אההההההה שיפוט.

[kung fu]

אההההההה שיפוט.

ידידה היתה אצלי. היא שפטה כל מיני סופרים. שתקתי ונתתי לה לדבר מבלי להתערב. מידי פעם הגבתי באי שיפוט כלפיהם. תוך כמה שניות מאז שהיא התחילה לשפוט אחרים, גיליתי שאני שופטת אותה.....שהיא שופטת את כולם. ומיד שגיליתי זאת אמרתי לעצמי את המשפט הזה בלב: "אני יצאתי מהמשחק הזה" (הכוונה, משחק השיפוט), ופשוט הרפיתי מהשיפוט כלפיה. זה היה מופלא ועבד מעולה.

 

[יעל :-)]

מצוין!

הסיטואציה עם הסופרים, הזכירה לי משהו מאתמול. הייתי ביריד ובין הדוכנים מישהי מכרה ספרים משומשים (הרבה מהסוג של העידן החדש ועוד קצת). מישהי באה וראתה את "שיחות עם אלוהים", והתחילה לשאול את המוכרת שאלות על הסופר. מי הוא? מאיפה הידע שבעקבותיו כתב את הספר?... וכו' כאילו בכח חיפשה לדעת אם יש לו כביכול תארים כלשהם. וכשהוסבר לה שספרים מסויימים נכתבו בתקשור, היא די שללה אותם. בסוף לקחה איזה ספר פסיכולוגיה, או משהו בסגנון, של יונג. מניחה שבעצם שפטתי אותה על כך שהיא שופטת ושוללת ספרים, סופרים.. ומי יודע, אולי גם אנשים אחרים.

 

[kung fu]

../images/Emo13.gif

 

[avaloka]

וואי, זה טריקי

ואני מרגישה שאני שופטת את שתי החברות הכי טובות שלי על זה שהן ילדותיות. כאילו שחזרתי מהמזרח כלכך חכמה ובוגרת, שאין לי סבלנות בכלל להקשיב לכל הסיפורים הילדותיים שלהן. אבל אני באמת מרגישה שהן נמצאות במקומות שאני מכירה כבר. שהן מתעסקות עם כעסים שאני כבר כעסתי וסלחתי, עם תהיות שאני כבר תהיתי והבנתי. עם שיפוטים שאני כבר שפטתי וקיבלתי. אבל החשש הכי גדול שלי הוא שאני לא באמת שופטת אותן, אלא פשוט מבחינה במה שבאמת קורה. זאת לא שפיטה, זה פחד. אני לא רוצה להיות במקום אחר משתי הבנות שהכי אהבתי בעולם לפני שנסעתי. זה כמו להתרחק מהמשפחה הכי קרובה שהיתה לי. אני מפחדת לאבד. ומעדיפה להאשים את עצמי בשפיטה..

 

[kung fu]

בואי נראה אם הבנתי....

את פוחדת להכיר במצבך ובמצבן, ואז להתרחק מהן? או כבר להכיר בכך שאין לכן הרבה נושאים משותפים? או שדיברת על משהו אחר...?

אשמח לשמוע

 

[avaloka]

ואני הכי פוחדת להתנשא

את מכירה את זה שיש מישהו שאת אוהבת? ואת מכירה את זה שאת מתפתחת נורא מהר, שכבר אני חושבת 5 שנים, לא עשיתי שום דבר לאורך יותר מדי זמן, כי כל הזמן מצאתי עוד אומץ לעשות באמת את מה שאני רוצה, ולגדול ולגדול ולגדול במהירות שיא, עד שכל החברים מאבדים פוקוס? (כל החברים הקרובים מדי - כי זה כמו להסתכל מאוטו נוסע על דברים שקרובים מדי לכביש). אני חושבת שכל הזמן היה לי את הפחד שאני אאבד את שתי החברות הכלכך טובות האלה. לא שאין לנו דברים משותפים. שתיהן נמצאות באותו מרוץ מטורף אחרי עצמנו. אבל פתאום חזרתי, אחרי שעברתי את החויה של הנזירות, וגיליתי שהשגתי במירוץ, שתפסתי את עצמי. אני עכשיו עם עצמי. כבר אין צורך לרוץ. ואני עדיין רואה אותן רצות. במהירות שיא, ולפעמים במעגלים. ואני יודעת שהן תגענה. ללא שום ספק. ואני רואה שיש בי פחד שלא יהיה לי ענין בהן יותר. כי אני כבר במקום אחר. ואני רואה שזה שאני במקום אחר, גורם להן לכעוס עלי. כי גם אותן זה מפחיד שאני כבר לא רצה. שאני שם מסתכלת עליהן רצות בהיסטריה, ואני רגועה. ואני מגלה להנאתי, אבל גם לחששי הרב, שאני, אין בי כעס. יש בי קבלה. אבל אני עדיין לא רוצה לאבד אותן, ואני צריכה למצוא תשובות כשהן צועקות עלי בטלפון. אז האמת, שאתמול היתה לי שיחה נורא יפה עם אחת מהן. והבנתי עד כמה הן קשורות למי שהייתי פעם. עד כמה הן נאחזות בדעות שיש להן עלי. קיבלתי משפט כזה: את עוד לא נחתת, את עוד לא בקצב של הענינים פה. ושאלתי - את בטוחה שעוד לא נחתתי, או שאולי פשוט השתניתי ואני כבר לא מי שהייתי פעם? לאף אחת מאיתנו אין תשובה על זה. אבל ההבדל הוא שאני כבר לא עסוקה בזה כלכך. זה מקסים ומדהים, אבל פעם ראשונה בחיים שאני יכולה להגיד שאני מכירה את עצמי. ואני מכירה את עצמי כמישהי שמשתנה כל הזמן. ואין לי צורך יותר לנתח את זה כל היום, ולהצהיר על עצמי הצהרות, או על החברות שלי, או על היחסים בינינו. אני רואה את זה כמו שזה. ואם יש משהו שאני חושבת שצריך ואפשר לשנות, אני פשוט אומרת. אז נכון, התחלתי את כל השיחה העצמית הזאת בזה שאני שופטת, והגעתי למסקנה שלא, שאני פשוט פוחדת לאבד. אפילו אם אני כבר מבינה שזה כמעט כמו לגדול ולהשאיר את הבובות ברבי מאחורה. זה לא אומר שאוהבים אותן פחות, פשוט כבר אין צורך לשחק איתן. וואי, איזה נורא זה נשמע. אני מקווה שאף אחת מהן לעולם לא תיקרא את זה. אוהבת. את העולם. מורן. ועכשיו, כשחיפשתי שם לנושא, אז אני יכולה להוסיף. אני לא רוצה להתנשא מעל החברות שלי. ואני כל הזמן בודקת אם אני כן או לא. ולפעמים אני כן. מודה.

 

[kung fu]

../images/Emo24.gif ואוו! תודה!

ו....מכירה את זה שמשתנים והחברים הישנים עדיין נמצאים במקום הישן. כן

 

[avaloka]

וזה בא והולך

וקטע גדול.. יש לי היום יומולדת, והכי בא לי להיות דווקא איתן!! איזה כיף!

 

[kung fu]

יוהוהווה!!! מזל טוב ../images/Emo23.gif

כמה שנים עברו מאד שהגעת לעולם?

שמחה בשמחתך

 

[avaloka]

לנשום... לנשוף... לנשום...

אני כבר בת 30! זה מה זה מגניב!! נסעתי אתמול עד נתניה כדי להיות עם חברה שלי, והיה נורא כיף, והיא ביקשה לקרוא את מה שאני כותבת כאן, אבל נתתי לה שלילי בזנטי. ואני די בסטרס, כי אירגנתי מסיבה לכל המשפחה שלי, והכנתי משחקים לכולם עם הילדים, ואני לא בטוחה שהם ישתפו פעולה, כי הם לא ממש מדברים אחד עם השני. לפחות כולם הסכימו לבוא. אחותי באה לאסוף אותי עוד חצי שעה. אני זוכרת לנשום.. חוץ מכשאני לא. אני מחזיקה לי אצבעות..

 

[kung fu]

ספרי איך היה....? וזכרת לנשום

גם במהלך המסיבה? והאם הרגשת שונה עם אנשים, בגלל ההתפתחות שעברת?

 

[avaloka]

זהו, שלא זכרתי לנשום.

הבנתי את זה ברגע שראיתי את הכותרת שכתבתי בהודעה: "לנשום.. לנשוף..". הרי צריך להגיד "לשאוף, לנשוף.." ואפילו את זה לא זכרתי.. המסיבה היתה אצל אבא שלי בבית, ובמסיבה היו אח ו4 אחיות, וגיס וגיסה, והמון, 6, אחיינים. כלומר, הבית היה מלא בילדים שקראו לאבא שלי "סבא". הנכד הקטן ביותר, אבא שלי לא ראה אותו מאז הברית.. והוא כבר בן שנה וחצי. כשחזרתי לארץ, הקטע הגדול הוא שמצאתי את עצמי המתווכת בין כל הצדדים של המשפחה. אפילו בין אבא שלי לאישתו. בהתחלה זה תפח לי על האגו, אחרכך קצת נבהלתי מכמות הכוח שיש לי בידיים, ובסוף, סתם הייתי במתח לפני המפגש המשפחתי שאירגנתי. ביקשתי מכל האחים שלי שיביאו משהו, כדי לעשות איזה משחק קטן, לשבור קצת את הקרח, נילחצתי כשהתברר לי שהם כלכך לא משתפים פעולה שהם אפילו לא הביאו שום דבר. ואז ויתרתי. פשוט נתתי לערב להיות ספונטני. תוך כמה דקות אחרי שכולם הגיעו, הילדים התחילו לשחק עם סבא, וכולנו, האחים והגיסים, התחלנו לפטפט. והיה מעניין, ונוח, ופשוט כיף. אף אחד לא רצה בסוף ללכת הביתה. ואז בבוקר שלמחרת, במקום ברווחה, התעוררתי שוב במתח. הפעם לקראת המסיבה של יום חמישי.. של כל החברים שלי.. קומזיץ.. והם כמעט ולא מכירים אחד את השני. אבל בסוף היה מקסים גם זה, וגם היום בבוקר, הבוקר שאחרי, התעוררתי מעוכה, עם כאב ראש היסטרי, וחוץ מזה שאולי יש לי הנגאובר, נראה לי שהפעם זה שבגלל שניגמרו התירוצים - חזרתי לארץ, ניגמרו החגיגות. צריך להתחיל את החיים. יש לך מושג איך?

 

[kung fu]

איך להתחיל את החיים?

טוב, את כבר חיה.... את מתכוונת לאיך לחיות את החיים שאת רוצה? או שהתכוונת למשהו אחר?

 

[avaloka]

תודה..

ובכן, את צודקת. לאיך לחיות את החיים שאני רוצה. אני כבר יותר משבוע, אולי שבועיים, עם כאבי ראש, ולא זכור לי שיש לי איזו נטיה לכאבי ראש ממקודם או משהו. אני חושבת שלא רק שאני פוחדת להגיד מה אני רוצה, אני כנראה גם חשה אשמה לא ברורה גם על מה שאני רוצה וגם על מה שלא. אבל בינתיים, זה רק ניחושים, כי אין לי מושג מה אני רוצה ומה אני לא, כי כנראה אני עדיין בהדחקה. מצד אחד אני נורא רוצה בית ועבודה. מסגרת. "התקדמות". ומצד שני, לא רק שזה מהווה שינוי אדיר מאיך שחייתי את החיים שלי עד עכשיו, אני לא בטוחה שאני בנויה לזה. אבל אין לי כוח יותר לנדוד, ולחיות את האי ודאות מיום ליום. זה לפעמים כמו להיות מפוטרת מהעבודה שוב ושוב, ושוב ושוב, כבר מאה פעם מאז ש... איפה להתחיל.. כשנסעתי פעם ראשונה.. או לפני... כשסיימתי אוניברסיטה.. או אפילו לפני. אני לא מתכוונת לתחושה שפיטרו אותי, אלא לזה שצריך לחפש משהו חדש. צריך להחליט מה אני רוצה לעשות עכשיו. כי גם אם אני מחליטה שלא להחליט, אלא לראות לאן יתגלגל, זאת החלטה. וצריך לקחת מליון אחריות על מה שאני מחליטה, ותמיד כמעט יוצא בסוף משהו אחר, שאפילו אם הוא יותר טוב ממה שתיכננתי, היה שלב נורא קשה שבו הייתי צריכה לוותר על התכנון. אוף. וזה גם מגניב. ומעניין מה מחכה לי עכשיו, כי זה בטוח יהיה וואוו. כי עד עכשיו כל דבר שאי פעם עשיתי היה וואוו יותר גדול ממקודם. בשבילי. אבל כרגע, קשה לי לקום בבוקר. תודה שאת מקשיבה כלכך, את חושבת שעוד אנשים מקשיבים? הפורום כלכך שקט בזמן האחרון. מורן

 

[kung fu]

נעים להקשיב לך ../images/Emo13.gif

גיליתי מנסיוני בפורומים, שהרבה פעמים יכולים להיות כל מיני קוראים אנונימיים שלא כותבים שום דבר. סביר שגם בפורום הזה זה ככה. יצא לי לגלות המון אנשים שקוראים הודעות שלי ולא היה לי מושג עליהם, או שיש ממש יותר גולשים ממה שחשבתי בפרומים שאני מנהלת וכדומה.... אבן אכן התעבורה כאן נראית דלילה יותר. לא ידוע מה המצב האמיתי באמת. לגבי מה שכתבת על החיים: נראה שיש לך כבר את התשובה. את רק אמורה להרגיש ולהקשיב לעצמך ולדעת בכלל מה את רוצה. מציעה לך להסתכל על עצמך מהצד ולראות איזה חיים את רוצה עבור היצור הזה (שקוראים לו מורן)....

זאת באמת המהות הבסיסית. לדעת מה רוצים. ברגע שתדעי המערכת שלך כבר תלך בכיוון של להגשים את המטרות שלך. הרבה פעמים יש בנו רצונות סותרים. אז הצעד הראשוני זה להרגיש ולהחליט מה את רוצה. להגיע לרצונות טהורים. מה הכוונה? רצון טהור זה למשל ליהנות. רצון שאול זה ללמוד קפוארה כי זה מהנה. אנשים בדרך כלל שוכחים את הרצונות הטהורים, ומתמקדים ברצונות השאולים. אז תדעי מה את רוצה. אחר כך תראי איך להגשים את זה. אבל קודם כל תרגישי ותדעי מה את רוצה....בלי להתעסק באיך תגשימי זאת. באהבה

 

[avaloka]

את יודעת מה הכי קשה בלחזור לארץ?

פה בארץ כל הזמן אומרים לי דברים שאני לא ממש רוצה לשמוע. אבל יש בהם מן האמת.. תודה. אבל אני רק אוסיף, בקצרה, שהרבה יותר קל לי להקשיב בלי התנגדות למי שאומר לי: "ברגע שאני יודע/ת מה אני רוצה, המערכת שלי כבר הולכת בכיוון..." ולא: "ברגע שתדעי המערכת שלך כבר תלך בכיוון.." (כי בשבילי, ככה את רומזת שיש משהו שאני לא יודעת כבר..) ואני לא יודעת אם זה אחד מ-4 ההסכמות, אבל אם לא, להוסיף דחוף. ושוב, תודה. מורן

 

[kung fu]

תודה ../images/Emo45.gif לא חשבתי על כך..... ../images/Emo13.gif

 

[avaloka]

../images/Emo141.gif../images/Emo142.gif../images/Emo141.gif../images/Emo42.gif../images/Emo23.gif../images/Emo42.gif

 

[התהוות]

מקשיבים ../images/Emo23.gif

 

[kung fu]

אה, ונהניתי לקרוא! ../images/Emo42.gif ../images/Emo24.gif