אהבת חיי
אני מתפוצצת מכל המילים המתרוצצות בראשי, אז החלטתי לכתוב לך- אהבת חיי אני יושבת פה בשעת לילה מאוחרת, או בשעת בוקר מוקדמת.. מסיטה את מבטי ימינה, אל המיטה שלנו.. ואת לא שם. את לא שוכבת לך שם... ישנה... מכורבלת כעובר... אני לא יכולה לבוא לשבת לידך, ללטף לך את הגב כמו שאת אוהבת, ופשוט להביט באישה הכי מדהימה שהכרתי.. ולדעת שהיא שלי! וזה לא מכתב עצוב יפה שלי.. רק מכתב של געגוע.. הרי אני אפגוש אותך עוד כמה ימים.. ואוכל לנשק אותך ולחבק אותך.. להרגיש אותך... ולהביט עליך ישנה.. כמה אני אוהבת להסתכל עליך ישנה.. הבית שלנו ריק בלעדייך, אהובתי.. חייתי בו הרבה זמן לבד, וזה תמיד היה לי בסדר, ואפילו טוב. ומאז שהכרתי אותך ונכנסת לחיי.. מאז שכף רגלך דרכה בבית.. הוא התאהב בך גם! והכל נהיה שונה פתאום, דברים לא שבו להיות כשהיו... ועכשיו, הבית, ואני, רק מחכים שתחזרי, שתאירי את הכל עם העיניים המדהימות שלך.. ככה מחכים כל פעם, סופרים כל יום, עד שעובר שבוע ואז עוד שבוע, ואת שבה הביתה. זה מכתב געגועים, יפתי. געגועים אליך. בסך הכל עברו כמה שעות מאז שראיתי אותך.. היית צריכה לנסוע חזרה, ללימודים שלך, בקצה השני של הארץ. אבל הלילות.... הלילות בלעדיך קשים מנשוא.. להיכנס למיטה שעפופה בריח שלך, בריח של אהבתנו.. ולא להרגיש אותך לידי.. לא לחוש בחום גופך העוטף אותי... את חסרה לי אהובתי... את חסרה בבית הזה... הבית שלנו עצוב בלעדיך.. הוא גם מרגיש בחסרונך.. אני לא יודעת אם את מרגישה שזה הבית שלך גם.. אבל הבית בהחלט מרגיש שהוא שלך! הוא מחכה שתשובי ברגע שאת יוצאת מפתח דלתו... הוא לא שלם ללא הנוכחות שלך... אני רוצה אותך פה.. איתי!!! אוהבת לנצח
אני מתפוצצת מכל המילים המתרוצצות בראשי, אז החלטתי לכתוב לך- אהבת חיי אני יושבת פה בשעת לילה מאוחרת, או בשעת בוקר מוקדמת.. מסיטה את מבטי ימינה, אל המיטה שלנו.. ואת לא שם. את לא שוכבת לך שם... ישנה... מכורבלת כעובר... אני לא יכולה לבוא לשבת לידך, ללטף לך את הגב כמו שאת אוהבת, ופשוט להביט באישה הכי מדהימה שהכרתי.. ולדעת שהיא שלי! וזה לא מכתב עצוב יפה שלי.. רק מכתב של געגוע.. הרי אני אפגוש אותך עוד כמה ימים.. ואוכל לנשק אותך ולחבק אותך.. להרגיש אותך... ולהביט עליך ישנה.. כמה אני אוהבת להסתכל עליך ישנה.. הבית שלנו ריק בלעדייך, אהובתי.. חייתי בו הרבה זמן לבד, וזה תמיד היה לי בסדר, ואפילו טוב. ומאז שהכרתי אותך ונכנסת לחיי.. מאז שכף רגלך דרכה בבית.. הוא התאהב בך גם! והכל נהיה שונה פתאום, דברים לא שבו להיות כשהיו... ועכשיו, הבית, ואני, רק מחכים שתחזרי, שתאירי את הכל עם העיניים המדהימות שלך.. ככה מחכים כל פעם, סופרים כל יום, עד שעובר שבוע ואז עוד שבוע, ואת שבה הביתה. זה מכתב געגועים, יפתי. געגועים אליך. בסך הכל עברו כמה שעות מאז שראיתי אותך.. היית צריכה לנסוע חזרה, ללימודים שלך, בקצה השני של הארץ. אבל הלילות.... הלילות בלעדיך קשים מנשוא.. להיכנס למיטה שעפופה בריח שלך, בריח של אהבתנו.. ולא להרגיש אותך לידי.. לא לחוש בחום גופך העוטף אותי... את חסרה לי אהובתי... את חסרה בבית הזה... הבית שלנו עצוב בלעדיך.. הוא גם מרגיש בחסרונך.. אני לא יודעת אם את מרגישה שזה הבית שלך גם.. אבל הבית בהחלט מרגיש שהוא שלך! הוא מחכה שתשובי ברגע שאת יוצאת מפתח דלתו... הוא לא שלם ללא הנוכחות שלך... אני רוצה אותך פה.. איתי!!! אוהבת לנצח
