אוטומטיות

[התהוות]

אוטומטיות

אני פועלת יותר לפי מה שמציק לי מאשר לפי מה שאני רוצה באמת. הרבה הרבה יותר לפי מה שמציק לי. זה כאילו יש משהו שאני נותת לו תשומת לב קלה ואז עוד משהו כזה ואז עוד כמה וברגע שנתתי אליהם תשומת לב קלה משהו בי מתחיל להציק לי לגביהם. למשל: מסתכלת על הכופסאת גרנולה שעל השיש אבל מרגישה שבעה ולא רוצה לאכול ואז יש בי מחשבה שמציקה לי ש"אני רוצה ללכת למחשב" וכאילו היא ממש מושכת אותי לפעולה ואז אני הולכת למחשב. אבל יודעת שבכלל מה שרציתי באמת זה לסדר את החדר... ואז אני מתחילה להרגיש שאני צריכה להשתין, אבל יש באיזה פורום הודעה שממש בא לי לקרוא ותוך כדיי נזכרת בגרנולה ומרגישה שממש בא לי לאכול וזה כאילו ממש ממש בא לי אבל יודעת שאני לא רוצה בכלל ומפנה את תשומת ליבי חזרה אל ההודעה ואז אני נזכרת שרציתי לסדר את החדר אבל אני לא מבינה למה. שוב, אני רוצה לאכול את הגרנולה ולא מבינה למה לא לעשות את זה ופתאום אני מ-ת-ה לחרבן וזה ממש מורגש אז אני הולכת לחרבן.... וכו' וכו' וכו' תגובה אחרי תגובה אחרי תגובה... ובכל הזמן הזה, אני לא זוכרת מה חשוב לי ומה אני באמת רוצה. אני רק מגיבה לדברים בתוכי... מין אנרציה חזקה.

 

[charlila]

גם אני מתנהלת כך לפעמים

לדעתי, זה תוצאה של לחץ יתר בחלימה לא זכורה, ו"אפקט המחסום" - המעבר הזה לימין התודעה כשמתעוררים ומאבדים בבת אחת את הידיעה מה חשוב ומה באמת רוצים. כמה רמזים מחלומות שסיפרת כאן גורמים לי לחשוב שכמוני, את מבלה לילות בלחימה-כסח שאת זוכרת ממנה רק לפעמים איזה פירור. ואולי זה פשוט שאנחנו חוזרות מן החלימה חצי בצד שמאל של התודעה - שקרלוס מתאר אותו כתפיסה לא קוית, שקשה לשמור בה על ריכוז ויכולת פעולה רגילות, מצב שמי שמצוי בו זקוק לבייבי-סיטר שישגיח עליו. (ולנו אין חבורת לוחמים מתאימה!) welcome to the club, אחותי! לעתים די קרובות אני קמה בבוקר עם הלם קרב. אני לא יכולה להחליט מה לעשות (זה אחרי ששלחתי ילדים לבית הספר)- אם אתעקש, לא יצא כלום. לכן, עם הזמן, בחרתי להתחיל את הבוקר במנוחה - קריאה, או שיטוט בפורומים... לעתים קרובות אני פורצת פתאום בבכי, באמצע קריאת - נגיד - כתבה בעיתון. אחר כך אני מרגישה קצת יותר טוב, ויכולה להתחיל לעשות משהו (קל). אם יש לי מאמר לתרגם, אני יכולה להתחיל ישר בו, כי זו עבודה שנתפסת לי כ"מנוחה" מהמצב הזה. גם עבודה כמו לעשות מוביילים או תכשיטים אני יכולה להתחיל על הבוקר - אבל אז יעבור היום כולו בערפל הלם קרב, לא אוכל לצפות מעצמי להספקים או כאלה. בימים האחרונים מצאתי שאני בשלה לשינוי. החלטתי שאני מתחילה מאימון בוקר (מחול שרף), ממשיכה בעבודות בית (אם לא כל מה שיש לעשות, לפחות קצת) ואז עוברת לעבודה. עמדתי בזה יומיים-שלושה, וביומיים הבאים חזרתי למיטה וישנתי עד הצהריים (גם זה קורה לי...). עצתי לך: בשלב שאת נמצאת, בחרי משהו שקל לך ונעים לך להתחיל ממנו (את היום? את שעות הפנאי?) ומשם תראי איך זורם. עם הזמן, יקשי את עצמך, מצאי פתחי מילוט מן המצב הזה ולמדי להשתמש בהם.

 

[charlila]

עוד משהו:

הפרידי בין זמנים שאת חייבת לפעול לפי תכנית קבועה מראש- כמו ללכת לעבודה ולעבוד - לזמנים שאת לא חייבת, ובסוג השני - לפחות חלק מהפעמים - תני לעצמך לשוטט בלי לנסות להתערב. הפסגה היא המצב שדיברה עליו קונג-פו - לפעות במדוייק בלי להחליט שום דבר מראש. אם תתני לעצמך את הקרדיט לפעול כך - עצמך יתקדם במהירות לקראת המטרה הזו. כאמור, לא תמיד אפשר, ובכמות שמשתלטת עלייך ההתנהלות התזזיתית הזו, לא כל פעם שאפשר רצוי - אבל הקציבי זמנים מסויימים להתנהלות חפשית, ותראי התקדמות מפתיעה ביכולת לעשות בדיוק מה שנכון לך בלי להידבר על זה עם עצמך כלל וכלל (אם כי, לוקח זמן..)