לפי מה שאתה אומר
הריחוק וחוסר השיתוף הוא עניין של כחודשיים, בכל זאת כנראה שניהלתם קשר מתוקשר ארבעה חודשים. בלי תקשורת אני לא היתי מחזיקה בקשר אפילו חודש וחודש זה אפילו הגזמה. אז או שיש כאן בעיה רצינית בבחירת קשרים מלכתחילה, או שזה מצב חדש יחסית, מה שמוביל למסקנה שזו תוצאה של הדיכאון. בהנתן מה שידוע על דיכאון זו גם מסקנה מאוד הגיונית ומתבקשת. בכלל, כל ההתנהגות שאתה מתאר לגביה בחודשיים האחרונים מאוד אופיינית לבן אדם בדיכאון. לא הבנתי כלל למה התכוונת במשפט "נגיד שהמצב הנוכחי הוא תוצאה של "היא הבינה מה קורה פה , היא מרגישה עם זה חרא"", אנא הבהר. אני אומר שוב את מה שכבר אמרתי, ואו שאתה לא מבין או שאתה בוחר להתעלם. דיכאון הוא סוג של מחלה, אתה חסר ידע בנושא ואתה מאשים אותה בזה שהיא מפגינה תסמינים של המחלה, כמו שניתן לצפות. אתה טופל את האשמה עליה ורואה בהתנהגותה יחס לקשר, בעוד שהתנהגותה היא רק סימן של מצב שאינו קשור לקשר. הדבר דומה לכך שתאמר: אני מקבל את זה שהיא חולה בשפעת, אבל זה מעצבן אותי שהיא משתעלת ומתעטשת כל הזמן, זה מפריע לי וזה חסר התחשבות. כלומר, אתה לא יכול לקבל את חולי השפעת ולא לקבל את תסמיניו, זה סותר אחד את השני וזה כשל לוגי. אם אתה לא מוכן לסבול את זה שמישהו יתעטש אז אתה בעצם לא מקבל את מחלתו. באותה מידה (והרי הנמשל) אתה לא יכול לומר שאתה מקבל את זה שהיא בדיכאון אבל מצד שני להאשים אותה בכך שהיא מסתגרת ולא משתפת, כי זה תסמין של הדיכאון. לכן, אם אתה לא מוכן לסבול את ההסתגרות אז זה אומר שזה שהיא בדיכאון לא מתאים לך, אתה לא מקבל אותו ואתה רואה בו סיבה לנטישה. לפחות תבין שזה המצב ואל תיפה אותו במחשבתך. אם זה מה שאתה מחליט לפחות תקרא לזה במילים הנכונות. [עוד דבר, זה נראה לי שאתה באופן כללי מאוד שיפוטי כלפיה. "רק על זה לבד אני יכול לפתוח שרשור , איך לעזאזל בן אדם מגיע למצב שבו היא נמצאת בקטע הזה...". אתה מכיר אותה, והיא כן שתפה אותך במה שהציק לה קודם, איך זה שאין לך שמץ של מושג מה הביא אותה למצב הזה? אתה בכלל יודע אם "המצב הזה" (שהזכרת, לא הדיכאון) גם חמור בעיניה באותה מידה כמו שהוא בעיניך? לא כולם תופסים עבודה באותה צורה]. אני אענה בנפרד על ההודעה האחרת.
