אהלן...
שונאת את זה שאני באה לכאן להשתפך... אז אני משוחררת כמעט שנה... (כמה שהזמן עובר מהר, כתבתי כאן פעם ראשונה חודש לפני הגיוס... בחודש שהיא נפטרה) החזקתי מעמד יופי 9 חודשים, באמצע היה את יום ציון השנה... לא שמתי לב בכלל, אני לא זוכרת את התאריך... מנסה להדחיק את היום, שאני לא אשנא אותו בטעות... הייתה לי תקופה של שונאת ימי רביעי... זה לא היה נחמד. בשבועיים האחרונים הרגשתי שאני מתפוצצת, כאילו עוד שניה אני באמת ארים על מישהו מכה...- אין לי חשק ללקוחות, ובכלל לאנשים. אז החלטתי לחפש חופש, קצת אילת. באתי לכאן עם חבר'ה מהעבודה, וכל מה שאני עושה זה להחמק מהם, ודווקא חברה ממש נחמדים.. אני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד... חיפשתי כאן פורקן... וכלום! יש לי ייעוד, לפחות כך אני רוצה לחשוב, אני רוצה להיות רופאה. אבל אין מספיק כוח לממש את זה... אני מרגישה טיפשה רוב הזמן, מכוערת... שמנה. שונאת את כוללללם... רוצה למות...ונמאס לי מההרגשה הזאת, אני רוצה להיות משהו שהיא הייתה יכולה להיות גאה בו. ואני מפחדת שזה לא יקרה. שאני סתם, עוד אחת.. איך להגשים חלום? כשאת כבר יודעת שחצי ממנו לא יהיה קיים??? אני רוצה להיות רופאה- אבל היה תיכנון, ענקי כזה.. אני ואימא שלי... בב"ש - מגיעות לאוני' ביחד... לחתונה... לבריתות, למה שלא יהיה. וזה כאילו, כל פעם שאני מתכננת לי משהו בראש, אני מתחילה להבין כמה מהחיים שלי היא מפספסת... דברים קטנים כמו- קניתי איזה מליון נעלים, ויש מבצע ממש שווה עכשיו שאני מתה לחלוק איתה. הדברים הכי שטחיים, הכי בנאליים, ואני לבד..!!!!! הלכתי לקבן בצבא, לא עזר בשיט, התחלתי לחשוב על ללכת לפסיכולוג- אבל אני לא רוצה... זה משהו שאני צריכה לפתור.. לבד. ואני לא ממש יודעת מתי להתחיל...ואיך. אז עכשיו 04:00, אילת... במקום להשתכר אני כותבת כאן. שונאת את עצמי. תודה שאתם כאן...! ריקי.
שונאת את זה שאני באה לכאן להשתפך... אז אני משוחררת כמעט שנה... (כמה שהזמן עובר מהר, כתבתי כאן פעם ראשונה חודש לפני הגיוס... בחודש שהיא נפטרה) החזקתי מעמד יופי 9 חודשים, באמצע היה את יום ציון השנה... לא שמתי לב בכלל, אני לא זוכרת את התאריך... מנסה להדחיק את היום, שאני לא אשנא אותו בטעות... הייתה לי תקופה של שונאת ימי רביעי... זה לא היה נחמד. בשבועיים האחרונים הרגשתי שאני מתפוצצת, כאילו עוד שניה אני באמת ארים על מישהו מכה...- אין לי חשק ללקוחות, ובכלל לאנשים. אז החלטתי לחפש חופש, קצת אילת. באתי לכאן עם חבר'ה מהעבודה, וכל מה שאני עושה זה להחמק מהם, ודווקא חברה ממש נחמדים.. אני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד... חיפשתי כאן פורקן... וכלום! יש לי ייעוד, לפחות כך אני רוצה לחשוב, אני רוצה להיות רופאה. אבל אין מספיק כוח לממש את זה... אני מרגישה טיפשה רוב הזמן, מכוערת... שמנה. שונאת את כוללללם... רוצה למות...ונמאס לי מההרגשה הזאת, אני רוצה להיות משהו שהיא הייתה יכולה להיות גאה בו. ואני מפחדת שזה לא יקרה. שאני סתם, עוד אחת.. איך להגשים חלום? כשאת כבר יודעת שחצי ממנו לא יהיה קיים??? אני רוצה להיות רופאה- אבל היה תיכנון, ענקי כזה.. אני ואימא שלי... בב"ש - מגיעות לאוני' ביחד... לחתונה... לבריתות, למה שלא יהיה. וזה כאילו, כל פעם שאני מתכננת לי משהו בראש, אני מתחילה להבין כמה מהחיים שלי היא מפספסת... דברים קטנים כמו- קניתי איזה מליון נעלים, ויש מבצע ממש שווה עכשיו שאני מתה לחלוק איתה. הדברים הכי שטחיים, הכי בנאליים, ואני לבד..!!!!! הלכתי לקבן בצבא, לא עזר בשיט, התחלתי לחשוב על ללכת לפסיכולוג- אבל אני לא רוצה... זה משהו שאני צריכה לפתור.. לבד. ואני לא ממש יודעת מתי להתחיל...ואיך. אז עכשיו 04:00, אילת... במקום להשתכר אני כותבת כאן. שונאת את עצמי. תודה שאתם כאן...! ריקי.