אהההה.... ג´ונגלר....
שאלת... אז... שאלה. תאמין לי שאני מתחבט איתה עד עצם. רק... רציתי להגיד שלום. סיימתי את המעבר. ולא להודו. עזבתי הבית.. אחרי קשיים קושיים גדולים מאד, כמו שאתם זוכרים. כמו שקראתם בין שיט לשיט. עוד לא הגיע זמן הסיכומים, כי המלאכה מרובה, הבדידות בהתחלה, העצב עוד גדול. אבל כנראה שמשם עוד נצמח. עוד יבואו ימים. מסע גדול שזה רק אחד מאבני הדרך שבו. חיבוק ענק לכולם. חיוך ואהבה. המון. לכולם. כאן ועכשיו. איך אמרנו? [חיבוק]?
. למדנו. סלמאת.
שאלת... אז... שאלה. תאמין לי שאני מתחבט איתה עד עצם. רק... רציתי להגיד שלום. סיימתי את המעבר. ולא להודו. עזבתי הבית.. אחרי קשיים קושיים גדולים מאד, כמו שאתם זוכרים. כמו שקראתם בין שיט לשיט. עוד לא הגיע זמן הסיכומים, כי המלאכה מרובה, הבדידות בהתחלה, העצב עוד גדול. אבל כנראה שמשם עוד נצמח. עוד יבואו ימים. מסע גדול שזה רק אחד מאבני הדרך שבו. חיבוק ענק לכולם. חיוך ואהבה. המון. לכולם. כאן ועכשיו. איך אמרנו? [חיבוק]?
שבמשעול ההוא, עם הקורס בקסמים... סליחה... בניסים - אני פוסע היום. אז, עוד כשהייתי בנבכי השיחות עם אלוהים, הגיעה גם האהבה. הפעם אהבה לעצמי. עם הסליחה. אה. שכחתי עוד משהו קטן. במהלך אותן שנתיים וחצי, התוודעתי לשתי דרכים נוספות של הכרות עם עצמי. האחת היא משהו שנקרא ייעוץ הדדי. קבוצה שמבמסגרתה אתה לומד להקשיב. לאחרים, לעצמך. בלי תאוריות מסובכות. בלי פסיכולוגיה. ככה כזה barefoot כמו שהאמריקאים קוראים את זה. חוויה מדהימה, שאיתה הלכתי רחוק. והדרך הנוספת. של התבוננות פנימית. פסיכולוגיה ולא בגרוש. מין עמוד שידרה שאתה מבקש לפעמים כשאתה הולך בדרך לא נודעת, רוחנית, שדורשת התמסרות והפלת הגנות. אני חושב שהשילוב של הכל, בלי התמקדות בתאוריה מסוימת, גורואים וקבוצות תמיכה, יצר את הכר המתאים לשינוי. להכרות עם החוויה הטיפולית. להגיע לאני שבי, עם הנכונות לשלם את המחיר. ובימים האחרונים. סודות שחלקתי רק עם עצמי עולים לפתע. מאז שהייתי ילד קטן. דברים שלא יאמינו לי שקרו, הבושה, הבריחה, השכחה, חוסר האמון בעזרה שיוכלו להגיש לי, בגב שאקבל. באהבה ללא תנאי שאקבל בבית. מקרה שקרה. אי שם בגיל 5-6, של תקיפה מינית. הפחד עוד גדול. מאד. הזכרון בוגד. אבל פתאום הדברים צפים. פאזל רב מימדי שהחלקים בו מקבלים אנרגית התחברות. אז אתה רואה ג´ונגלר. פה זה כמו בז"ק. ביקשת-קבלת. שלך, באהבה. פז