אוטומט של רגש
(הועתק מפורום אחר...מקסים בעיני! בתקווה שאנשים הנכנסים למקומות של הנפש, ילמדו לא לדרוס את כל שנבנה בעמל ואהבה..) "יש אנשים שאנחנו נותנים להם להיכנס למקום הסודי והשמור הזה שלנו אנחנו נותנים להם לגעת בו, להכיר אותו, ולפעמים אפילו לעצב אותו. חלק מהם נוהגים בו בזהירות, מטפחים אותו ושומרים עליו, שומרים שלא לפגוע בו. חלק מהם, לא תמיד בכוונה, פוצעים אותו. לפעמים הפציעה היא כל כך קשה וכואבת שאחריה לוקח לנו הרבה זמן עד שאנחנו מצליחים לשקם אותו. לפעמים אחרי פציעה כזו, אנחנו מקימים חומה סביבו. כדי להגן עליו, לשמור עליו, עד שאפילו אנחנו לא יכולים להגיע אליו. עד שמישהו מצליח להיכנס לשם, למרות החומה. שמצליח לגעת. אם המישהו הזה נוהג בזהירות ובעדינות, החומה כמו נמסה, ושוב גם לנו יש גישה. ואין הרגשה בעולם שמתחרה בהרגשה הזו ששוב יש לנו גישה, ששוב אפשר להרגיש, ששוב זה מותר. אבל אם אותו מישהו לא נוהג בזהירות, ואם אותו מישהו פוצע, שוב קמה חומה. הפעם - הרבה יותר גבוהה וחזקה. חומה כזו שהפעם יהיה הרבה יותר קשה לפרוץ. וכשזה קורה, אנחנו מאבדים חלק מעצמנו, כי אז אפילו אנחנו לא יכולים להמיס את החומה הזו והמקום הזה כל כך חסר לנו. לא תמיד אנחנו יודעים לקשר את הריקנות דווקא לשם, לחומה הזו שמפרידה ושומרת, לחומה הזו שכל כך רוצה להגן ואז אנחנו נכנסים ל"אוטומט". אוטומט של פעולה, אוטומט של מחשבה, אוטומט של רגש". סוף ציטוט
(הועתק מפורום אחר...מקסים בעיני! בתקווה שאנשים הנכנסים למקומות של הנפש, ילמדו לא לדרוס את כל שנבנה בעמל ואהבה..) "יש אנשים שאנחנו נותנים להם להיכנס למקום הסודי והשמור הזה שלנו אנחנו נותנים להם לגעת בו, להכיר אותו, ולפעמים אפילו לעצב אותו. חלק מהם נוהגים בו בזהירות, מטפחים אותו ושומרים עליו, שומרים שלא לפגוע בו. חלק מהם, לא תמיד בכוונה, פוצעים אותו. לפעמים הפציעה היא כל כך קשה וכואבת שאחריה לוקח לנו הרבה זמן עד שאנחנו מצליחים לשקם אותו. לפעמים אחרי פציעה כזו, אנחנו מקימים חומה סביבו. כדי להגן עליו, לשמור עליו, עד שאפילו אנחנו לא יכולים להגיע אליו. עד שמישהו מצליח להיכנס לשם, למרות החומה. שמצליח לגעת. אם המישהו הזה נוהג בזהירות ובעדינות, החומה כמו נמסה, ושוב גם לנו יש גישה. ואין הרגשה בעולם שמתחרה בהרגשה הזו ששוב יש לנו גישה, ששוב אפשר להרגיש, ששוב זה מותר. אבל אם אותו מישהו לא נוהג בזהירות, ואם אותו מישהו פוצע, שוב קמה חומה. הפעם - הרבה יותר גבוהה וחזקה. חומה כזו שהפעם יהיה הרבה יותר קשה לפרוץ. וכשזה קורה, אנחנו מאבדים חלק מעצמנו, כי אז אפילו אנחנו לא יכולים להמיס את החומה הזו והמקום הזה כל כך חסר לנו. לא תמיד אנחנו יודעים לקשר את הריקנות דווקא לשם, לחומה הזו שמפרידה ושומרת, לחומה הזו שכל כך רוצה להגן ואז אנחנו נכנסים ל"אוטומט". אוטומט של פעולה, אוטומט של מחשבה, אוטומט של רגש". סוף ציטוט
