אז יש פה בעצם שתי בעיות
האחת, זו שכתבת עליה: איך אני מתחברת לילד בן 18? מה קרה לי? מה אמורה לעשות בחורה בת 26 עם ילד בן 18? סבורתני שעל השאלה הזו ענית בעצמך, אפילו עוד לפני שכתבת את ההודעה אלינו. ברור לך, וכמובן שחברי הפורום עלו על זה תוך מאית שניה, שלקשר כזה יש סיכוי אפסי להתקיים, וסיפור ההיכרות והקשר ביניכם מחזק את התחושה הזו. הבעיה השניה - ועליה לא כתבת, והיא נשמעת לי חבויה למטה, אבל בעלת פונטציאל חמור הרבה יותר - היא הקשר שלך עם בן זוגך. התיאור שלך של הקשר, הסיבות (זה רכוש משותף, אבל יש הרגשה של קשר בריא), ועצם העובדה שלא כתבת עליו יותר כלום (כמו למשל "אני והחבר שלי, שהוא איש מקסים ואוהב",או משהו בסגנון) כבר צורמת קצת. יתכן שיש לך איזה second doubts לגבי החבר, משהו שאולי את בעצמך לא הרגשת, שהתבשל לו בפנים, ויצא בצורה של להתאהב (ובמקרה זה) בילד בן 18. זה בקלות היה יכול להיות מישהו אחר יותר מבוגר, אבל ילד בן 18 זו התאהבות קלה, כי היא לא מחויבת החלטה, כי ברור שאין לזה סיכוי - קצת בדומה להתאהבות בגבר נשוי: מאוהבת, אבל לעולם לא יהיה שלך, אז אין פה בעצם סיכון. אני חושבת שלמען עצמך, הניחי שניה בצד את הילד, תורו יגיע. תסתכלי טוב טוב על הקשר שיש לך, אוהבת אותו? מעדיפה לא לחיות בלעדיו? רוצה ממנו ילדים? רוצה להזדקן איתו? לפי התשובות תדעי מה הרגשתך לגביו. אם התשובות הן "כן" מוחלטות, כמובן שאין שום סיבה לסכן את זה עבור התאהבות לא מקובעת סופית על הילד. ולגבי הילד, לא שוכנעתי שהוא יודע מה קורה אצלך, מבין מה הכוונה של קשר זוגי אמיתי ומחייב, ורוצה בכלל את ההתחיבות הזו. תני לזה לעבור, חכי לפחות שבוע עד שתחליטי מה את עושה. לדברים האלה יש נטיה להיות מאוד חזקים, ולפתע אחרי שבוע, את מתביישת במה שחשבת והרגשת והתכוונת לעשות.
בילד בן 18
איך יוצאים מזה
מאיפה הנטיות הפדופיליות שצצו אצלי פתאום
)
