אובססיה

אובססיה

אובססיה. אתה יושב מקופל בפינה חשוכה בחדר עכשיו כבר אין בו כלל אור. את הדלת אליך פתחת בפניה, וגם כשהיא כבר לא פה קצת קשה לך לסגור. אתה יושב משותק מחכה לה שתחזור. עמוק בפנים אתה יודע שהיא לא תחזור. ואתה בעצם לא אוהב אותה בכלל, אבל אתה מכור. מכור לכאב ועיניים דומעות, ואתה שונא את האמת הזאת. אז אתה מדחיק ומתנתק, יושב אטום בפינה חשוכה בחדר. והיא בבית קפה מזמינה עוד נס עם 7 כפיות סוכר, על חשבונו. אחרי זה הם ילכו לדירה שלה, או שלו ואתה עדיין תשב מקופל, בוכה. אפילו לא זוכר את הפנים והריח שלה שאהבת. ואולי זאת בכלל הדרך שלי להדחיק שבעצם "אתה" זה אני.
 
למעלה