moon flower
New member
אה... לא להרוג, טוב?
אז כן- זה פיק חדש... ויש לי כמה (הרבה) אזהרות לפני הקריאה: *יש הרבה שונן-איי, ולעיתים מסוימות יש גם קרבה מסוימת (גדולה) ליאואי *יש הרבה דם (לפחות בפרק הזה) והתעללתי קשות בטאקויה... *טאקוג'י לרוב, אפילו שבפרק 3 יש קוג'יצ'י בולט... *כמעט כל הפאנגירלס קראו את הגרסא האנגלית של הדבר XDD *אנשים- בבקשה R&R (ריד אנד ריוויו, או בשפה העברית: לקרוא ולהגיב) *גוגל צ'אן, מקווה שאת צודקת וזה באמת בסדר ^^;;; תיהנו ^^ (אני מקווה): "מפה בבקשה" קראה אישה גבוהה והמשיכה לצעוד במסדרון כשנער חום שיער עוקב אחריה עמוק לתוך המעבדה. הגברת נעצרה "טאקויה קאנברה" היא אמרה בקולה העמוק "האם אתה מוכן להצטרף לפרויקט שלנו?" היא הוסיפה. טאקויה בלע את רוקו והנהן "טוב מאוד, ברוך הבא ל'פרויינטר פרויקטים בע"מ'" חייכה הגברת, "קוראים לי גב. אופאני" היא אמרה ברוגע והובילה את טאקויה לתוך חדר חשוך "טיפה מנוזל הדיגיטלציה הזה ואתה תהיה בדיוק כמו השאר" היא אמרה, עסוקה בלהכין מזרק ולהדליק אור בתוך מיכל זכוכית עם נוזל כתמתם שבעבע בתוכו. טאקויה עצם את עיניו והתכונן לרגע, הרגשה קרירה התפשטה במעלה ידו. לבסוף, הוציאה גב. אופאני את המזרק וחייכה "ברוך הבא למשפחה הגדולה שלנו, אני אלווה אותך לחדר שלך" היא קראה והובילה את טאקויה לדלת עץ שזהרה בשל ציפוי הלכה שלה. "זה החדר שלך" קראה גב. אופאני ופתחה את הדלת עם המפתח שהיה בידה, נער כחול-שיער ישב על המיטה ועסק בענייניו, הוא הפנה את מבטו לעבר טאקויה וחזר לעסוק בשלו "אני אשאיר אתכם לבד" קראה גב. אופאני וסגרה אחריה את הדלת "היי, אני טאקויה קאנברה" קרא טאקויה וחייך מעט, "שיהיה..." מלמל הנער והפנה בחזרה את מבטו, טאקויה התקרב בעצבנות אל הנער וסובב את כתפו, "תקשיב אליי כשאני מדבר אליך!" צעק טאקויה ובא להחטיף לנער אך הוא לא יכל, לא כשהוא בכה... "ל... למה אתה בוכה?" מלמל טאקויה והנמיך את ידו "כלום, זה לא מעניינך!" קרא הנער ומיהר למחות את דמעותיו "נו בחייך, אולי זה לא מענייני ואני חדש פה אבל אני יודע לזהות אדם סובל..." אמר טאקויה וחייך מעט "קוג'י, קוג'י מינאמוטו" מלמל הנער "נחמד להכיר" חייך טאקויה ברוחב והתכוון לטפוח על כתפו של קוג'י "תזוז ממני משוגע!" צעק קוג'י ודחף את טאקויה מעצמו, מפיל אותו לרצפה "תעזוב אותי בשקט!" קרא נער עם עיניים עצובות לתוך החשיכה, "תתחיל את התהליך" קטע אותו קול לעגני מעט, "אני לא אעשה את זה!" קרא שוב הנער בעוד מיכל זכוכית סוגר עליו והחבלים מסביב לידיו ורגליו מתהדקים "לא כזה חזק בלי אחיך, הא קואיצ'י?" לגלג הקול והסתכל על הנער שהחל לשקוע בנוזל השחור "קו...ג'י..." מלמל קואיצ'י לבסוף בעודו נחנק בתוך מה שבעבע מסביבו... טאקויה נפל על הרצפה ותקע בקוג'י מבט עצבני "משוגע..." הוסיף קוג'י, טאקויה נאנח והתיישב על מיטתו, חושב על היום שעבר עליו. "אה! זה שורף!" צער לפתע טאקויה ואחז בידו שהתחילה להצמיח פרווה חומה טאקויה הסתכל בדאגה על ידו, מתעלף על השטיח... "מ... מה קרה?" טאקויה פקח באטיות את עיניו הירוקות והענקיות, הוא שכב מתחת לשמיכה לבנה בעוד קוצים כתומים מתפצלים לכל עבר אך נותנים לטאקויה להביט בחופשיות על קוג'י שישן על הספה ליד האח, חיוך דק התפשט על שפתיו של טאקויה "הוא דווקא נורא חמוד כשהפה שלו סתום..." טאקויה לחש והתקרב אל קוג'י, לא שם לב לחדר שהחל להתעוות והכול נהיה שחור... 'בליל הירח השחור כשהאהבה תיהפך לאור בוער הצל יובס...' "אה? אני? מלאך מוות? מאיפה זה?" טאקויה מלמל ופקח את עיניו בקושי, דמות של נער עם מבט חלול וכנפיים שחורות הופיעה מהאוויר הסמיך, ממלמלת משהוא שטאקויה לא הבין. הנער החליק את אצבעו לתוך פיו של טאקויה וחייך חיוך זדוני, מורח את הרוק בעיגולים על צווארו של טאקויה. בעודו עושה זאת הוא לקח את ידו של טאקויה וניגב את הדמעה שזלגה מעינו הקפואה, וזו נהפכה לדם בעוד הנער העביר אותה על בטנו של טאקויה, הופך אותו בחזרה לאדם... "לא... בבקשה" נאנק טאקויה, נושך את שפתו ומסתכל במבט מלא תחנונים על הנער, מתאפק שלא לקרוס מתחושת השיכרון שהציפה אותו. הנער ליקק את גפו והחל לרדת בעיקולים איטיים מטה, מעביר בטאקויה גלי צמרמורות. "בבקשה תפסיק" נשמעה גניחה מפיו של טאקויה, הנער חייך מעט והמשיך לרדת, ציפורן ארוכה צמחה מזרתו של הנער בעודו מכה בטאקויה אך עם זאת גורם לו להיאנח בהנאה מנגיעותיו העדינות. "סליחה" לחש לפתע הנער, פרש את כנפיו ועף מהמקום במהירות, משאיר את טאקויה נפול ושבור על הרצפה... "תתעורר כבר משוגע!" קוג'י טלטל את טאקויה והעמיד אותו מולו, טאקויה פקח את עיניו בקושי וירק דם על פניו של קוג'י. "טא... טאקויה, מה קרה לך?" קוג'י שינה מיד את הבעתו "זה כואב..." ילל טאקויה קלות וירק עוד מנת דם. קוג'י מיהר ותמך בטאקויה אשר הספיק ליפול על קוג'י. "תירגע" נאנח קוג'י והסתכל על בטנו של טאקויה, היכן שהסימנים אותם הנער כתב זהרו מעט "לא טוב..." מלמל קוג'י והעביר את ידו על הסימנים, לוחש כמה מילים בעוד האותיות המשונות הפסיקו לזהור. טאקויה החליק על ברכיו של קוג'י באטיות ושוב נרדם- הפעם באמת. "עשית עבודה יפה שם, הא קואיצ'י?" גיחך שוב הקול ממקודם "תסתום לוסמון" סינן קואיצ'י ונשא מבט זועף על החבלים שכבלו את ידיו ורגליו "בן-אנוש טיפשי! אינך מבין כמה אישיות רוצות את נשמת האופל הנשגבת?! טיפש!" צעק לוסמון ולפט את שיערו של קואיצ'י "תעזוב... אותי... בשקט!" רטן קואיצ'י "קואיצ'י-סאמה מרוגז?מה יש לך להתרגז? הרי כרגע חזרת וקיללת את מלאך המוות של האש, השגת את צורת הילד של האופל ואתה עוד מעז לילל?!" לוסמון סתר לקואיצ'י ועף למעלה, מתיישב כרגיל על קבוצת העננים שאפפו כדור זוהר במקצת. לוסמון המשיך להעיף מבטים זועפים בקואיצ'י ולבסוף משך באחד מאלפיי החבלים אשר נקשרו סביב קואיצ'י "תרקוד" גיחך לוסמון ומשך בחוט, גורם לקואיצ'י להיתלות באוויר כבובה על חוט. דם החל לטפטף מהשפשוף החזק של החבל, מעלף את קואיצ'י מהכאב האדיר ששצף בגופו...
אז כן- זה פיק חדש... ויש לי כמה (הרבה) אזהרות לפני הקריאה: *יש הרבה שונן-איי, ולעיתים מסוימות יש גם קרבה מסוימת (גדולה) ליאואי *יש הרבה דם (לפחות בפרק הזה) והתעללתי קשות בטאקויה... *טאקוג'י לרוב, אפילו שבפרק 3 יש קוג'יצ'י בולט... *כמעט כל הפאנגירלס קראו את הגרסא האנגלית של הדבר XDD *אנשים- בבקשה R&R (ריד אנד ריוויו, או בשפה העברית: לקרוא ולהגיב) *גוגל צ'אן, מקווה שאת צודקת וזה באמת בסדר ^^;;; תיהנו ^^ (אני מקווה): "מפה בבקשה" קראה אישה גבוהה והמשיכה לצעוד במסדרון כשנער חום שיער עוקב אחריה עמוק לתוך המעבדה. הגברת נעצרה "טאקויה קאנברה" היא אמרה בקולה העמוק "האם אתה מוכן להצטרף לפרויקט שלנו?" היא הוסיפה. טאקויה בלע את רוקו והנהן "טוב מאוד, ברוך הבא ל'פרויינטר פרויקטים בע"מ'" חייכה הגברת, "קוראים לי גב. אופאני" היא אמרה ברוגע והובילה את טאקויה לתוך חדר חשוך "טיפה מנוזל הדיגיטלציה הזה ואתה תהיה בדיוק כמו השאר" היא אמרה, עסוקה בלהכין מזרק ולהדליק אור בתוך מיכל זכוכית עם נוזל כתמתם שבעבע בתוכו. טאקויה עצם את עיניו והתכונן לרגע, הרגשה קרירה התפשטה במעלה ידו. לבסוף, הוציאה גב. אופאני את המזרק וחייכה "ברוך הבא למשפחה הגדולה שלנו, אני אלווה אותך לחדר שלך" היא קראה והובילה את טאקויה לדלת עץ שזהרה בשל ציפוי הלכה שלה. "זה החדר שלך" קראה גב. אופאני ופתחה את הדלת עם המפתח שהיה בידה, נער כחול-שיער ישב על המיטה ועסק בענייניו, הוא הפנה את מבטו לעבר טאקויה וחזר לעסוק בשלו "אני אשאיר אתכם לבד" קראה גב. אופאני וסגרה אחריה את הדלת "היי, אני טאקויה קאנברה" קרא טאקויה וחייך מעט, "שיהיה..." מלמל הנער והפנה בחזרה את מבטו, טאקויה התקרב בעצבנות אל הנער וסובב את כתפו, "תקשיב אליי כשאני מדבר אליך!" צעק טאקויה ובא להחטיף לנער אך הוא לא יכל, לא כשהוא בכה... "ל... למה אתה בוכה?" מלמל טאקויה והנמיך את ידו "כלום, זה לא מעניינך!" קרא הנער ומיהר למחות את דמעותיו "נו בחייך, אולי זה לא מענייני ואני חדש פה אבל אני יודע לזהות אדם סובל..." אמר טאקויה וחייך מעט "קוג'י, קוג'י מינאמוטו" מלמל הנער "נחמד להכיר" חייך טאקויה ברוחב והתכוון לטפוח על כתפו של קוג'י "תזוז ממני משוגע!" צעק קוג'י ודחף את טאקויה מעצמו, מפיל אותו לרצפה "תעזוב אותי בשקט!" קרא נער עם עיניים עצובות לתוך החשיכה, "תתחיל את התהליך" קטע אותו קול לעגני מעט, "אני לא אעשה את זה!" קרא שוב הנער בעוד מיכל זכוכית סוגר עליו והחבלים מסביב לידיו ורגליו מתהדקים "לא כזה חזק בלי אחיך, הא קואיצ'י?" לגלג הקול והסתכל על הנער שהחל לשקוע בנוזל השחור "קו...ג'י..." מלמל קואיצ'י לבסוף בעודו נחנק בתוך מה שבעבע מסביבו... טאקויה נפל על הרצפה ותקע בקוג'י מבט עצבני "משוגע..." הוסיף קוג'י, טאקויה נאנח והתיישב על מיטתו, חושב על היום שעבר עליו. "אה! זה שורף!" צער לפתע טאקויה ואחז בידו שהתחילה להצמיח פרווה חומה טאקויה הסתכל בדאגה על ידו, מתעלף על השטיח... "מ... מה קרה?" טאקויה פקח באטיות את עיניו הירוקות והענקיות, הוא שכב מתחת לשמיכה לבנה בעוד קוצים כתומים מתפצלים לכל עבר אך נותנים לטאקויה להביט בחופשיות על קוג'י שישן על הספה ליד האח, חיוך דק התפשט על שפתיו של טאקויה "הוא דווקא נורא חמוד כשהפה שלו סתום..." טאקויה לחש והתקרב אל קוג'י, לא שם לב לחדר שהחל להתעוות והכול נהיה שחור... 'בליל הירח השחור כשהאהבה תיהפך לאור בוער הצל יובס...' "אה? אני? מלאך מוות? מאיפה זה?" טאקויה מלמל ופקח את עיניו בקושי, דמות של נער עם מבט חלול וכנפיים שחורות הופיעה מהאוויר הסמיך, ממלמלת משהוא שטאקויה לא הבין. הנער החליק את אצבעו לתוך פיו של טאקויה וחייך חיוך זדוני, מורח את הרוק בעיגולים על צווארו של טאקויה. בעודו עושה זאת הוא לקח את ידו של טאקויה וניגב את הדמעה שזלגה מעינו הקפואה, וזו נהפכה לדם בעוד הנער העביר אותה על בטנו של טאקויה, הופך אותו בחזרה לאדם... "לא... בבקשה" נאנק טאקויה, נושך את שפתו ומסתכל במבט מלא תחנונים על הנער, מתאפק שלא לקרוס מתחושת השיכרון שהציפה אותו. הנער ליקק את גפו והחל לרדת בעיקולים איטיים מטה, מעביר בטאקויה גלי צמרמורות. "בבקשה תפסיק" נשמעה גניחה מפיו של טאקויה, הנער חייך מעט והמשיך לרדת, ציפורן ארוכה צמחה מזרתו של הנער בעודו מכה בטאקויה אך עם זאת גורם לו להיאנח בהנאה מנגיעותיו העדינות. "סליחה" לחש לפתע הנער, פרש את כנפיו ועף מהמקום במהירות, משאיר את טאקויה נפול ושבור על הרצפה... "תתעורר כבר משוגע!" קוג'י טלטל את טאקויה והעמיד אותו מולו, טאקויה פקח את עיניו בקושי וירק דם על פניו של קוג'י. "טא... טאקויה, מה קרה לך?" קוג'י שינה מיד את הבעתו "זה כואב..." ילל טאקויה קלות וירק עוד מנת דם. קוג'י מיהר ותמך בטאקויה אשר הספיק ליפול על קוג'י. "תירגע" נאנח קוג'י והסתכל על בטנו של טאקויה, היכן שהסימנים אותם הנער כתב זהרו מעט "לא טוב..." מלמל קוג'י והעביר את ידו על הסימנים, לוחש כמה מילים בעוד האותיות המשונות הפסיקו לזהור. טאקויה החליק על ברכיו של קוג'י באטיות ושוב נרדם- הפעם באמת. "עשית עבודה יפה שם, הא קואיצ'י?" גיחך שוב הקול ממקודם "תסתום לוסמון" סינן קואיצ'י ונשא מבט זועף על החבלים שכבלו את ידיו ורגליו "בן-אנוש טיפשי! אינך מבין כמה אישיות רוצות את נשמת האופל הנשגבת?! טיפש!" צעק לוסמון ולפט את שיערו של קואיצ'י "תעזוב... אותי... בשקט!" רטן קואיצ'י "קואיצ'י-סאמה מרוגז?מה יש לך להתרגז? הרי כרגע חזרת וקיללת את מלאך המוות של האש, השגת את צורת הילד של האופל ואתה עוד מעז לילל?!" לוסמון סתר לקואיצ'י ועף למעלה, מתיישב כרגיל על קבוצת העננים שאפפו כדור זוהר במקצת. לוסמון המשיך להעיף מבטים זועפים בקואיצ'י ולבסוף משך באחד מאלפיי החבלים אשר נקשרו סביב קואיצ'י "תרקוד" גיחך לוסמון ומשך בחוט, גורם לקואיצ'י להיתלות באוויר כבובה על חוט. דם החל לטפטף מהשפשוף החזק של החבל, מעלף את קואיצ'י מהכאב האדיר ששצף בגופו...
