אובד עצות

[עידןשריר]

אובד עצות

שמי עידן, בן 22 וחצי השתחררתי לפני יותר משנה מהצבא לאחר 3 שנים מלאות כלוחם.. השירות הצבאי היה קשה מנשוא וגרם לי סבל עצום... מחיר שבהחלט לא היה שווה לשלם בשביל הגאווה והכבוד שבשרות קרבי.. כיום, הפצעים כבר התאחו להם ולא נותר להם כל סימן.. עם זאת, מתוך תובנה וראייה בוגרת הגעתי למסקנה שהצבא אינו היה (ועודנו) מקום בשבילי.. כנראה מבנה האישיות שלי לא תואם את המסגרת הצבאית, לצערי אני כיום אינו צריך עוד להוכיח את עצמי לסביבה ואינני צריך עוד לצאת הביתה בגאווה שבתוכי אני מתייסר בכאב.. לכן אינני צריך לחזור למסגרת הצבאית כמילואימניק.. ה"בעיה" היא שאני אדם עובד,מתפקד ומקווה ללמוד שנה בהבאה באונ' בנוסף גם הכרתי כמה חברים מאז.. אנני צריך חוויה מתקנת ( כי מבחינתי הצבא לא יכול להיות חוויה מתקנת) ואינני מטופל בשום גורם לבריאות הנפש (כי אין לי צורך בכך..) לכן הצבא עלול לראות בי "מתחזה" כלומר-מחפש תירוצים בשביל לצאת מהצבא מה גם שכל גורם אזרחי דורש ממני אלפי שקלים בשביל חוות דעת-מדוע אני צריך להוציא אלפי שקלים מכספי שנצבר בעמל רב? מדוע הצבא מתקשה להבין שיש אנשים ("נורמלים" ו "רגילים") שפשוט אינם מתאימים לצבא??? מדוע אני צריך לעשות הצגות בשביל כך?? אשמח אם תפתרו לי את בעייתי

 

[ישראל שורק]

בעיה מעשית

תרשה לי לא לדבר פילוסופית. בישראל חוק. אנחנו מכירים בחובה לציית לחוק (אלא אם כן תרצה להעמיד זאת כשאלה פילוסופית ולזה לגיטימי, רצוי ואף כדאי). החוק מחייב אותך בשירות מילואים פעיל. כדי להימנע ממנו (משירות המילואים הפעיל) אתה צריך עילה הקבועה בחוק. ישנן עילות רפואיות (לרבות בריאות הנפש) וישנן עילות אחרות (הגירה למדינה אחרת, נסיבות חברתיות יוצאות דופן, היותך חבר כנסת וכיו"ב). במקרה הזה אחת משתיים: או שתבקש פטור כדין מרופא בגין אי-התאמה (סעיף רפואי מוכר שלא דורש שום העמדת פנים) או שתלך לשירות מילואים פעיל (בהנחה שאינך מועמד לכנסת במקום ריאלי). תוכל לבקש תור לפסיכיאטר במסגרת קופת החולים שבה אתה מבוטח ובמקרה דנן לא תשלם ולו פרוטה שחוקה אחת בעבור חוות הדעת.

 

[סינתטית אפריורית]

תראה

אתה מציג כאן בעיה שהיא לכאורה אינה קשורה לייעוץ פילוסופי, אלא כמו שישראל אמר ונתן לך תשובה שאינה פילוסופית, בכל זאת אתן את הפאן הפילוסופי שלי (הלך עליך. סתם, סתם ): אני מאוד בעד דיאלוג בריא ופורה בין שני אינדיבידואליים. נכון שיש את החוקים היבשים ואתה, כדי לא להפר אותם, מחוייב לציית לחוק וטוב שכך אבל בל תשכח שהצבא שלנו פועל על פי אתוס החייל . הווה אומר- שהחייל הינו אזרח חופשי בעל זכויות טבעיות ולכן קיימת מערכת עניפה הקשובה גם לצרכיו. לכל חייל מילואים יש קצין או קצינת שלישות (ממש שלו, פרטי ) . פנה אליו/ה ושטוח בפניה/ו את בעיותייך , את התלבטויותייך אבל בד בבד תגיע עם פתרונות אופרטיביים. כלומר תכין שיעורי בית: תברר מיהי או מיהו . על איזה עוד יחידות הוא/היא חולש/ת , מהן הסמכויות שלו/ה ועפ"י זה תנסה לראות : א. אם היא/הוא יכול/ה להעביר אותה לגדוד או יחידה אחרת? ב. תציע לה/לו פתרונות ממש קונקרטיים לגבי עתידך המילואימניקי. אני מייעצת לך לעשות זאת לפני המילואים שלך. בהצלחה.

 

[קטס]

על צבא ופילוסופיה

עידן, מעבר להצעות שעלו כאן, ישנו בצבא עוד גורם שמעניק פטור משירות מילואים. ועדת המצפון עוסקת בשחרור מטעמים ערכיים, דתיים, מצפוניים, ובעצם אפשר לומר: מטעמים פילוסופיים. בתור מי ששירת שלוש שנים בחיל קרבי וחווה את המסגרת הצבאית הזו על כל רבדיה, אני יכול להזדהות עם התחושות שלך. אני אישית פניתי לוועדה לפני מספר שנים בהמלצת אחד ממפקדי הבכירים, שהבין ללבי. בפגישה שהתקיימה עם חברי הוועדה, פרסתי את הבעיות האישיות שלי, שנובעות מההתנגשות בין הדרישות ממני כחייל ובין נקודת המבט הדתית והערכית שלי. זה היה מפתיע ומבחינתי בלתי צפוי, אבל הוועדה קיבלה את הטיעונים שלי. לא הצלחתי להבין ממה שכתבת מהו בדיוק "חוסר ההתאמה" שעליו אתה מדבר: האם זהו הקושי או חוסר הנוחות (הבלתי נמנעים) שבשירות הצבאי? (אני בטוח שהרבה מאוד אנשים אינם נהנים משירות מילואים, ולא פחות אנשים שמשרתים בחיל קרבי אינם מרגישים "קרביים") האם מדובר במשקעים פסיכולוגיים שממש לא מאפשרים לך לתפקד במסגרת הזו? (אתה מתאר את עצמך כאדם עובד ומתפקד, אדם "נורמלי"). כדאי, כמובן, שתדע קודם כל לזהות עבור עצמך מה מפריע לך, ויכול להיות שכבר עשית את זה. מכיוון שהעלית את הבעיה בפורום לייעוץ פילוסופי, אני יכול לומר לך שאם הבעיה שלך קשורה לסוגיות פילוסופיות, מוסריות או מצפוניות, יש עוד מקום לפנות אליו. אם זה רלוונטי לגביך, אשמח לפרט עוד בתכתובת אישית.

 

[יליהוד]

רצון חופשי

אתה צודק. המערכת הצבאית אינה מערכת חופשית.ואני מבין את המירמור ואת הכעס. השאלה היא מה לעשות בשביל לצאת מהצבא ? אז אתה יכול להתחזות בפני רופא פסיכיאטר ואת זה אני מבין שאתה לא רוצה לעשות. ואתה יכול לומר שאתה לא רוצה לשרת בצבא ויש סיכוי שיכניסו אותך לכלא. עכשיו מה מפריע לך יותר ? להתחזות ולשקר מול פסיכיאטר או לשבת בכלא ? אם ההתחזות מפריעה לך יותר אז תבחר באופציה השנייה. בכל מקרה אתה יכול לטעון שאתה לא רוצה לשרת בצבא כי אתה לא רוצה לשרת בצבא.בלי תירוצים ובלי התחזויות.ואם ישאלו אותך למה אז תגיד כי ככה אתה רוצה.ואם ישאלו למה ככה אתה רוצה אז תגיד להם שלרצון אין סיבה.ואם ישאלו אותך למה לרצון אין סיבה אז תגיד להם שרצון הינו רצון חופשי ומתוקף היותו חופשי הוא חופשי גם מסיבות וגם מהסברים. בהצלחה.