אובססיה רבתי

אובססיה רבתי

רציתי לשתף אתכן בהרגשה שלי שהעסק הזה של הנסיונות להרות משתלט לי על החיים. כשאני בעבודה, אני כמעט לא חושבת על שום דבר אחר, אני מכורה קשה לפורום הזה ולאחרים (גם בחו"ל) ורוב הזמן מחוברת, מתקשה להתרכז בעבודה שלי, עצבנית ולא ממש נחמדה (יהיו מי שיטענו שאני לא נחמדה גם בימים שכתיקונם). אני עוסקת בכתיבה. זה אני לבדי מול המחשב (המחובר תמידית) ודורש ריכוז, מידה לא רבה מדי של יצירתיות וחיבור למציאות. אני מתקשה מאוד למצוא אותם. מחשבותי נודדות ללא הרף. אחר הצהריים זה פחות נורא, כי אני מאוד עסוקה על הילדים. כן, אני רגזנית וקצרה מהרגיל אבל אני עושה הכל כדי שהם לא יפגעו מזה. לא ממש נכון יהיה שהילדים שכבר יש לי יפגעו מזה שאני רוצה עוד... אבל איך שהם הולכים לישון, התחושה הכבדה חוזרת. בעיקר בשבועות האלה שבעלי בחו"ל כל הזמן (אני אומרת תודה שהוא לא בג´נין, אבל זה עדיין קשה). אנחנו מנסים כבר כמעט שנה וזהו מחזור ה"טיפולים" (איקקלומין+הזרעות) השלישי שלנו. אין לי שאלות, עצות, טיפים או דברי חכמה. רק הייתי זקוקה לאוורר את הרגשות. תודה שהקשבתן.
 

עמית@

New member
כולנו מטורפות חבויות ../images/Emo11.gif

כלפי חוץ אנחנו נשים רגישות ומקסימות (רק קצת עצבניות לפעמים..) אבל בפנים רוחשות מחשבות ותהיות ובעיקר רצייה שלא מפסיקה לרגע- וכן- אובססיה. אז נותר רק לקוות שזה יעבור כבר. ויהיה לך עוד 1 ולנו יהיה ראשון עמית
 

קייצית

New member
לרוצה עוד 1 יקרה,

אני מאוד מבינה את מעבולת החושים שמתחילה בכל פעם שנכנסים לטיפולים, אני כנראה אתחיל החודש, ואם יש משהו שהכי מפריע לי בכל התהליך- זה איך שאני מגיבה אליו ריגשית. התגובה שלי היא מאוד אובססיבית, עצבנית, כאילו כלום לא קורה בעולם - שמשתקף דרך האמפולה. אני רוצה גם להיות טובה עם עצמי, ולא לשקוע בהלקאה עצמית, אנחנו צריכות גם להבין וסלוח לעצמנו על האובסיס והעצבנות. מזדהה גם עם הקטע של הילדים, תודה לאל יש לי בן מקסים שהוא גם די מפונק מבחינת תשומת לב, ובתקופת הטיפולים ממש קשה להסביר לו למה לאמא כואבת הבטן (רוב הזמן) למה הוא צריך להזהר לידי, ובכלל למה הוא לא מקבל את מנהת התשומי הרגילה שלו. העניין הוא שאנחנו באמת מולעטות בהורמונים שמשפיעים על כל אחת אחרת, והתחושה הקריטית שכל תזוזה, אכילה, שתייה שלנו היא הרת גורל להצלחה או אי הצלחה של הטיפול. בכל מקרה רוצה עוד 1 יקרה, אני חושבת שאני יכולה להבין.
 

לי חן

New member
את לא לבד...

הי גם אני במצבך, בערך... כלומר לנו עוד אין ילדים, אבל מנסים כבר שנה אני כל היום חושבת על זה, ולא מרוכזת, וגולשת בפורומים שכאלה אבל צריך להסתכל קדימה עם הראש למעלה, ולהיות אופטימיים, רק ככה נחזיק מעמד. אז שההמשך שלנו יהיה יותר קל!!!...
 
מאד בעדינות

אני רוצה לכתוב כאן שאת הסערה הרגשית שלך אני יכולה להבין וגם את מצבי הרוח ולהזדהות. אבל יש לך שני ילדים.אי אפשר להתעלם מזה כמרכיב הכי משמעותי במאבק שלך. ולרובנו כאן אין אפילו את הילד הראשון. באמת שלא מנסה לפגוע או לעקוץ אבל אפילו בבחירת השם שלך בפורום שעוסק בטיפולי פוריות היה משהו קצת צורם.התמונה שלך מלאה הרבה מעבר למה שיש כרגע לרובנו. מתנצלת אם נשמעת קשה.לא זו היתה הכוונה.
 
אכן קשה, ועם זאת שאני מבינה

את ההבדל, חשבתי שיש גם לי מקום כאן. כנראה שלא. תודה ושלום
 

עידית ד

New member
כמובן שגם לך יש מקום פה איתנו

גם אני חשבתי כמו ההיא עד לא מזמן אבל הבנתי שהצורך גדול גם כשיש כבר ילדים בבית. ולא אשקר שעדיין נראה לי "מוזר" שאישה שכבר ילדה ויש לה גוזלים בבית יכולה להגיע לרמות של אובססיביות כמו שלי שעדיין לא חוויתי הריון תקין ולידה וגוזל ביד. בקיצור אני מבינה אותך ומבינה גם את האלמונית.
 

מיכל ק-ש

New member
ברור שיש לך מקום ואל תמהרי לעזוב

מי שכתבה לך לא מייצגת אף אחד חוץ מאת עצמה! לדעתי, לכל אחת המייחלת לילדים יש מקום כאן ולא משנה אם יש או אין לה ילדים, אם היא בת 20, 30 או 40, אם היא נשואה או לא, אם היא סטרייטית או לא, אם היא ימנית או שמאלית, חילונית או דתיה. לכולנו שאיפה זהה. האם מישהי אחת יותר "טובה" ומתאימה מהשניה לכתוב כאן? האם אחרי שיהיה לי ילד/ה אחד/ת ואצטרך לעבור שוב את התהליך של ההפריות ולהמשיך לאסוף מידע ותמיכה, כבר אהיה פחות "שווה" בשביל הפורום הזה? נו, באמת. יש נושא אחד שמחבר את כולנו והוא בעיני הקריטריון היחיד האם לכתוב כאן או לא: הרצון בילד.
 

פישון

New member
גם בעדינות, לכולכן

אני מזדהה מאד עם כל מה שכתבתם. ברור שלבנות שעוד לא הרו יש תהיות ומחשבות בנוגע ל"האם אהיה אמא" ובנות שהן כבר אמהות יודעות מה מחכה להן, וגם זה קשה: לדעת מה מחמיצים. בכל זאת, כולן כאן באותה הסירה. הטירוף והמערבולת הן תוצאה של הורמונים ולא של רציונל וחשיבה מסודרת. כל אשה במצב כזה היא מצוברחת וקשה לה (וגם לבעלים לא קל). חשוב שתזכרו שכשיהיה לכם ילד, תחזרו להיות כמו כולם, תחזרו לאישיות הרגילה שלכן, שלא נשלטת על ידי ההורמונים והאכזבות. אני חושבת שנשים שלוקח להן זמן להכנס להריון הן אמהות יותר טובות כי יש להן זמן לחשוב על ההורות, פסק זמן כזה, שנותן להן פרופורציה בקשר למה שחשוב. אני מקווה שלכולכן התקופה הטובה תגיע כבר בקרוב. מאיה
 

עמית@

New member
לא מדויק- צר לי

אני מסרבת להגדיר את כל מה שעובר עלי בשנה וחצי האחרונות (פסיכולוגית נפשית ופיזית) כתוצאה פורפר של מנת הורמונים זו או אחרת. אין מה לעשות והחוויות הללו כוללות בתוכן אספקטים נפשיים ומשנות מרקם חיים באופן שלא יכול שלא להיטמע- וזה כולל אובססיביות- בכי ועירעור היחסים בבית שאותם לעיתים נוטים לגרוף לתוך "השפעות הורמונליות" זה לא רק זה- ואם אנחנו מתווכחות בפורום או מחוצה לו זה לאו דווקא השפעה הורמונלית. מה לעשות- לעיתים אני גם בן אדם ולא רק קרפדה נוטפת הורמונים
והפלא ופלא- זו האישיות ה"רגילה" שלי. (ולפעמים אני עצבנית ולעיתים כעוסה ולעיתים עצובה עד מחנק ולעיתים מאושרת) אני לא "נשלטת" על ידי שום דבר. ואני חוששת שגם שיהיה לי ילד תהיה לי אישיות כזו. ואני לא חושבת שעזב אותי הרציונל שלי רק כי נכנסים לי חומרים זרים לגוף. אני לא רוצה לריב עם אף אחד אבל חשוב לי להדגיש את הנקודה הזו. עמית
 

פישון

New member
חס וחלילה, קצת משכת אותי לכיוון אחר

הכוונה היתה שגם אנשים מקסימים ורגילים שעומדים במסכת היסורים הזאת נעשים עצבניים מאד, והורמונים בכמויות גדולות בטח שלא עוזרים. אני דווקא חושבת שברגע שתהפכי לאם תהיי אדם רגוע יותר ונחמד יותר, פשוט כי תהיי מתוסכלת פחות. לכל מי שאמר לי שאני לא נכנסת להריון כי אני מאד עצבנית עניתי שאני עצבנית כי אני לא נכנסת להריון, ומאחורי זה אני עומדת מאד. העומס הוא פשוט מאד גדול, גם פיזית (ולזה התכוונתי מבחינת ההורמונים) וגם נפשית. לצערי, מנסיון, אין לי פתרון מלבד להצליח. בכל הזמן באמצע מנסים רק לעבור את זה טוב ככל האפשר. המטרה בהודעה היתה לומר שזהו לא מצב רגיל, ומבחינתי לפחות הטיפול הרפואי נותן מימד של חוסר שליטה בחיים ובגוף. בזמן שהייתי בטיפולים היו לי המון מחשבות אובדניות (ממש) וגם מחשבות של חוסר ערך עצמי. בתקופות שעשיתי הפסקה (מאולצת) הרגשתי איזה הבדל גופני ובעקבותיו גם נפשי זה לא להזריק כל יום שלוש-ארבע אמפולות, וכמה כיף לא להרגיש את השחלות. באותה הזדמנות ראיתי את ההבדל ביני לבין בעלי בהשפעה של הטיפולים - הוא בעל נהדר ועברנו תקופה קשה אבל כאלה תנודות במצבי הרוח היו רק לי. הוא היה מדוכא למדי באופן קבוע. חשבתי שכבר לא נוכל לשקם את מה שהיה, את שמחת החיים, וזה חזר יותר מאוחר. בנוגע לרציונליות, הכוונה היתה שאשה שיש לה ילד בבית ועוברת טיפולים שוב נוטה שלא לראות בילד בבית את ההצלחה הגדולה שלה ולחוות שוב את הרגשות מאותה פעם ראשונה. וזה לא רציונלי, כי רציונלי זה להבין שלפעמים קשה לזכות פעמיים בלוטו (בהשאלה). בגלל זה מגיעים שוב למצב קשה, למרות שמבחינה אובייקטיבית חשבתי ואני עדיין חושבת שאחרי שנות טיפולים גם ילד אחד זה מדהים, זה באמת נס. וכאן אני חושבת נכנס משהו אמוציונלי חזק שאין לנו שליטה עליו. מקווה שלא הרגשת כאילו אני מאותם אנשים שרואים בנשים היסטריות, ושבקרוב תוכלו כולכן לומר לי שמנסיון אחרי הריון ולידה אני טועה. במקרה הזה אני אשמח להיות טועה
 

קייצית

New member
מקוה שתישארי - ../images/Emo24.gif

אישית, אני כל כך נהנית ממה שאת כותבת, ובעלי הרבה בזכות מה שכתבת כאן לא מזמן על "הזרע שהשתפר פלאים" התחיל לקחת ויטמינים.
 

יובל@

New member
יש כאן מקום לכולם!!!

ונמאס כבר מכל ההערות האלו של כל מיני אלמוניות שמרשות לעצמן לפגוע. מי הן שישפטו מה עוד 1 מרגישה, והאם הרצון שלה הוא שווה ערך לרצון שלי או של כל אחת אחרת, מי הן שתישפוטנה רגשות!!! די נמאס!!! תפסיקו להעליב ולפגוע, ותפסיקו את כל הויכוחים המיותרים האלו. הפורום הזה מוגדר כפורום תמיכה, וזכותה של כל אחת לקבל תמיכה זאת ולהשתתף בפורום. לפורום יש מנהלת אחת בלבד! נועם@בת. רוצה עוד 1 - אני מבקשת ממך להשאר כאן ולא ללכת לשום מקום, אני בטוחה שיש עוד הרבה בנות בפורום שחושבות כך. יובל
 
יובל

אני לא חושבת שהיו בדברים שלם רמיזה למישהי לעזוב. אני לא מבינה מה את מתנפלת. לא ניסיתי לפגוע בכוונה או להעליב. הבעתי את דעתי שהיא בעיני לגיטימית ולא באתי ליצג אחרים. למה מותר לנו לקטר כאן על חברות שלא מבינות,על חברות שניכנסות להריון ואנחנו מרגישות שנשארנו מאחור,על מריבות במשפחה. כל זה לגיטימי וזה מותר לנו,אבל אם לי קשה עם מישהי שיש לה שני ילדים בבית ומתיחסת להיבטים של אובססיה אז מותר לי לציין שזה צורם לי.ועדין לא הצעתי שתלך. בפורום של הריון לאחר טיפולים היה ויכוח מכוער על מי שייכת לשם ומי לא, ואם בנות שכבר בהריון וילדו מסוגלות כמעט להוציא עינים אחת לשניה אז בודאי שכאן עם רגישות הורמונלית או טבעית מותר להביע דעה קצת שונה.
 
גם לי ההודעה צרמה מאוד

ומאוד הבנתי והזדהייתי עם דברי רוצה אחד, ולא מצאתי בהם כי היא "מגרשת" אף אחד, אני הייתי מצפה לקצת יותר רגישות מכותבת ההודעה, שהרי יש כאן מקום לכולן, רק שצריך לקחת בחשבון שאפשר להתלונן ולקטר בלי לצבוט יבלת כואבת של שאר בנות הפורום. ואם בפורום זה לא תהייה התחשבות לעניין האין ילדים, אז איפה?
 
נרגעתי קצת. עדינות לא היתה כאן...

ואין לי ספק שהיתה גם כוונה, אבל מה שעולה מכל זה הוא ברור: לא הייתי מספיק רגישה. יכולתי להבין את זה כבר מהתגובה הראשונה של עמית@ עם העקיצונת הקטנה והמעודנת בסופה. לא הייתי צריכה יותר מזה. ההודעה של האלמונית, שהיתה מנוסחת מאוד לא בעדינות, גרמה לי לחוש כאילו מישהו טרק לי דלת בפרצוף, ומאוד פגעה בי. דווקא התחלתי להרגיש כאן בבית. אני מאוד מתנצלת אם פגעתי במישהי. אני לא בתחרות כאב עם אף אחת. ואם מישהי מרגישה שכואב לה וקשה לה יותר מאשר לי, הרי שכנראה זה נכון. בפורומים בארה"ב נהוג להכניס לשורת הכותרת קודים המעידים על תוכן ההודעה, בכדי להזהיר נשים שאולי לא יהיו מעוניינות לקרוא את ההודעה, למשל כשמאוזכרים ילדים, הריון או להבדיל הפלה. אולי כדאי לחשוב על משהו כזה, למרות שכאן שורת הכותרת קצרה כל כך.אולי משהו כמו:(י) או (הפ) מהתגובות שקיבלתי, ברור לי שאני לא היחידה כאן שסובלת מאי-פוריות משנית. ואני מתכוונת להמשיך להיות כאן, גם אם אולי קצת אוריד פרופיל (שלא היה גבוה מלכתחילה). ולא, אין לי כוונה לשנות את הכינוי שלי. עדיין יותר מכל אני רוצה עוד 1.
 
למעלה