אובדת עצות

[כנרת 26]

אובדת עצות

שלום לכולם, יש לי ילדה בת 6 ואני גרושה, לאחרונה אני מרגישה שגיל ההתבגרות כבר התחיל אצלה, היא בכיתה א' וכל הזמן אומרת שהיא רוצה שיעזבו אותה בשקט וכשאני מפגישה אותה עם חברה, והחברה לא עושה מה שהיא רוצה היא מתעצבנת ולא רוצה להיפגש יותר עם אותה חברה, בקיצור עושה לי דרמות כבר עכשיו, ואני פשוט מרגישה מותשת, מעבר לכך שאני צריכה לעבוד ולבוא הביתה ולדאוג לה לכל צרכיה , אוכל מקלחת שיעורי בית חום ואהבה ( שאני מאוד אוהבת לתת, אני מהאמהות שמרעיפות אהבה) עכשיו אני גם צריכה להתמודד עם משהו שמצטייר כמו בעיות גיל ההתבגרות, והילדה שלי לא משתפת אותי בכלום למרות תחינותיי החוזרות ונשנות, וגם לאחרונה החלה לשקר, היא נפלה בבית אביה ובמקום לספר לי את האמת היא המציאה סיפור שנפלה בבית הספר, ואת האמת שמעתי מאביה.

אני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות, אשמח לעצה.

 

[kriz]

לשבת לשיחה

קודם כל - לא להתחנן ולא להטיף יותר מדי.
תשתדלי כשאת מעירה לה על משהו או שואלת אותה משהו - פעם אחת בלבד. לא יותר מדי...

שנית - קחי אותה לשיחה. תנסי להבין מה עובר עליה. שיחה נטולת הפרעות - לכו לבית קפה או שבו במקום שקט שאתן אוהבות. כבי את הפלאפון ותתפני רק אליה.

בהצלחה

 

[אביבקיץ]

תנסי ליצור אווירה של "בית שמדברים בו"

תרגילי אותה שבית מספרים מה קרה היום. אל תשאלי, אלא תספרי מה היה לך היום.
קיבלת כסא חדש במשרד, ראית סוסים בדרך הביתה, טעמת מאכל חדש בארוחת צהריים, חבר לעבודה סיפר לך בדיחה.... כל דבר. אני ממש עבדתי על עצמי כדי להתרגל בכל יום למצוא לפחות משהו אחד לספר לילדים.

כשהיא מספרת, תנסי להגיב בדרך שמתאימה לה. זה לא פשוט, ואני גם לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה. אבל תנסי לשים לב איזו תגובה שלך מעודדת אותה להמשיך לספר ואיזה לא - ולפי זה תגיבי בפעמים הבאות. אם כאשר את אומרת "ספרי לי" זה רק מרגיז אותה - אל תגידי את זה. למשל הבת שלי, אם אשאל "איך היה במבחן" - אני אקבל פרצוף חמוץ. אם אשאל - "נו? שאלו על אהוד בן גרא? הוא השופט האהוב עליי!" - אני מקבלת תשובה נלהבת.

חוץ מזה - אני מציעה שתורידי את מינון הפעילויות שאת יוזמת עבורה. שהיא תיפגש עם מי שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה. גם אם היא רוצה להישאר בבית כל יום.

ועוד משהו - אני מציעה לדבר עם המחנכת. האם היא רואה שהילדה עוברת קשיים, האם יש עכשו בעיות מסויימות בכיתה - לה, או משהו כיתתי.

 

[iameden]

לגבי השיקוף- פחות שאלות ויותר הקשבה

קודם כל- זה בהחלט נראה שהתנהגות נפוצה לגיל ההתבגרות הוקדמה לגיל ביה"ס היסודי ואף קודם לכן.
ואכן, אצל הרבה ילדים יש תחושה שהם לא משתפים בכלום, אז יש לי 2 טיפים שיכולים לעזור-

מצד אחד כל הזמן לשקף את מה שהיא אומרת ואפילו לחזור (כן כן. לחזור) על מה שהיא אומרת במילים משלך, כך שתראה שאת לגמרי מכווננת אליה ולמה שהיא אומרת לך.
למשל- במקום איך היה בביה"ס? מה שרוב הילדים עונים עליו כיף בלתי מתחייב, נסי לומר לה- את נראית עייפה היום או קורנת. נראה שהיה לך כיף (יותר לשקף).
ומצד שני, כשהיא מדברת יותר לומר לה- אוההוו.. נשמע מקסים! זה ממש מעצבן, אז הלכתם להצגה היום... וכדומה. פחות לשאול שאלות ויותר להגיב למה שהיא אומרת.

כמו כן, יש פעילות נחמדה ללפני השינה שאני מאוד אוהבת-
הרע והטוב לפנ השינה.
לפני השינה את צריכה לסר לה דבר אחד (קטן) רע שהיה לך ודבר אחד (קטן) טוב שהיום לך היום.
אח"כ היא צריכה לספר לך. שימי לב לעשות את זה כשהיא כבר במיטה וחושך ומכורבלים. זה מוריד הגנות ומאפשר לדבר יותר בחופשיות.
דבר נוסף- חשוב לומר את הדבר הטוב אחרון כדי שהוא יהיה מה שתזכור לפני שתרדם.

 

[בלה טיגריס]

לא מנסיון אישי

אבל עם האחיינים

היא לא משתפת אותך כי את לוחצת ושואלת וזה מגריש כמו פלישה לשטח הפרטי שלה. מההכרות שלי עם אחיינים אם נותנים להם פשוט זמן הם מתחילים לדבר ולספר בעצמם. תתעסקי בדברים שלך, תשאלי כדרך אגב מה היה מעניין בבית ספר ותני לה לרצות לספר לך. כמה שתתענייני יותר ככה תקבלי פחות ופחות שיתוף פעולה מצידה.
את היית רוצה לספר על מה עבר עלייך היום אם מישהו היה חופר לך ושואל 15 פעם: נו מה היה? איך היה? עם מי דיברת? למה ככה? ולמה לא ככה? תשימי את עצמך במקומה

אני לא הייתי מגדירה את ההמצאה שהיא נפלה בבית ספר כשקר. מה התגובה שלך כשהיא מספרת על משהו שקרה כשהיא הייתה עם אבא? האם שמת לב על זה? האם התגובה שלך חיובית? שיפוטית? צינית?
ממליצה מאוד על ספר "איל לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו". בעיני ספר פשוט גאוני ברמת ההבנה שלו בפסיכולוגיה של הילדים.
בהצלחה!