אודישן.........!
אודישנים - מאת חגית אודישנים. להסתובב, לחייך יפה, מצלמים פה סרט ילדה, זה לא משחק. תפסיקי להזיזאת הידיים בעצבנות כל הזמן יש פה לפחות עוד 20 בנות. כן, כן, תגידי: "אני אוהבת אותך עד מוות", לא ככה, עם קצת יותר רגש, שיראה כאילו את באמת מתכוונת לזה. יותר עם תנועה, ובלי עצבנות. תסתכלי לו בעיניים, את רוצה לעבוד פה או לא? נקסט. 30 בנות, עומדות, יפות, מסתכלות, מחייכות, שואלות לא שואלות איך היה, יש לך סיכוי, לא אין לך, אני פה. אני אראה להם מי אני. כוכבת הם יעשו ממני. רק בנות 12 כוכבת, כוכבת ובמעלית אני חושבת, איך זה שיש כל כך הרבה בנות יפות בעולם. בכל מקום שמסתכלים, רואים להם את המילה בעיניים, אודישנים, אודישנים, סרטים ופירסום וראיונות והרבה הרבה כסף. זה לא כל כך פשוט, שמעתם מה אומרים, איך זה הולך בעסק הזה, לא כל כך קל, צריך להיות חזקים בשביל לשרוד. לא קל בכלל. ככה גם הם אומרים, אמא ואבא, אין לך סיכוי אז למה את הולכת, שלושה אוטובוסים בחמש בבוקר, ובטח יהיו שם מאה יותר יפות ממך. איך מאה, אמא, אין פה אפילו 20. נתתי את החיוך הכי יפה שהיה לי. אפילו את לא ראית כזה חיוך, הוא עמד כזה יפה מקצה לקצה, ולא ראו את השיניים העקומות. וכן, הראיתי רק את הצד הטוב שלי, הם קצת התבלבלו כשדיברתי כל הזמן בפרופיל. אולי הם צחקו עליי, בלב, בפנים. אי אפשר לדעת מה אנשים כאלה מרגישים, אבן יש להם בלב, לוקחים ילדות קטנות ומבטיחים להן חלומות בשמיים. אבל אפשר, אפשר לעשות את זה. כבר עשו את זה. ומה תעשי אחרי שהיופי ילך, את יודעת, זה לא לנצח, עוד 20 שנה כבר לא יראו שהיית פעם ילדה יפה. תהיה מכוערת, כמוני. יש מראה במעלית, אני לא כל כך יפה. גם לא כל כך ילדה. ואתמול, בטלוויזיה, בפרסומת שכולם מדברים עליה, היא היתה ולא אני. אמא אומרת שחמש סנטימטר זה לא סיפור, חצי שנה שנה והכל עובר, את תהיי גבוהה, כמו אבא שלך, מטר שמונים לפחות. ותצבעי לבלונד שחור זה לא המודה, גם לא חום בוץ כזה. ואל תצחקי כל כך הרבה, בגיל 30 את תגידי לי תודה, הפרצוף שלך יתקמט לפני שתגיעי לצבא. שלושה אוטובוסים, שעתיים וחצי, מי החכם ששם את הבית שלנו בבאר שבע, סוף העולם.
אודישנים - מאת חגית אודישנים. להסתובב, לחייך יפה, מצלמים פה סרט ילדה, זה לא משחק. תפסיקי להזיזאת הידיים בעצבנות כל הזמן יש פה לפחות עוד 20 בנות. כן, כן, תגידי: "אני אוהבת אותך עד מוות", לא ככה, עם קצת יותר רגש, שיראה כאילו את באמת מתכוונת לזה. יותר עם תנועה, ובלי עצבנות. תסתכלי לו בעיניים, את רוצה לעבוד פה או לא? נקסט. 30 בנות, עומדות, יפות, מסתכלות, מחייכות, שואלות לא שואלות איך היה, יש לך סיכוי, לא אין לך, אני פה. אני אראה להם מי אני. כוכבת הם יעשו ממני. רק בנות 12 כוכבת, כוכבת ובמעלית אני חושבת, איך זה שיש כל כך הרבה בנות יפות בעולם. בכל מקום שמסתכלים, רואים להם את המילה בעיניים, אודישנים, אודישנים, סרטים ופירסום וראיונות והרבה הרבה כסף. זה לא כל כך פשוט, שמעתם מה אומרים, איך זה הולך בעסק הזה, לא כל כך קל, צריך להיות חזקים בשביל לשרוד. לא קל בכלל. ככה גם הם אומרים, אמא ואבא, אין לך סיכוי אז למה את הולכת, שלושה אוטובוסים בחמש בבוקר, ובטח יהיו שם מאה יותר יפות ממך. איך מאה, אמא, אין פה אפילו 20. נתתי את החיוך הכי יפה שהיה לי. אפילו את לא ראית כזה חיוך, הוא עמד כזה יפה מקצה לקצה, ולא ראו את השיניים העקומות. וכן, הראיתי רק את הצד הטוב שלי, הם קצת התבלבלו כשדיברתי כל הזמן בפרופיל. אולי הם צחקו עליי, בלב, בפנים. אי אפשר לדעת מה אנשים כאלה מרגישים, אבן יש להם בלב, לוקחים ילדות קטנות ומבטיחים להן חלומות בשמיים. אבל אפשר, אפשר לעשות את זה. כבר עשו את זה. ומה תעשי אחרי שהיופי ילך, את יודעת, זה לא לנצח, עוד 20 שנה כבר לא יראו שהיית פעם ילדה יפה. תהיה מכוערת, כמוני. יש מראה במעלית, אני לא כל כך יפה. גם לא כל כך ילדה. ואתמול, בטלוויזיה, בפרסומת שכולם מדברים עליה, היא היתה ולא אני. אמא אומרת שחמש סנטימטר זה לא סיפור, חצי שנה שנה והכל עובר, את תהיי גבוהה, כמו אבא שלך, מטר שמונים לפחות. ותצבעי לבלונד שחור זה לא המודה, גם לא חום בוץ כזה. ואל תצחקי כל כך הרבה, בגיל 30 את תגידי לי תודה, הפרצוף שלך יתקמט לפני שתגיעי לצבא. שלושה אוטובוסים, שעתיים וחצי, מי החכם ששם את הבית שלנו בבאר שבע, סוף העולם.