אהלן נעים מאוד.
- פותח הנושא ניצן חוזז
- פורסם בתאריך
אני מנסה מהזיכרות כי לא מצאתי בגוגל
זה היה בחנוכה, הילדים שכבו לישון, הכיתה היתה ריקה, רק הבהב עוד נר ראשון. שקט, חושך, אין אדם, כלי הבית לבדם - רעדו כולם ביחד קצת מקור וקצת מפחד... כל אחד חשב לו: מה, מה הרוח נהמה? למה הרצפה חורקת? מי זוחל אלי מנגד? מי צפצף זה לא צרצר! הצפצוף כל כך מוזר!... אויה, משהו איום פה יקרה עד אור היום. השולחן פחד כהוגן, הכיסא לחש "הצילו!". מטאטא בלה מזוקן כבר פחד לפחוד אפילו... ובין אלה - הכלבלב עוד מעט והתעלף. עד אשר הגיע קץ - השעון ליבו אימץ וקרא בקול ברזל: - מה זה פה לעזאזל?! זה רועד וזה מתוח ולזה יש מצב רוח... מי אתם? כלים כבודים - או סחבות וסמרטוטין?! ויתעוררו כולם ויריעו בקול רם: "שתוק טיפש, אמרת שטות, בעצמך את סמרטוט! ראה, לא פחדנים אנחנו, ולשמוח לא שכחנו נסדר משחק עליז, דוקא דוקא להרגיז!" אז אמר המטאטא: - נערוך נא חגיגה ונראה לו לשוטה, את משחק החנוכה! אנוכי זקני נאה, מטאטא אני!... על כן, ברשותכם היה אהיה מתיתיהו הזקן! ואתה הפרימוס - דע, יהודה תהיה אתה! קום וצא למלחמה בשלהבתיה חמה ואתם הצברים, עציצי הגיבורים, רק אתכם בחר ליבי לאחי המכבי. חדדו את הקוצים כי לקר אנו יוצאים! גם אתה משפך בכיין תפקידך הוא מצויןL שב ושפוך דמעות כמים על חורבן ירושלים! כך הוסיף המטאטא את התפקידים לתת, אך סוף סטף הגיע עד היוונים... ופה עמד! אף אחד אינו חוטף, כל אחד רוצה לבכות... כי כולם יודעים היטב - היוונים קיבלו מכות... עד שבין הכיסאות, באה החלטה כזאת: אנו גיבורים כפליים, לנו יש ארבע רגליים, האנחנו נבהל מצבאות בני ישראל? שמאל ימין ימין ושמאל להרביץ ולא לחמול! אז נשאו הקומקומים אפיהם העקומים והכיסאות הריעו: הי הידד פילים הגיעו! מעכשיו איש לא יכנו, עד עולם יחי מלכנו! מי המלך, מי? דממה! על כולם נפלה אימה וכולם ראשים הניעו: אנטיוכוס לא אני הוא! המשחק כמעט הופר, כי בלי מלך רע ומר! אך הפיל פתאום נתקל בכלבלב בקצה החדר, הרימו אל על חיש קל וקרא: הכל בסדר. הכלבלב בכה, ילל, התחמק והתפתל, גם ניסה לשרוט, לנשוך, אך מאומה לא הועיל. "שתוק פחדן עלה ומלוך!" התרגז עליו הפיל - אם לברוח תנסה יקשרוך לכסא". כאשר הוכן הכל, יהודה קרא בכל: אנטיוכוס הזהר, זעמי כאש בוער אם תוסיף עוד להציק לעירי ירושלים, את נסלת גופך אציד לחיה ולעוף שמיים אז בכה הכלב - אמא, מה עשיתי לו לפרימוס? הן כלבלב קטן אני, ולא מלך יווני.
זה היה בחנוכה, הילדים שכבו לישון, הכיתה היתה ריקה, רק הבהב עוד נר ראשון. שקט, חושך, אין אדם, כלי הבית לבדם - רעדו כולם ביחד קצת מקור וקצת מפחד... כל אחד חשב לו: מה, מה הרוח נהמה? למה הרצפה חורקת? מי זוחל אלי מנגד? מי צפצף זה לא צרצר! הצפצוף כל כך מוזר!... אויה, משהו איום פה יקרה עד אור היום. השולחן פחד כהוגן, הכיסא לחש "הצילו!". מטאטא בלה מזוקן כבר פחד לפחוד אפילו... ובין אלה - הכלבלב עוד מעט והתעלף. עד אשר הגיע קץ - השעון ליבו אימץ וקרא בקול ברזל: - מה זה פה לעזאזל?! זה רועד וזה מתוח ולזה יש מצב רוח... מי אתם? כלים כבודים - או סחבות וסמרטוטין?! ויתעוררו כולם ויריעו בקול רם: "שתוק טיפש, אמרת שטות, בעצמך את סמרטוט! ראה, לא פחדנים אנחנו, ולשמוח לא שכחנו נסדר משחק עליז, דוקא דוקא להרגיז!" אז אמר המטאטא: - נערוך נא חגיגה ונראה לו לשוטה, את משחק החנוכה! אנוכי זקני נאה, מטאטא אני!... על כן, ברשותכם היה אהיה מתיתיהו הזקן! ואתה הפרימוס - דע, יהודה תהיה אתה! קום וצא למלחמה בשלהבתיה חמה ואתם הצברים, עציצי הגיבורים, רק אתכם בחר ליבי לאחי המכבי. חדדו את הקוצים כי לקר אנו יוצאים! גם אתה משפך בכיין תפקידך הוא מצויןL שב ושפוך דמעות כמים על חורבן ירושלים! כך הוסיף המטאטא את התפקידים לתת, אך סוף סטף הגיע עד היוונים... ופה עמד! אף אחד אינו חוטף, כל אחד רוצה לבכות... כי כולם יודעים היטב - היוונים קיבלו מכות... עד שבין הכיסאות, באה החלטה כזאת: אנו גיבורים כפליים, לנו יש ארבע רגליים, האנחנו נבהל מצבאות בני ישראל? שמאל ימין ימין ושמאל להרביץ ולא לחמול! אז נשאו הקומקומים אפיהם העקומים והכיסאות הריעו: הי הידד פילים הגיעו! מעכשיו איש לא יכנו, עד עולם יחי מלכנו! מי המלך, מי? דממה! על כולם נפלה אימה וכולם ראשים הניעו: אנטיוכוס לא אני הוא! המשחק כמעט הופר, כי בלי מלך רע ומר! אך הפיל פתאום נתקל בכלבלב בקצה החדר, הרימו אל על חיש קל וקרא: הכל בסדר. הכלבלב בכה, ילל, התחמק והתפתל, גם ניסה לשרוט, לנשוך, אך מאומה לא הועיל. "שתוק פחדן עלה ומלוך!" התרגז עליו הפיל - אם לברוח תנסה יקשרוך לכסא". כאשר הוכן הכל, יהודה קרא בכל: אנטיוכוס הזהר, זעמי כאש בוער אם תוסיף עוד להציק לעירי ירושלים, את נסלת גופך אציד לחיה ולעוף שמיים אז בכה הכלב - אמא, מה עשיתי לו לפרימוס? הן כלבלב קטן אני, ולא מלך יווני.
זיכרון התכוונתי, והנה ההמשך:
הכלבלב בכה לשווא, כי פתאום התחיל הקרב ובן רגע התהפך הכסא על המולך כל הבית התמלא מן היסוד עד הטפחות, קול שמחה וקול ילל, קול דינה ואנחות! יהודה חרבו מוריד וגוזר כשד משחת. מתעופפת הבלורית ולוהטת ורותחת... גם המטאטא מרעים: בני אתה גיבור אמיץ! בואו בואו בחורים על המלך להרביץ ככה כהה הבו רוח הפילים פרצו לטבח. עורו עורו מי יפיל? מי יכריע את הפיל? ותקום ערבוביה מין בלבול שכזה, ראש בראש יד ביד וחזה מול חזה. רק אחד הסביבון - הסתובב כה וכה, ובחן כנבון מחנה וכוחו.. כי חשב לו הפיקח: מי הלילה ינצח? אחכה נא עד הסוף, אז אדע לבחור בטוב. אך הנה במחנה היוונים נס לאחור... יהודה קרא: הידד חופש לנו אור ודרור. אז עמד הסביבון התפרקד על גבו וקרא - ניצחון! נס גדול היה פה. אלתרמן כתב.
הכלבלב בכה לשווא, כי פתאום התחיל הקרב ובן רגע התהפך הכסא על המולך כל הבית התמלא מן היסוד עד הטפחות, קול שמחה וקול ילל, קול דינה ואנחות! יהודה חרבו מוריד וגוזר כשד משחת. מתעופפת הבלורית ולוהטת ורותחת... גם המטאטא מרעים: בני אתה גיבור אמיץ! בואו בואו בחורים על המלך להרביץ ככה כהה הבו רוח הפילים פרצו לטבח. עורו עורו מי יפיל? מי יכריע את הפיל? ותקום ערבוביה מין בלבול שכזה, ראש בראש יד ביד וחזה מול חזה. רק אחד הסביבון - הסתובב כה וכה, ובחן כנבון מחנה וכוחו.. כי חשב לו הפיקח: מי הלילה ינצח? אחכה נא עד הסוף, אז אדע לבחור בטוב. אך הנה במחנה היוונים נס לאחור... יהודה קרא: הידד חופש לנו אור ודרור. אז עמד הסביבון התפרקד על גבו וקרא - ניצחון! נס גדול היה פה. אלתרמן כתב.
מנשה שליטה
New member
סחטין על הזכרון
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.