קקטוס לא עוקצני
New member
אהלן..
מכירים את המשפטים האלו שמלויים אתכם בילדות בעיקר והם נאמרים כתגובה על כל מיני צעדים שנויים במחלוקת שאתם עושים, משפטים כמו ``כשתגדל נורא תצטער על זה``, ``הנה, תראה מה יצא ממני בסוף? אם הייתי מקשיב לאמא שלי זה היה אחרת``. לידי המשפטים האלו עברו, לא יודע מה איתכם, יכול להיות שאצלכם הייתה קיימת התבונה ליישם משפטי חכמים, אבל אצלי זה עבר ליד ולא ממש הזיז להשקפה שלי. אז בגיל 15 עזבתי את התיכון העיוני ועברתי לבית ספר מקצועי ללמוד צילום, אמא אמרה שזה לא בשבילי, וכדאי לי ללמוד כמו כולם בגרות מלאה, אמרתי לה שאני לא כמו כולם והלכתי ללמוד צילום. גם צילום זה לא היה בשבילי, ובכיתה י``א כבר נשרתי גם מהבית ספר המקצועי, מחזיק ביד 11 שנות לימוד. ואז הגיע הצבא, ואמרתי זה לא בשבילי, הפעם גם אבא התריע בפניי שזו טעות. יסלחו לי הצדקנים עם תורת צבא זה חובה ומה עם תרומה, אבל זה לא בדיוק היה בראש שלי בגיל 17 וחצי שקיבלתי צוים. אז בכיתי לקבן ואמרתי לו שזה לא בשבילי והוא הוציא לי פטור. שנה הסתובבתי בחוץ, אבל יותר הייתי בבית, ככה זה לרוב טיפוסים שהולכים נגד כללים ברורים ומסגרות שכולם עוברים, הם די מחפשים את הלבד שלהם. פה ושם מילצרתי, וכשהבנתי שחוץ מלהגיש כוסות אספרסו כל החיים אני לא אוכל לעשות כלום, כל אותם משפטי חוכמה שנאמרו לי בדרך קיבלו משקל שונה, מכריע יותר. ואז הגיעו רגשות האשם והשינאת העצמית, איך יכלתי לעשות הכל הפוך ולהיות כל כך אטום? עכשיו אני בן 19, יושב בבית ולא עושה כלום לעת עתה. לפני כשבוע נרשמתי לשירות לאומי, אני מחכה לשיבוץ שלי, והיום אני נרשם להשלמת בגריות. כל התהליך של הלימודים והשירות לאומי יקח לי שנתיים, ופה האבדון, שאני נורא רוצה לצאת החוצה מהבית, להתחיל חיים משל עצמי, זה ``יתקע`` אותי בדיוק כמו שזה יועיל לי לעתיד המקצועי שלי. אין לי כוח לעלות שלב שלב בסולם, אני רוצה את ``האחרי`` כבר, אין לי כוח לבנות להבשיל לצמוח להתכשל, רע לי בבית רע לי בעיר שאני גר בה, ואני מתחיל לשנוא קולות ורעשים שהם לא באים ממני. אי אפשר להשכיר דירת חדר בזמן שאתה עושה שירות לאומי חצי יום, וחצי יום לומד. זת`ומרת אפשר, אבל אני לא מהוד השרון. מתוסכל יותר מאי פעם............
מכירים את המשפטים האלו שמלויים אתכם בילדות בעיקר והם נאמרים כתגובה על כל מיני צעדים שנויים במחלוקת שאתם עושים, משפטים כמו ``כשתגדל נורא תצטער על זה``, ``הנה, תראה מה יצא ממני בסוף? אם הייתי מקשיב לאמא שלי זה היה אחרת``. לידי המשפטים האלו עברו, לא יודע מה איתכם, יכול להיות שאצלכם הייתה קיימת התבונה ליישם משפטי חכמים, אבל אצלי זה עבר ליד ולא ממש הזיז להשקפה שלי. אז בגיל 15 עזבתי את התיכון העיוני ועברתי לבית ספר מקצועי ללמוד צילום, אמא אמרה שזה לא בשבילי, וכדאי לי ללמוד כמו כולם בגרות מלאה, אמרתי לה שאני לא כמו כולם והלכתי ללמוד צילום. גם צילום זה לא היה בשבילי, ובכיתה י``א כבר נשרתי גם מהבית ספר המקצועי, מחזיק ביד 11 שנות לימוד. ואז הגיע הצבא, ואמרתי זה לא בשבילי, הפעם גם אבא התריע בפניי שזו טעות. יסלחו לי הצדקנים עם תורת צבא זה חובה ומה עם תרומה, אבל זה לא בדיוק היה בראש שלי בגיל 17 וחצי שקיבלתי צוים. אז בכיתי לקבן ואמרתי לו שזה לא בשבילי והוא הוציא לי פטור. שנה הסתובבתי בחוץ, אבל יותר הייתי בבית, ככה זה לרוב טיפוסים שהולכים נגד כללים ברורים ומסגרות שכולם עוברים, הם די מחפשים את הלבד שלהם. פה ושם מילצרתי, וכשהבנתי שחוץ מלהגיש כוסות אספרסו כל החיים אני לא אוכל לעשות כלום, כל אותם משפטי חוכמה שנאמרו לי בדרך קיבלו משקל שונה, מכריע יותר. ואז הגיעו רגשות האשם והשינאת העצמית, איך יכלתי לעשות הכל הפוך ולהיות כל כך אטום? עכשיו אני בן 19, יושב בבית ולא עושה כלום לעת עתה. לפני כשבוע נרשמתי לשירות לאומי, אני מחכה לשיבוץ שלי, והיום אני נרשם להשלמת בגריות. כל התהליך של הלימודים והשירות לאומי יקח לי שנתיים, ופה האבדון, שאני נורא רוצה לצאת החוצה מהבית, להתחיל חיים משל עצמי, זה ``יתקע`` אותי בדיוק כמו שזה יועיל לי לעתיד המקצועי שלי. אין לי כוח לעלות שלב שלב בסולם, אני רוצה את ``האחרי`` כבר, אין לי כוח לבנות להבשיל לצמוח להתכשל, רע לי בבית רע לי בעיר שאני גר בה, ואני מתחיל לשנוא קולות ורעשים שהם לא באים ממני. אי אפשר להשכיר דירת חדר בזמן שאתה עושה שירות לאומי חצי יום, וחצי יום לומד. זת`ומרת אפשר, אבל אני לא מהוד השרון. מתוסכל יותר מאי פעם............