הפרקטיקה היא עדינה, בעיני
ואפתח ואומר שאין בי כל שיפוטיות על מי שנוהג בשונה ממני, אולם יש לי משנה סדורה (פחות או יותר) משלי וחשבתי שאולי היא תתן נקודה למחשבה.
לפני הכל, כשבאמת אין כסף (לך) אין זו בושה לומר לילדים, קצת לחוץ עכשיו, נראה בחודש הבא וכ"ד. אני נוהגת לתת לילדי את ההרגשה שיש ביטחון כלכלי (בתחילה הם דאגו לי מאוד)אבל שהוא תלוי בתבונה בה אכלכל את מעשי ולכן אני לא מרגישה צורך להענות לכל גחמה. זה נכון תמיד ולא רק במקרה של ילדים או גירושין. לא גנבת את זה מאיש ולכן אין במה להתבייש. שא ראשך.
הדבר השני, שהוא בעצם הראשון (אך רציתי לומר משהו כללי על הבהושה בחזה שאנחנו לא עשירים במו בטלוויזיה או כמו הבנזוג לשעבר) זה שהילדים הכי חשובים. יותר מהגרוש/ה, יותר מן הבנזוג החדש (שיגיע, אמן) ויותר מאנחנו עצמנו. ולכן, אני לא מחפשת להיות "פיירית" ושיוויונית מול הגרוש. הילד צריך? (בדגש על צריך. וכל אחד עושה את שיקוליו מה זה צריך) אני קונה. הוא עושה בעיות? אני אגונן. אני אהיה נמל הבית. זו שתמיד קשובה. בלי מילים. רק במעשים. אין שום סיבה לגרור את הילדים לעימותים עם הגרוש על שום רקע. זה לא עיניינים, זה מלחיץ אותם. מעציב אותם ופוגע בהם.
לפעמים אני אפילו "מגנה" עליו ומזכירה להם שתמיד הוא היה יותר "חסכן" ושקשה לו להוציא כסף ושהם יכולים לדבר איתו ולהסביר לו, אולי ישוכנע. הגרוש/ה שלנו הוא גם ההורה של הילדים שלנו, בין אם אנחנו מרוצים מזה או לא, וחשוב שהילדים לא יטפחו טינה מכל סוג. לא בריא להם. והם, הרי, הכי חשובים.
הדבר השלישי, הוא ההתנהלות לגבי אותן מחציות.
אנחנו מתחשבנים (אני רושמת בסמרטפון) ומידי פעם עושה סיכום מפורט מי עשה מה ואחד מאיתנו משלים את מה שחייב (הוא מדווח לי על הוצאות לא שוטפות שהוציא) אני מודה שאנחנו לא קטנוניים (הוא כי קל לו יותר עם כסף ואני כי אני כזו) ולא כל מטען חדש או צ'ופר נכנס לרשימה. אז באמת קל לנו יותר. עכשיו יש הוצאה גדולה שהייתי רוצה להוציא עבור הילדים. התקשרתי, סיפרתי, חשבנו ביחד. ובסוף השיחה אמר שהוא בעד ובוא נתחיל לבחון מחירים ונעשה סקר שוק. היה אומר לא - אז לא. (במקרה הזה - כי זו הוצאה מאווווד גדולה. במקרה אחר, אולי חוג שהוא היה מוצא כמיותר ואני כחשוב - יכולתי להחליט שלוקחת עלי. כאמור בסעיף השני, הילדים הם החשובים ולא הצדק שבחלוקה. בעיני)
חשוב לציין, ובשלב הזה זה מאוד חשוב, בהסכם אנחנו חצי חצי, טבין ותקילין. בלי מזונות לי. בפרקטיקה אנחנו זורמים יותר ואותי מעניינת רק, אך ורק, טובת הילדים.
מקווה שנתתי קצת נקודות למחשבה, אם כי ברור לי שלא אצל כולם עובד, מכל מיני סיבות ולא כולם ידעו ממני להתגרש, כמוני.
ה
