על אמת...
שמזה לא בא לי לחזור לזה ולחשוב על זה,אבל אם מוציאים נרגעים נכון? יאללה,אני בן,בן מוסקוביץ לשירותכם... בן 21 סיימתי צבא עכשיו ולומד לתואר ראשון לחינוך גופני,בקיצור לא בטלן ולא מישהו כלומניק. לה קוראים יוליה,מדהימה,מלאך,כל מה שאני רק יכול לבקש...קשר של שנה ו7 חודשים מדהים בלי ריבים ובלי בעיות,פינקתי אותה וכל הזמן נתתי לה להרגיש כמו מלכה!היא תמיד החזירה לי אהבה,למרות שאנ'לא ביקשתי,רק רציתי לראות אותה שמחה,ההורים שלה אהבו אותי וההורים שלי מתו עליה,בחורה זהב,הייתה באה עוזרת בבית מבלה שישבת אצלנו בקידוש עוזרת לאמא שלי לפעמים בנקיונות,בקיצור ממש היינו מאוהבים וגם יותר חברים וידידים מאשר מאהבים...כל מה שהיה צריך להיות בקשר היה,אם זה צחוקים ורגעים קשים שכמובן תמכנו אחד בשני ואם זה להיות גם ילדותיים וגם רומנטיים,הכל מהכל,היה מושלם,ערב שבת אחד יצאתי עם חברים והיא יצאה עם חברות לא יצא לנו לדבר כי איחרתי כרגיל לחברים והייתי חייב לעוף,כל הלילה לא דיברנו ואני נשבע לכם שאין לי מושג איך אבל ידעתי שמשהו לא בסדר,הרגשתי שמשהו לא טוב,יום למחרת הייתי אמור לנסוע אליה לארוחת צהריים בשבת ובאה הבומבה, "בן תבוא אבל אנחנו חייבים לדבר" הגעתי דיברנו,נפרדה ממני,חשדתי אולי שהיא רוצה מישהו אחר,שאני כבר לא מאתגר אותה לא יודע מה קרה,בקיצור זה לא זה ולא זה,זה הרבה יותר מורכב,היא נפרדה ממני בלי להגיד לי את הסיבה,רק אחרי שבוע שניסיתי לסחוט ממנה בטלפונים,היא בכתה לי שהיא לא יכולה לחשוב על זה שהיא נקשרה אליי כלכך ואני גם ככה הולך ללמוד בחו"ל עוד חצי שנה ויעזוב אותה פה לכלבים,ממש ציטוט שלה,אני יודע שזה מורכב,אני מתהפך במיטה והיא רוצה לחזור,לחזור אליה?או לתת לה לשכוח ממני בשביל טובתה...
