אוזן קשבת...

רות היקרה.

יודעת שהאושר שלי תלוי בעיקר בי, לא מחפשת לתלות את אושרי באחר. יודעת שכמו שהוא לא בסדר, יש גם דברים שאני לא בסדר בהם. מנסה לשנות ולשפר, ולעיתים זה עוזר, אבל תמיד לזמן קצר- שוב מגיע המשבר, וכל מה שבנינו עד עכשיו נהרס שוב. ולבנות מחדש שוב ושוב ושוב, זה עוד יותר קשה... יש בינינו פתיחות, הוא יודע מה אני מרגישה, אני יודעת מה הוא מרגיש- וכמו שאמרתי-יש לפעמים ימים יפים מאוד, שמזכירים לי את האהבה הגדולה שהייתה בינינו, אבל הם כל כך ספורים, ונאבדים בתוך כל הרע. לא יודעת אם לשנינו יש כח לשנות דברים. מיואשת.
 

רות 2

New member
ניראה לפי התגובות שלך ש ...

ש מה שעוצר מבעדך להיות מאושרת זה ... חיי הזוגיות שלך עימו ו... החשש של מה יהיה אם ואיך זה ישפיע על הילדים ... אז טוב שזה עוצר מבעדך ... כי בכל אשר תבחרי ..יש מחיר בכלל לא פשוט וקל ,השאלה היא איזה מוכנות נפשית ואו באיזה מבין שני האופציות עדיף לך/רצוי לך/ נכון לך להשתמש בתעצומות הנפש שבחירה מסוג זה גובהה - אישית... מאמינה בשלב הראשון שעליו כתבתי..(תגובתך מורה כי רגשות של עצב ותסכול מנתבים אותך כרגע .. תני לעצמך ולכם זמן ..ואז הכניסי כתגובה לדגריי גם קצת לוגיה). -ואם קלו כל הקיצים מאמינה ב.. אגואיזם ,באהבת עצמי, ובביטחון שעדיף לילדיי אמא פרודה /גרושה.. ומאושרת מאשר אמא שמקרינה קמלות כעס ועצבות ... ולא זה בכלל לא פשוט וקל .. אבל אפשרי רק אחרי שכל הדרכים מוצו ... והם בטח לא מוצו ... אגב ללכת ליעוץ לא חייב ללכת עימו ואו ביחד זה נכון גם ללכת עבור עצמך להבין התהליכים הרגשיים שבהם את נימצאת.. לקבל איזון נכון באשר לתגובות ומצבים ..
 

1סינדרלה

New member
לאמא מיואשת ../images/Emo140.gif

אני מאד מזדהה עם מה שכתבת.. היתי במצב דומה יותר מ- 10 שנים ולמרות שאמרתי פעמים רבות לבעלי שאני רוצה להתגרש... לא הלכתי עם זה עד הסוף... עד שלפני כמה חודשים החלטתי שבגיל 41...הגיע הזמן.. שאני לא יכולה יותר להרגיש חנוקה בבית שלי.. אמנם היו לי תמיד חיים משלי, לימודים, חברים, ילדים מקסימים.. אבל בכל זאת..משהו מאד מרכזי חסר בחיים שלי. היום אני חצי שנה אחרי ההחלטה, עם הסכם גירושין חתום (יאושר בשבוע הבא), עם בעל שלא מוכן לעזוב את הבית עד המכירה או עד הגט, עם הורים שלא מדברים איתי, עם שני בנים גדולים שמאיימים ללכת איתו ובת אחת קטנה שעדיין לא מבינה (נכון, גם זה קרה במהלך 10 השנים)...ובכל זאת מרגישה חזקה ונחושה מתמיד ואין לי ספק שאני עושה את הצעד הנכון. כמובן, שהמקרה שלי הוא לאו דוקא המקרה שלך או של אחרים ואף אחד לא יוכל לתת לך עצות בעניין זה, תהיי חייבת לחפש אותם בתוך עצמך. בהצלחה!
 

פברואר68

New member
אני מאמינה שאת לא היחידה שהגיע למצב

של התלבטות כזו ...... ורק את תוכלי לתת תשובות לעצמך....... אם תלכי ליעוץ .....זוגי או יחיד .....תעשי סדר במחשבותייך ..... תחשבי הייטב איתו וגם לבד ...... זו החלטה שעושים רק אחרי שקול דעת ולא בפזיזות אני מאמינה בזוגיות ובמשפחה כערך עליון ותמיד הקדשתי המון מאמצים והשקעה אני מאמינה שזו דרך החיים שיכולה להביא לנו אושר למרות הקשיים....... אני מאמינה שתמיד כדאי לנסות לטפח לפני שמחליטים לפרק סופית כמובן שחשוב שגם בן זוגך יחשוב כך ויתאמץ לכך בשתוף פעולה מקווה שיצליח לך לו ולילדים בכל אשר תבחרו
 

taltal340

New member
אמא יקרה...

לקח לי שנה לעשות את זה... שנה שלמה מיואשת, לא יודעת איך לקום וללכת.. רציתי להעניק לילדיי משפחה חמה ואוהבת.. רציתי לאהוב אותם ולהעניק להם, אבל לא היה לי מה.. גם אני התחתנתי מאהבה גדולה מאוד, לא יודעת אם תהיה לי עוד אחת כזאת. אהבה שנגמרה כי השתנתי.. לא הייתי מסופקת.. רציתי יותר.. כבויה... לפעמים חשבתי לעצמי כמה היה קל אם הוא היה יוזם, אם הוא היה בוגד, אם הוא היה אדם רע.. לא מצאתי סיבה "רצינית" לפרק את המשפחה... עד שהבנתי שהסיבה הכי רצינית קיימת: אני לא מאושרת!! ומגיע לי להיות מאושרת . והילדים? עדיף לילדים לגדול בבית חד הורי מאשר בבית בלי אהבה בבית בלי אושר.. בבית שאין בו הרבה חיוכים.. היום יש להם אהבה בשפע. היום הם מבינים שמגיע לי להיות מאושרת. שמגיע לאבא להיות מאושר. שמגיע להם להיות מאושרים. הילדים קיבלו אמא אמיתית. אמא עם כוח, סבלנות והרבה חיוכים . אמא מאושרת . ילדים לא אמורים להוות שיקול כאשר מדובר בזוגיות שלנו. הורים נהיה כך או אחרת. עם יותר כוחות או פחות. עם ימים יותר טובים ופחות טובים. אם לא הייתי עושה את זה אז לפני שלוש שנים ומחכה שהילדים יגדלו הייתי מאבדת הרבה שנים יפות לי ולילדיי. הרבה שנים יפות לגרוש שלי, שהיה אדם טוב ולא קיבל ממני את מה שהגיע לו.. אהבה אבל זה הסיפור שלי.. ולכל אחד יש סיפור משלו.. את צריכה להחליט מה יהיה בסוף הסיפור שלך.. איך את רואה אתכם עוד כמה שנים.. יחד ולחוד. אני ממליצה בחום על ספר שקראתי: "קשר מותר" - מדריך לנשים שנמצאות לפני, אחרי ובמהלך פרידה הספר מתייחס לכל ההיבטים וההתלבטויות, יכול לעזור. בהצלחה
 
שמעי לקול הפנימי שלך...

לא עבור הילדים, ואני בטוחה שדיי סבלת עד כה עבורם ולא למה יגידו גם ללדת פחדנו מהבלתי מודע הכל נראה גדול נורא ומפחיד ואין אין יותר פחד, כאב, סבל, אכזבה, דכאון, מאשר להרגיש כלוא בינך לבין עצמך דיי אני בטוחה וללא כל ספק שפעל, נלחמת, ניסית, והשקעת מאמצים לתקן, לגשר, את היחסים ביניכם אבל לפעמים עם כל הכאב צריך להכיר במציאות שלפעמים זוגות ממצים את הקשר, אהבה, יחסים, שיתופים, ואין עוד מה להעשיר ולהצמיח וצריך להפרד, להתגרש, אך אין זה אומר שצריך לקרוע ולחתוך נסי בכל מעודך לרכך את המכה, הפרידה, לקראת היציאה שלך לחיים עבורך על אף שהכל תלוי גם עם מי מתגרשים בכל אופן מציאה ומאחלת לך שתפעלי עבורך ולמענך ועשי זאת ללא יסורי מצפון כי מגיע לך חיים למענך ולמען ילדייך ילדים להורים לא מאושרים סובלים, ומתוסכלים לא פחות מבית מפוצל בו יש שני בתים ושני הורים מאושרים עם שקט נפשי מאחלת לך הצלחה בכל אשר תבחרי
 
תודה.

תודה לכולכם על התגובות החמות והתמיכה. עדיין לא יודעת מה לעשות, האמת- שבעיקר מתה מפחד... בכל מקרה התמיכה כאן נותנת המון. שוב תודה.
 
יכול להיות

שמה שאת מתארת זה "שחיקה" שיש לכם בחיים. לפני שאת מפרקת את החבילה, הייתי מציעה לך לשוחח עם בעלך ולנסות למצוא את הדרך הטובה ביותר להחזיר את הצבע לחיים: להשקיע בזוגיות שלכם, ללכת לפעילויות משותפות ואפילו לייעוץ.
 
למעלה