אודה לעזרתכם.

[א ט ל נ ט י ס]

אודה לעזרתכם.

הגעתי בחיי (שוב) לצומת דרכים שבה אני צריכה לבחור את השביל שבו אני ממשיכה, וכמו תמיד זה מצב שקצת קשה לי עם עצמי, אבל... הפעם אני מרגישה שאני ממש יודעת את הדרך (ולפעמים רואה אותה) הבעיה שכנראה יש בי פחד חזק שלא מאפשר לי לעשות את הצעדים הראשונים. אני כבר מכירה את הפחד הזה מכל מיני סיטואציות אחרות בחיים שלי, חידושים ושינויים זה אף פעם לא דבר קל, אבל תמיד ידעתי בסופו של דבר להתגבר ולהמשיך הלאה. אולם הפעם זה שונה... הפעם זה קשור ישירות אליי ורק אליי, נושא שאמור לקחת אותי "למקום אחר" במידה והוא אכן יתפתח כפי שאני חושבת, והפחד יותר חזק מתמיד, פחד מכישלון כמו פחד מהצלחה, ובאופן כללי פחד. אני עובדת על זה ומנהלת הרבה מאד שיחות עם עצמי שמנסות להבין מה בדיוק הכי מפחיד ועוצר, אבל עדיין לא ממש שמתי על זה את האצבע. אשמח לשמוע עצות, ורעיונות. תודה

 

[א ש לי]

"מעבר לפחד קיים החופש"

אני כבר למדתי ללכת אל המטרה להסתכל אליה ישר בעיניים לא שואלת שאלות כי בשוליים נימצאים כל השאלות בשאלות נימצאים הפחדים כל הדברים הלא נודעים ואי וודאות זה חוסר אונים מוחלט ומשתק אני לא שואלת יותר שאלות ולמדתי לחיות ניפלא עם התשובות. "שינויים הוא כוח חזק בחברה הרב פוחדים ממנו והחכמים החזקים מאמצים אותו" בהצלחה.

 

[משובללת]

סיפור על בחירה חופשית

הבחירה בידינו עם הפחד ינהל אותנו או אנחנו ננהל אותו... הסיפור התקשר לי הנושא שהבאת... ייחלתי מאוד לסימנים ואיתותים שיעזרו לי להכריע לאיזה כיוון לפנות, אך כשהם הגיעו (בצרורות), עדיין מצאתי את עצמי מתלבטת. אקדים ואומר שהמאמר מיועד לאנשים עם ניצוץ מיסטי, ולא לאותם חדי שכל ומציאותי-עין שכל דבר הקשור בעל טבעי או בניסים זר להם. אני, כמובן, לגמרי שייכת למפלגת המאמינים בניסים ונפלאות. עד כדי כך שאני חיה זאת יום יום, רואה מקרים יוצאי דופן כמעין "סימנים" ואיתותי שלום מהבורא. אינני מתייחסת כרגע לניסים גדולים, אלא רק לאותם צירופי מקרים מוזרים שקורים מדי פעם - למשל כשחושבים על מכר ולפתע הוא יוצר קשר, כשמדברים עם חבר על בעיה מטרידה ופתאום יש בעיתון כתבה בדיוק על זה וכ'ו. בספרו "האלכימאי" מספר פאולו קואלו על התופעה ואומר, שזו דרכו של העולם לשוחח איתנו, לרמוז לנו על כיוונים נכונים (ולעיתים גם לא נכונים). היום היה לי יום עמוס סימנים ואיתותים, ובסופו - תובנה מעניינת. כבר זמן מה שאני מתלבטת לגבי המשך דרכי - נרשמתי ללימודי הוראה אך לא הרגשתי שלמה עם הצעד, חיפשתי עבודה אבל העבודות שהוצעו לי נדמו כרחוקות ממני. ביום הראשון ללימודיי התפללתי: "אנא ה', שלח לי סימן האם זה הדבר הנכון לעשות!" וכבר באותו יום קיבלתי בדואר מכתב המבשר לי על השלמת תואר במכללה אחרת, תוכנית שיכלה אולי לחסוך לי מאמץ. טוב, הסימן לא היה ברור לי מספיק אז התחלתי ללמוד. אף על פי כן הספקות המשיכו לנקר בי - האם זה הדבר הנכון לעשות? בדרכי ללימודים היום, הפכתי שוב ושוב בשאלה האם ראוי ומתאים שאלמד השנה. פניתי לא-ל בתפילה ואמרתי: "אנא, שלח לי סימן מה עלי לעשות!" לאחר מספר צעדים נכנסתי למכללה, ומיד פגשתי ידידה מהתיכון. למראה פניי המיוסרות אמרה - אל תלמדי פה. לא כדאי לך... סימן משמיים? ודאי שכן. אבל החלטתי שהסימן לא היה ברור וגם לא ממש התאים לכיוון שלי, אז המשכתי הלאה במסדרון. מחוץ לכיתה חיכתה המרצה, ידיה שלובות בעצבנות וכולה מביעה תסכול: "אני מצטערת", אמרה, "חשבתי שסידרתי את החלפת הכיתה ואני רואה שלמרות כל המאמצים שלי העניין עדיין לא סודר. יש כאן כזה בלאגן בניהול". או.קי, חיפשת סימן? קיבלת. האם נפתרה ההתלבטות? לא ממש. משהו בי סירב להקשיב לסימנים. שאלתי את עצמי, מה קרה לך? ביקשת סימנים וקיבלת, מה את צריכה יותר מזה? בורא עולם בכבודו ובעצמו מנהל את העניינים, אבל בכל זאת - הסימנים לא הכריעו את הכף. הם היו אנקדוטה מעניינת, משהו לשים לב אליו לאחר הבחירה, אבל לא כלי ממשי להכרעה. הרי איזו מן החלטה תהיה זו אם היא תתממש בזכות חסדי שמיים בלבד? איפה הבחירה שלי בסיפור הזה? הבנתי שהבחירה היא שלי, ושום סימן מבחוץ לא יעזור לי למצוא את דרכי בשביל חיי, פשוט מהסיבה שאם הבחירה לא נעשית מתוכי - היא לא תחזיק מעמד ולא תהיה בחירה אמיתית. וכמו עצתו של מלכיצדק בספר האלכימאי, אומר רק זאת: ישנם סימנים, ישנן הדרכות, ישנם איתותים קוסמיים שמרמזים לנו על העתיד או על ההווה, אבל הבחירה תמיד תישאר בידינו בלבד. מאתר aish

 

[א ט ל נ ט י ס]

תודה, אבל העניין הוא שאת הסימנים אנ

אני רואה, ואפשר להגיד שרוב הזמן יש לי ביטחון במה שאני צריכה לעשות, אבל עדיין משהו מושך אותי לא להתקדם, אני מאמינה שזה קשור גם לכל מיני דברים שעברתי בשנים האחרונות, אבל הייתי בטוחה שזה יגרום לי להתנהג ההיפך, לשעוט קדימה... ולהמשיך בדרך שבה אני הולכת כבר מספר שנים, ולהתקדם. ובכל זאת משהו מנטרל.

 

[אריק אימון הוליסטי]

האם צריך להיחלם בפחד?

קראתי את מה שכתבת ומייד עלתה לי השאלה: אם את נלחמת בפחד? האם את חייה מתוך מחשבה שעל מנת לצעוד קדימה עלינו להתגבר על הפחדים ולא להרגיש אותם יותר? ניסיתי את זה, אך ככל שנלחמתי בפחד יותר, הוא התגבר... , האם מוכר?, ככל שניסיתי להתחכם לפחד... הוא כבר היה שם מחכה לי.... כשניסיתי "להפחיד" אותו בכוח שלי.... הוא רק גדל... ואז חשבתי... כנראה שאין לי יכולת לנצח את הפחד... אז מה עושים?.... "אם אתה לא יכול לנצח אותם הצתרף אליהם" כלומר הרשתי לעצמי לפחד... רציתי לפחד... ביקשתי לפחד... חיבקתי את הפחד... ראיתי אותו כחבר טוב... הרי הוא שם בכל מקרה... אז פתאום הוא נתן לי ללכת קדימה, איתו לא בלעדיו, ולא עצר אותי כי לא ניסיתי לעצור אותו.... גם את חבקי את הפחד, אהבי אותו, הוא החבר הכי טוב שלך, הוא שומר עליך. הזמיני אותו לבוא איתך ולכי עם ידיעה שאת "מתה מפחד" וראי איך הוא הולך איתך... הוא פשוט מפחד שתשאירי אותו לבד מאחור... הרבה אהבה