אהלן, לא בקרתי כבר הרבה זמן... ../images/Emo60.gif
דפדתי בהודעות וראיתי שאפרת הזכירה אותי בהקשר לפסיכוגרפיה אז.. אני לא ממש עוסקת בתחום. אני מרפאה בעיסוק בתחום של שיקום נפגעי נפש בקהילה . אם כבר מזכירים עבודה.. אני אמורה לעשות הרצאה במשרד הבריאות ביום ראשון הזה על העבודה שאני עושה ואני מתה מפחד!!! הולכים להיות שם אנשים ממש חשובים- אחראי שיקום ארצי ורכזי שיקום ו.. כמובן שחיכיתי לרגע האחרון לכתוב את ההרצאה. רק המחשבה שאני צריכה לכתוב את זה גרמה לי לדחות את זה. אתם מכירים את ההרגשה שמשהו נורא מלחיץ אז דוחים אותו ויש כל הזמן הרגשה של מועקה? בקיצור בסוף החלטתי לבקש עזרה מחברה טובה שעובדת איתי. עשינו הסכם שאני אדבר והיא תכתוב את הדברים ותעזור לי לנסח ולארגן את החומר. זה דוקא עבד נהדר וחסך לי המון זמן כי אני תמיד נתקעת עם זה שיש לי המון מה להגיד ואז אני לא יודעת אייך לסדר את זה ואז זה מתחיל לעצבן אותי וכמובן שאני מתיאשת מזה די מהר. יום למחרת הלכתי עם ההרצאה למנהלת שלי שאני מאוד אוהבת ומעריכה שדוקא אהבה את ההרצאה אבל בקשה ממני לארגן אותה קצת אחרת ואז ישבנו במשך שעתיים וניסינו לארגן את ההרצאה לפי נקודולת כדי שאני אוכל ללוות את ההרצאה עם שקפים. יש לה כוונות טובות למנהלת שלי אבל המפגש הזה היה ממש סבל בשבילי והרגשתי מפגרת שאני לא מצליחה לתת כותרות לפסקאות . מה כל כך קשה בלתת כותרת לנושא מסוים??? הרי אני יודעת בדיוק מה אני רוצה להגיד. באותו יום בערב שוב נפגשתי עם אותה חברה ושוב עבדנו על ההרצאה ומחר אני אמורה לבדוק עם המנהלת שלי אם זה בסדר. בדרך כבר ממש נמאס לי ועוד יותר לא בא לי להרצות. חוץ מזה אני מצוננת ואם היו לי עוד כמה דברים להתלונן עליהם בטח גם אותם הייתי כותבת אני מרגישה בשוונג. טוב, סליחה שההןדעה כל כך ארוכה אני מקוה שלא הגזמתי לילה טוב מיכל
דפדתי בהודעות וראיתי שאפרת הזכירה אותי בהקשר לפסיכוגרפיה אז.. אני לא ממש עוסקת בתחום. אני מרפאה בעיסוק בתחום של שיקום נפגעי נפש בקהילה . אם כבר מזכירים עבודה.. אני אמורה לעשות הרצאה במשרד הבריאות ביום ראשון הזה על העבודה שאני עושה ואני מתה מפחד!!! הולכים להיות שם אנשים ממש חשובים- אחראי שיקום ארצי ורכזי שיקום ו.. כמובן שחיכיתי לרגע האחרון לכתוב את ההרצאה. רק המחשבה שאני צריכה לכתוב את זה גרמה לי לדחות את זה. אתם מכירים את ההרגשה שמשהו נורא מלחיץ אז דוחים אותו ויש כל הזמן הרגשה של מועקה? בקיצור בסוף החלטתי לבקש עזרה מחברה טובה שעובדת איתי. עשינו הסכם שאני אדבר והיא תכתוב את הדברים ותעזור לי לנסח ולארגן את החומר. זה דוקא עבד נהדר וחסך לי המון זמן כי אני תמיד נתקעת עם זה שיש לי המון מה להגיד ואז אני לא יודעת אייך לסדר את זה ואז זה מתחיל לעצבן אותי וכמובן שאני מתיאשת מזה די מהר. יום למחרת הלכתי עם ההרצאה למנהלת שלי שאני מאוד אוהבת ומעריכה שדוקא אהבה את ההרצאה אבל בקשה ממני לארגן אותה קצת אחרת ואז ישבנו במשך שעתיים וניסינו לארגן את ההרצאה לפי נקודולת כדי שאני אוכל ללוות את ההרצאה עם שקפים. יש לה כוונות טובות למנהלת שלי אבל המפגש הזה היה ממש סבל בשבילי והרגשתי מפגרת שאני לא מצליחה לתת כותרות לפסקאות . מה כל כך קשה בלתת כותרת לנושא מסוים??? הרי אני יודעת בדיוק מה אני רוצה להגיד. באותו יום בערב שוב נפגשתי עם אותה חברה ושוב עבדנו על ההרצאה ומחר אני אמורה לבדוק עם המנהלת שלי אם זה בסדר. בדרך כבר ממש נמאס לי ועוד יותר לא בא לי להרצות. חוץ מזה אני מצוננת ואם היו לי עוד כמה דברים להתלונן עליהם בטח גם אותם הייתי כותבת אני מרגישה בשוונג. טוב, סליחה שההןדעה כל כך ארוכה אני מקוה שלא הגזמתי לילה טוב מיכל