר אחר. אז כמובן מתחיל "אבל זה הוא התחיל" (והמהדרין "הוא התחיל להחזיר לי") "אז למה *אני* צריכה להיענש", ואני מסבירה שזה לא עונש אלא הפרדה כדי שתהיה הזדמנות להירגע.

 

[רבקה6]

הפרד ומשול....או לפחות הפרד.

אצלנו (בית פיצי...שישה ילדים...) בכל פעם שמתחילה מריבה אני מזהירה. אני אטומת אזניים ל"הוא התחיל" ול"היא מציקה". לא שומעת. אני גם לא שופט שלום. הם יכולים להציק אחד לשני עד שיתיבש להם הגרון. לא מעניין אותי. אבל! כשמחילים מכות - האו"ם מתערב. וכמו במלחמה...מכריזים על שטח מפורז (הסלון...) אליו הם לא רשאים להיכנס-מפרידים כוחות (אחד לחדר שלהם-השני לחדר שלנו) ואחרי כמה דקות קוראים להם לסלון ל"שיחות פיוס". לא חופרים ב"מי התחיל". מבררים מה היתה הכעיה (בד"כ ריב על זמן TV או מחשב או "הוא רימה בסוני"...) נותנים להם לנסות לפתור את הבעיה ואם הם לא מצליחים-אנחנו מתערביםומציעים פתרון משלנו (זמני TV...זמני מחשב...) וזהו. עד המריבה הבאה. אגב - הם יודעים שברגע שאנחנו מתערבים-אין להם זכות ערעור...כלומר פסיקה שלנו - פסיקת בג"צ. לכן הם משתדלים למצוא מוצא בעצמם... אין לך כל יכולת להתערב בלי להיות אמא רעה לאחד מהם (לא באמת...אבל ככה הוא ירגיש) ואין כאן מצב של מנצחים. אצלנו הם יודעים שבמלחמה אין מנצח ומנוצח יש רק מנוצחים.

 

[מרגוש]

רוב הריבים הם משעמום

לפחות אצלי כאשר מתחילים לריב אני יודעת שזה משעמום. אז צריך להעסיק אותם. אפשר לנצל את מזג האויר הטוב עכשיו לצאת מהבית כמה שיותר למגרש משחקים וכך הם חוזרים הביתה עיפים. אפשר למצוא משחקי קופסא שמתאימים לגיל שלהם שישחקו ביחד. או הפרדת כוחות עם זה אפשרי כול אחד בחדר/פינה אחרת בבית עד יעבור זעם.