אובדן בן זוג
שלום לכל חברי וחברות הפורום. מזה זמן שאני עוקב אחרי הקטעים המרגשים המתפרסמים כאן, הגילויים הרגשיים והתמיכה ההדדית הרבה. אני בעצמי שכול. נולדתי יתום מאב שנהרג בתאונת דרכים טפשית, והותיר אחריו אישה צעירה בהריון וילדה קטנה (אחותי הגדולה). למרבה הצער והזוועה, בכך לא נגמרה מנת הייסורים שלנו. שנים מספר לאחר שאימי התחתנה מחדש, ואנו זכינו לאב אוהב ותומך, הוא עבר משבר נפשי ובסופו נטל את חייו במו ידיו, והותיר אחריו אישה שבורה, ושלושה ילדים שקשה לתאר במילים את שעבר עליהם. למותר לציין שלמרות שעברו מאז כל כך הרבה שנים, 33.5 ו-24 בהתאמה, התהליך של עיבוד האובדנים הללו, עבור כולנו, הוא ארוך וקשה ביותר. לעתים פשוט שכחתי, שקעתי בשגרת היום, פעמים אחרות כמעט טבעתי ביגון. אפשר לומר שכחלק מאותו תהליך הגעתי ללימודי פסיכולוגיה, ולמחקר העוסק באובדן ושכול - איך אנשים שונים מתמודדים עם השבר הזה, וכיצד ניתן לסייע. כיום אני שוקד על עבודת הדוקטורט שלי, בה אני מבקש ללמוד לעומק את נושא האובדן של בן זוג ע"י נשים צעירות, שהיו או לא היו נשואות לבן זוגן. זהו נושא מוזנח מעט בספרות העולמית - ולצערנו הרב זו חוויה מאוד מוכרת וכואבת בחברה הישראלית. חברות שכולות, כידוע לכם, כלל אינן נחשבות ע"י המוסדות כמי שיש לתמוך ולסייע להן. מי שאיבדה חבר בשירות הצבאי זוכה, תודות לעמותה (שעושה עבודת קודש אמיתית), להשתתף בקבוצת תמיכה המלווה באופן מקצועי. הייתי רוצה להזמין נשים צעירות שחוו אובדן מסוג זה להשתתף במחקר ולשתף בחוויות שעברו, ובכך גם לסייע להנצחת בן הזוג, ולסייע לנשים אחרות שעלולות למרבה הצער לאבד בן זוג בעתיד.
שלום לכל חברי וחברות הפורום. מזה זמן שאני עוקב אחרי הקטעים המרגשים המתפרסמים כאן, הגילויים הרגשיים והתמיכה ההדדית הרבה. אני בעצמי שכול. נולדתי יתום מאב שנהרג בתאונת דרכים טפשית, והותיר אחריו אישה צעירה בהריון וילדה קטנה (אחותי הגדולה). למרבה הצער והזוועה, בכך לא נגמרה מנת הייסורים שלנו. שנים מספר לאחר שאימי התחתנה מחדש, ואנו זכינו לאב אוהב ותומך, הוא עבר משבר נפשי ובסופו נטל את חייו במו ידיו, והותיר אחריו אישה שבורה, ושלושה ילדים שקשה לתאר במילים את שעבר עליהם. למותר לציין שלמרות שעברו מאז כל כך הרבה שנים, 33.5 ו-24 בהתאמה, התהליך של עיבוד האובדנים הללו, עבור כולנו, הוא ארוך וקשה ביותר. לעתים פשוט שכחתי, שקעתי בשגרת היום, פעמים אחרות כמעט טבעתי ביגון. אפשר לומר שכחלק מאותו תהליך הגעתי ללימודי פסיכולוגיה, ולמחקר העוסק באובדן ושכול - איך אנשים שונים מתמודדים עם השבר הזה, וכיצד ניתן לסייע. כיום אני שוקד על עבודת הדוקטורט שלי, בה אני מבקש ללמוד לעומק את נושא האובדן של בן זוג ע"י נשים צעירות, שהיו או לא היו נשואות לבן זוגן. זהו נושא מוזנח מעט בספרות העולמית - ולצערנו הרב זו חוויה מאוד מוכרת וכואבת בחברה הישראלית. חברות שכולות, כידוע לכם, כלל אינן נחשבות ע"י המוסדות כמי שיש לתמוך ולסייע להן. מי שאיבדה חבר בשירות הצבאי זוכה, תודות לעמותה (שעושה עבודת קודש אמיתית), להשתתף בקבוצת תמיכה המלווה באופן מקצועי. הייתי רוצה להזמין נשים צעירות שחוו אובדן מסוג זה להשתתף במחקר ולשתף בחוויות שעברו, ובכך גם לסייע להנצחת בן הזוג, ולסייע לנשים אחרות שעלולות למרבה הצער לאבד בן זוג בעתיד.