אוי האדישות..

N e l y a

New member
אוי האדישות..

לפני התחלת ישיבה הייתי בטלפון עם חמתי, בניסיונות לשכנע אותה ללכת הלפגנה בכפר יונה מחר. היא מצידה אמרה שאין לה שום כוונה ללכת כי כלום לא יעזור. הדברים כבר נקבעו בשטח, ניסיתי להגיד לה שערך הבית שלה ירד, שזה רק התחלה וכו, שברמת אביב גם נלחמים.. כלום. אחר כך בישיבה שאלו אותי על מה היה הויכוח ועל איזו הפגנה מדובר, וסיפרתי שרוצים להקים קריה חרדית בכפר יונה. התשובה הראשונה שקיבלתי היתה כמובן: "חייה ותן לחיות"...אז נתתי את הדוגמה של בית ספר חילוני באמצע בני ברק.. התגובות שקיבלתי היו פרצופים משועשעים, אנשים הסתכלו עלי כמעוררת רחמים, ופרנואידית משהו. אלו אנשים שאני מוכנה לחתום שאין שמץ של דת בחיים שלהם, הם פשוט לא מבינים מה קורה. מה עושים עם האדישות הזאת? אני לא חברה שלהם, ולא מרגישה שמכובד מצידי להפיץ לינקים או ברושורים בעבודה. זה לא לעניין. אבל, איך מביאים קצת מודעות לחיים שלהם?
 
למעלה