אובד עצות
שלום,
אני ואשתי בני 30, 8 שנים ביחד, התחתנו לפני 3 שנים. יש לנו ילד בן 3 שאנחנו אוהבים המון, אבל אני חושב שמאז שהוא נולד התחילו כל הצרות ומאז הקשר שלנו הולך ומתמוטט לאט לאט.
בתקופה האחרונה אני מרגיש שהיא ממש חסרה לי, אנחנו כמעט ולא מבלים ביחד, וכשאני אומר מבלים אני לא מתכוון ליציאות כי על זה בכלל אין על מה לדבר (הפעם האחרונה שיצאנו הייתה לפני חצי שנה), אלא על זמן להיות ביחד רק אני והיא. אני כבר לא מקבל ממנה יחס, חום, אהבה וכל מה שנהגנו להעניק אחד לשני. הזמן היחידי שיש לנו ביחד זה בשעה 8 בערב כשהילד הולך לישון, וגם אז היא גמורה מעייפות, רואה טלויזיה ונרדמת. אני מנסה לדבר איתה על זה והיא תמיד מתעצבנת ואומרת שכשאנחנו מדברים על זה זה ועושים מזה אישו זה רק עושה לה אנטי ומרחיק אותה ממני עוד יותר. אני כבר לא יודע מה לעשות. אני אוהב אותה ואת הילד מאוד ואני לא רוצה לעזוב אותם. היא אומרת שהאהבה דעכה והיא כבר לא אוהבת אותי כמו בעבר, ואצלי זה דווקא הפוך, אני אוהב אותה הרבה יותר.
בשנים הראשונות של הקשר אני הייתי מאוד עסוק בעבודה והרבה מאוד פעמים לא היה לה אותי, והיא תמיד התלוננה שאנחנו לא עושים כלום ביחד ורצתה שאני אהיה איתה יותר, אבל הייתי כל כך שקוע בעבודה ובאמת לא הקדשתי לה הרבה זמן. פתאום המצב התהפך, לי יש יותר זמן פנוי מהעבודה ואני מוכן להיות איתה המון, אבל היא כל היום עובדת, ובערב עם הילד עד שהולכת לישון. והקטע שהכי מפריע לי הוא שזה בכלל לא מפריע לה.
מה אני אמור לעשות? אני לא רוצה לעזוב אותם, הם כל החיים שלי, אבל מצד שני אני מרגיש שהקשר שלנו רק דועך עם הזמן.. אשמח לעצות
שלום,
אני ואשתי בני 30, 8 שנים ביחד, התחתנו לפני 3 שנים. יש לנו ילד בן 3 שאנחנו אוהבים המון, אבל אני חושב שמאז שהוא נולד התחילו כל הצרות ומאז הקשר שלנו הולך ומתמוטט לאט לאט.
בתקופה האחרונה אני מרגיש שהיא ממש חסרה לי, אנחנו כמעט ולא מבלים ביחד, וכשאני אומר מבלים אני לא מתכוון ליציאות כי על זה בכלל אין על מה לדבר (הפעם האחרונה שיצאנו הייתה לפני חצי שנה), אלא על זמן להיות ביחד רק אני והיא. אני כבר לא מקבל ממנה יחס, חום, אהבה וכל מה שנהגנו להעניק אחד לשני. הזמן היחידי שיש לנו ביחד זה בשעה 8 בערב כשהילד הולך לישון, וגם אז היא גמורה מעייפות, רואה טלויזיה ונרדמת. אני מנסה לדבר איתה על זה והיא תמיד מתעצבנת ואומרת שכשאנחנו מדברים על זה זה ועושים מזה אישו זה רק עושה לה אנטי ומרחיק אותה ממני עוד יותר. אני כבר לא יודע מה לעשות. אני אוהב אותה ואת הילד מאוד ואני לא רוצה לעזוב אותם. היא אומרת שהאהבה דעכה והיא כבר לא אוהבת אותי כמו בעבר, ואצלי זה דווקא הפוך, אני אוהב אותה הרבה יותר.
בשנים הראשונות של הקשר אני הייתי מאוד עסוק בעבודה והרבה מאוד פעמים לא היה לה אותי, והיא תמיד התלוננה שאנחנו לא עושים כלום ביחד ורצתה שאני אהיה איתה יותר, אבל הייתי כל כך שקוע בעבודה ובאמת לא הקדשתי לה הרבה זמן. פתאום המצב התהפך, לי יש יותר זמן פנוי מהעבודה ואני מוכן להיות איתה המון, אבל היא כל היום עובדת, ובערב עם הילד עד שהולכת לישון. והקטע שהכי מפריע לי הוא שזה בכלל לא מפריע לה.
מה אני אמור לעשות? אני לא רוצה לעזוב אותם, הם כל החיים שלי, אבל מצד שני אני מרגיש שהקשר שלנו רק דועך עם הזמן.. אשמח לעצות
