אהלן.

[אחינועם לא יודעת]

אהלן.

לא מוצאת את עצמי, לא יודעת אם זה קשור לעבר שלי, אבל זה משהו שקורה הרבה.. הנפילות האלה. לפני הצבא פתחתי בפני כמה אנשים את הסיפור שלי... נפגעתי מינית מאחי. בתחילת הצבא עברתי התקף פסיכוטי עקב שימוש בסמים, עברתי אישפוז ואחכ ישבתי בכלא, מעצר שנמשך שבועיים. בצבא הייתי בביקורת אצל פסיכיאטר נחמד אבל לא שיתפתי פעולה המפגשים היו בשביל לראות שאני בסדר. הייתי ממש נכנסת למרפאה הוא שואל אותי מה שלומך? אני עונה הכל בסדר ויוצאת. העיקר שלא ידעו ממה אני נמנעת ומה עובר עלי.. פחדתי שכל התנהגות שלי אחרת תהייה לא בסדר וישחררו אותי על נפשי. סיימתי שירות מלא. במהלך הצבא הבטחתי לעצמי שאני אלך לטיפול אחרי שאסיים את השירות וזה קרה הרבה יותר מאוחר ממה שחשבתי. השתחררתי ולא מצאתי את עצמי... עבודות פה ושם פסיכומטרי שלא ניגשתי אליו ובדידות. כשהתחלתי טיפול שנה וחצי אחרי השיחרור, בכל פגישה מצאתי את עצמי אומרת לה למה אני פה.. מה היה הקש ששבר את גב הגמל, מצחיק הוא שבכל פגישה היה קש אחר. פעם אחת זה הצבא, ופעם אחת זוגיות שאין לי ולא הייתה, פעם אחת זה בגלל החבר לשעבר של אמא שלי שפשוט הרגשתי שאני משתגעת ממנו נפשית. ועוד מליון סיבות. ניסיתי את מזלי במועד האחרון של הפסיכומטרי, עוד לא קיבלתי תוצאות. אבל אני שמחה שניגשתי כי גם משם עמדתי לפרוש. עזבתי את העבודה בשביל זה שדיי נמאסה עלי... ועכשיו אני לא עושה כלום... בדיכאון. עזבתי את הטיפול שהיה לי, מבלי להיפרד משהו שהוא דיי אופייני לי... אני דיי אבודה מרגישה שאת הלימודים שרציתי כל כך אני כבר לא רוצה וזוגיות שחלמתי להיות בה אני כבר לא רוצה ועבודה עכשיו? בשביל מה? גם את זה אני לא רוצה. נשמע בטח שאני ממש בדיכאון. אבל בחברה אני לא. כשאני יוצאת עם חברים אני שוכחת מהכל, או מעמידה פנים לכל מה שמרגיש לי... בקיצור כנראה שאני צריכה תמיכה, וההרגשה תשתפר. יהיה טוב

 

[2zodiac6]

היי

אני לא פסיכולוגית וגם לא יכולה להגיד לך שאני מבינה איך את מרגישה. לאור הסיפור שלך ניכר שעברת קשיים רבים בחייך. ולמרות כל העכבות, הקשיים והנפילות את פה, וזה מראה על המון חוזקה שלא לכולם יש. אני יכולה להגיד לך רק משהו שעוזר לי (לפחות קצת) וזה מטרות ויעדים. תתחילי עם זה שבכל שבוע\ יום תציבי לעצמך מספר יעדים שאליהם את שואפת. זה לא חייב להיות משהו גדול, רק משהו שיסמל משמעות מסויימת עבורך. כמו לדוג' זה שהצלחת לגשת לפסיכומטרי בפעם השנייה. ככל שאת מצליחה להשיג את היעדים שלך. תתחילי להבין שאת יכולה לסמוך על עצמך, להעריך את עצמך. אני מקווה שלאט לאט גם הבדידות תעזוב. ואני בטוחה שאת יודעת, אבל בן זוג לא לוקח ממך את הבדידות, רק את יכולה לעשות את זה. תאמיני בעצמך, גם כשקשה. תאמיני בעצמך ותצליחי דווקא מתוך המקומות הכי קשים- זאת יהיה ההצלחה והנצחון האמיתי.

 

[גרא.]

אחינועם,בדכאון כפי שאת יודעת אפשר לטפל,אחרת

הוא יכול להתעצם ולהעיב על החיים בכללותם.היית בטיפול,עזבת אותו,מה הסיבה? יתכן שפסיכולוג אחר,או גישת טיפול אחרת,למשל EMDR ,תוכל לעזור לך.כפי שאת חיה כיום,ללא משמעות,ללא תכלית וללא מטרה הדכאון הוא התוצאה האולטימטיבית.נגשת לפסיכומטרי,יתכן שהתוצאות כן יאפשרו ללמוד את מה שתמיד רצית ללמוד.יש לך עדיין במה להאחז ולמה לקוות.אבל ממש לא בפסיביות האופפת אותך.את חייבת לעצמך למצוא את המסלול הטיפולי שיעזור לך לצאת מהבוץ.אחרי הכל את זכאית כמו כל אחד להיות מאושרת,בדרך למימוש עצמי.את תוכלי אם רק תתחילי להאמין ולקוות שכך יקרה.