אהלן לכולם
שלום,קוראים לי דביר
אני בן 16 ולומד בישיבה תיכונית. ראיתי את הסרט "חיים בשאלה" והפורום הזה צץ לרגע,אז החלטתי להיכנס ולראות/לדבר קצת. בעיקרון אני שייך או יותר נכון הייתי שייך לזרם הדתי-לאומי. עד כיתה י' לא הייתה לי שום בעיה עם אלוהים. הייתי מאמין הדוק,לא העזתי לחשוב שאין אלוהים או שהיהדות אינה נכונה. יצא לי להסתכל מדי פעם בפורומים של אתאיסטים(גוועלד!) ופשוט לא האמנתי. רציתי להבין איך יכול להיות שאנשים לא מאמינים בכל מה שגדלתי עליו. הייתי חייב לברר. מאותו שלב מתחיל אצלי תהליך. אני גומר אומר בלבי שאני בא עם ראש פתוח ולא פוסל שום דעה על הסף. אני רוצה לברר מה נכון ומה לא. אמנם בישיבות תיכוניות יש שיעורי אמונה כלשהם,אך בתכל'ס הם שווים כקליפת השום. אין להם לא טעם ולא ריח. אף תלמיד באמת לא מעז לשאול שאלה על אמונה שיושבת לו בלב מול כיתה שלמה ומול רב. אז מה כן היו בשיעורים הללו? הרצאות של הרב. פה חמורבי,שם מעמד הר סיני. בתכל'ס? כלום. לא שם מצאתי את מבוקשי. בדרך לא דרך התגלגלתי לאתרים חופש ודעת אמת. אני יכול להעיד על האתרים הללו שפשוט פתחו לי את העיניים. נפתח בפניי עולם שרציתי רק לגמוע עוד ועוד וממנו. בשלב הראשוני החלטתי שאת הגילוי שלי אני שומר לעצמי. כלפי חוץ אני דתי,אך בדל"ת אמותיי,בחדר שלי אני עושה כאוות נפשי. הרגשתי פשוט נפלא. תחושת חופש אדירה. "בחנתי" את אלוהים כשהדלקתי בשבת את האור בשעון. אכלתי בסתר בתשעה באב וכלום. נאדה. הבנתי שזהו,אחורה אני כבר לא חוזר. הגעתי לסוף התהליך. עשיתי את ההחלטה שלי. בשלב כלשהו סיפרתי להוריי ולאחיי(מתנחלת מפונת גוש קטיף,בוגר ישיבת מרכז הרב) שאני לא מאמין יותר באותו אלוהים שהם מאמינים בו. מבחינתי אל פרסונלי לא קיים. הם אמנם לא הסכימו עם דרכי,הם אמנם לא אוהבים את החלטתי,אבל הם אמרו שהם יקבלו אותי בכל מצב. ומה עכשיו? כרגע אני לומד בכיתה י"א בישיבה תיכונית. לא השכלתי לעשות מעבר לבית ספר חילוני בשלב מוקדם יותר ועכשיו כשמתחילים בגרויות זו כבר לא אופציה. אני צריך לחיות כלפי חוץ כדתי,כלפי פנים כחילוני לכל דבר. עוד שנתיים למנאייק. תודה למי שקרא,וגם למי שלא. אני מקווה שהקריאה בפורום תעשיר אותי ותקל עליי את השנתיים הללו. אין לכם מושג כמה הפורומים/אתרים הללו עוזרים לדתיים שחוקרים או לדתיים כלפי חוץ. ממש עבודת קודש
שלום,קוראים לי דביר
אני בן 16 ולומד בישיבה תיכונית. ראיתי את הסרט "חיים בשאלה" והפורום הזה צץ לרגע,אז החלטתי להיכנס ולראות/לדבר קצת. בעיקרון אני שייך או יותר נכון הייתי שייך לזרם הדתי-לאומי. עד כיתה י' לא הייתה לי שום בעיה עם אלוהים. הייתי מאמין הדוק,לא העזתי לחשוב שאין אלוהים או שהיהדות אינה נכונה. יצא לי להסתכל מדי פעם בפורומים של אתאיסטים(גוועלד!) ופשוט לא האמנתי. רציתי להבין איך יכול להיות שאנשים לא מאמינים בכל מה שגדלתי עליו. הייתי חייב לברר. מאותו שלב מתחיל אצלי תהליך. אני גומר אומר בלבי שאני בא עם ראש פתוח ולא פוסל שום דעה על הסף. אני רוצה לברר מה נכון ומה לא. אמנם בישיבות תיכוניות יש שיעורי אמונה כלשהם,אך בתכל'ס הם שווים כקליפת השום. אין להם לא טעם ולא ריח. אף תלמיד באמת לא מעז לשאול שאלה על אמונה שיושבת לו בלב מול כיתה שלמה ומול רב. אז מה כן היו בשיעורים הללו? הרצאות של הרב. פה חמורבי,שם מעמד הר סיני. בתכל'ס? כלום. לא שם מצאתי את מבוקשי. בדרך לא דרך התגלגלתי לאתרים חופש ודעת אמת. אני יכול להעיד על האתרים הללו שפשוט פתחו לי את העיניים. נפתח בפניי עולם שרציתי רק לגמוע עוד ועוד וממנו. בשלב הראשוני החלטתי שאת הגילוי שלי אני שומר לעצמי. כלפי חוץ אני דתי,אך בדל"ת אמותיי,בחדר שלי אני עושה כאוות נפשי. הרגשתי פשוט נפלא. תחושת חופש אדירה. "בחנתי" את אלוהים כשהדלקתי בשבת את האור בשעון. אכלתי בסתר בתשעה באב וכלום. נאדה. הבנתי שזהו,אחורה אני כבר לא חוזר. הגעתי לסוף התהליך. עשיתי את ההחלטה שלי. בשלב כלשהו סיפרתי להוריי ולאחיי(מתנחלת מפונת גוש קטיף,בוגר ישיבת מרכז הרב) שאני לא מאמין יותר באותו אלוהים שהם מאמינים בו. מבחינתי אל פרסונלי לא קיים. הם אמנם לא הסכימו עם דרכי,הם אמנם לא אוהבים את החלטתי,אבל הם אמרו שהם יקבלו אותי בכל מצב. ומה עכשיו? כרגע אני לומד בכיתה י"א בישיבה תיכונית. לא השכלתי לעשות מעבר לבית ספר חילוני בשלב מוקדם יותר ועכשיו כשמתחילים בגרויות זו כבר לא אופציה. אני צריך לחיות כלפי חוץ כדתי,כלפי פנים כחילוני לכל דבר. עוד שנתיים למנאייק. תודה למי שקרא,וגם למי שלא. אני מקווה שהקריאה בפורום תעשיר אותי ותקל עליי את השנתיים הללו. אין לכם מושג כמה הפורומים/אתרים הללו עוזרים לדתיים שחוקרים או לדתיים כלפי חוץ. ממש עבודת קודש