והנה תגובה חלקית מאוד.....
חנן היקר. לדעתי (וגם אתה אל תעלב) כיוון מחשבתך כדרך המשל הבא: משל לאדם יפה טוהר שהביט הראי עקום וראה איש מכוער להחריד עם שיניים עקומות ואף ארוך ומפותל, פנים כאילו הרגע עברה עליהם רכבת עד שרואים היכן הפס עובר עד שחשב שמה שרואות עיניו זה מה שהוא, או לחלופין אין טעם בהסתכלות בראי. ואסביר: אנשים רבים, ואני חושב שגם אתה מביטים על ה"דת" (ואני מסתייג מהמושג דת) דרך עיניהם של "הדתיים" שבכנסת או לחלופין דרך הכותרות בעיתונים. הרי תסכים איתי שעיתון צריך למכור ומה שמוכר זה כותרת, ו"כלב נשך אדם" אינה כותרת אבל אם "אדם נשך כלב" הרי לך כותרת!. וכנ"ל "אדם ביצע מעשה מגונה בפרה" זו לא ממש כותרת אבל "חרדי אנס את פרתו האומללה והזועקת בעודו תוחב את אברו הזקור והמהול" איזה כותרת נהדרת בעמוד הראשון. (וזה אולי מראה גם על "אובייקטיביות" העיתונות) (בהערת סוגריים: על אמיתות הכותרות בעיתונים אני מטיל ספק גדול, גם בתאריך שכתוב וזאת מידיעה ממקור ראשון. כשאחותי נהרגה, על כתבה בעלת 7 שורות בלבד נאמרו 5 דברים לא נכונים במקרה הטוב ושקריים במקרה הגרוע – אבל צריך למכור!) ליהדות (ולא לדת) תמיד היו אלפי פנים (ושוב ציטוט ממקורותינו): "הפוך בה והפוך בה דכולא בה", ו"שבעים פנים לתורה", פרושים, צדוקים, איסיים, חסידים, מתנגדים, חרדים, ברסלב, באלז´, נטורי קרטא, דתיים, חילוניים, אשכנזים, ספרדים, ו..... ו..... ו..... (אני חושב שאני יכול למלא יותר מדף אחד על הפלגים ביהדות לכן אפסיק כאן) רק דבר אחד חשוב שכחו כולם – אהבת חינם! ושכחו לאמר לעצמם "דרכי אינה הטובה ביותר, דרכי היא רק עוד דרך אחת מיני רבות וזאת טובה בשבילי". כאחד שמוגדר כיהודי אני מביט על המקורות שלי ומהם אני שואב את הידע שלי אך אינני מתיימר להגיד "חברה זאת הדרך היחידה ואין אחרת" לכן אני לרוב מצטט מהיהדות (ולא מדת). ואני חושב שכל אדם יהודי צריך להביט במקורות עצמם ולא בראי העקום שמראים לנו. וכעת להתייחסות לעומק הודעתך: ראשית – אל תקנא, לא בי ולא באחרים (הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם) איזה נודניק אני עם הציטוטים שלי מן המקורות. כתבת על בית, ללכת, לחזור, לא לחזור. וכל זה (שוב: לדעתי) נובע מהתבוננות בראי העקום. וראה איזה פלא דבר מה שקראתי (לאחר שהשמצתי אותם) בעיתון של השבת: (כרגיל אעתיק זאת עבורך): סופשבוע, מעריב. כתב: אדם ברוך. מהי שנאת חינם שרבותינו בעלי המוסר, האינטלקטואלים, החסידים, הקבליים והראליסטים, כולם יחד ולחוד, כה הזהירו אותנו מפניה? היא קללה צרובה בנפש בני האדם. קללה שאין בכוח בני האדם לבטל אותה. היא במהות האדם. בית שני חרב בגלל שנאת חינם. ראה מסכת יומא. לא אמרו זאת כמליצה, או כטענה מוסרנית, אלא כתובנה פוליטית, היסטורית ואתית מוחשית. לפי התלמוד, שנאת חינם קשה מעבודה זרה, מגילוי עריות ומשפיכות דמים. כי שנאת חינם הינה נכות נפשית פנימית אנושה, אין היא פועלה בלבד, אלא היא בעיקרה מצב נפשי ועמדה רוחנית. קל לדכא פעולה מאשר לשנות מצב נפשי. הקדמתו של החפץ חיים לספרו "שמירת הלשון", ספר מוסר קלאסי, פותחת בשנאת חינם ובהשפעתה ההרסנית על כל מערכות החיים. שנאת חינם, על פי התאולוגיה ועל פי המיסטיקה היהודית, הינה אחת הסיבות הראשיות לגלותו הארוכה של עם ישראל. ואומנם שנאת חינם רוחשת בכל הנמצאים החיים בעולם, אך בבירור היא טבועה בעם ישראל. הכל הזהירו מפניה: רש"י, הרמב"ם, הרמב"ן, רבנו יונה גירונדי, רבנו חיים ויטאל, רבנו משה קורדוברו, רבנו אליהו וידאש, הזוהר הקדוש, המהר"ל מפראג, האבות הראשונים של החסידות ועד ימינו עכשיו מזהירים מפניה. הכל הסכימו ששנאת חינם הינה מהות בפני עצמה. שהיא רוע חזק מבני האדם. שהיא נציגת הרוע בעולם. שכמעט אי אפשר לעקור אותה לגמרי, אפשר למתן אותה, לאתר אותה ולפחת את נזקיה, היא בטבע האדם. והיא אסונו. יש שקראו (פירשו, הדגימו) שנאת חינם דרך לשון הרע, דרך רכילות, דרך מניעת טוב מבעליו, דרך השתדלות חשאית למנוע זכות מזכאי, דרך איחול רע לא מתומלל, דרך הפצת רוע בעולם. וכדחף לאו בר כיבוש, ועל פי התאולוגיה היהודית: שנאת חינם הינה בבואת הרוע. שנאת חינם מגרשת שכינה מבינינו. שנאת חינם מגרשת שמחת חיים מתוכנו. שנאת חינם הינה אנרגיה שלילית מכלה. מכלה נפש, כוחות, תקווה, גמול, הדדיות. ומהי שנאת חינם? "ארור מכה רעהו בסתר" שנאת חינם מתהווה ופועלת בסתר, בחושך הנפש. בשדה השפה, שנאת חינם צמודת חושך. שנאה: רגש עמוק של איבה, עויינות, דחייה. שנאת מוות: שנאה עזה במיוחד. שנאת עולם: שנאה שלא תפוג. שנאת חינם: שנאה בלי סיבה. שנאת חינם אינה נשלטת, היא פועלת מעצמה, ללא בקרה, ללא סינון. שנאת חינם משעבדת אליה את בן האדם. בן האדם נעשה קורבן שנאת החינם שלו. סופה של שנאת חינם שהיא מחבלת בבעליה. סופה של שנאת חינם שהיא מרידה במקום (באל) עצמו. סופה של שנאת חינם שהיא מעוותת את כל המידות. שנאת חינם מסלקת קדושה מחיינו ישראל 2002: שנאת חינם מאפיינת את החברה הישראלית. בני אדם שאינם יודעים מהי שנאת חינם בתאולוגיה היהודית הינם סוכנים נמרצים מאוד שלה. בין חילונים לחרדים נפוצה שנאת חינם. בין בני המקום למהגרים, בין ספרדים לאשכנזים, בין יהודים לערבים. לעיתים מתפרסמים סקרים על מידת העוינות ההדדית בחברה הישראלית, והם בעיקרם סקרי שנאת חינם, ונתוניהם מדהימים מאוד. שנאת חינם מצויה בחלק מן התעמולה הליבראלית נגד החרדים כפי שמצויה אצל חרדים ביחס לליבראלים וכן הלאה לאורך סקטורים בחברה הישראלית הכללית. שנאת חינם בישראל 2002 לא תתורגם ללשון הרע וכו´ בלבד, כתרגומו הנ"ל של החפץ חיים, אלא אף לבורות עמוקה ביחס לזולת, ביחס למניעיו ולתקוותיו, ביחס לתרבותו וללשונו, ביחס לעילת הקיום שלו. שנאת חינם בישראל 2002 מתורגמת לשנאת האחר. והוא, האחר, כל מי שאינו אתה, או מתוך קהילתך הפנימית. האחר אינו רק הפועל הזר, החרדי, החילוני, הערבי. האחר והאחרות מצויים ורוחשים בקרב הישראלי יהודי. שנאת חינם בישראל 2002 הינה נכות קשה, והיא אופי, כפי שהיתה בימי בית שני. היא מכלה את האנושי, את הסולידרי. עד כאן הכתבה של אדם ברוך. ההודעה הזאת מתחילה להיות ארוכה כמו הגלות לכן אסיים כאן והתייחסות לגבי האל והשטן בהודעה אחרת (סלח לי) אור וטוב אוריאל מעוז
