לחם לפי הטף
האמת? התכוונתי לכתוב משהו אחר לגמרי. ה"משהו" הזה כבר ערוך ומוכן ורק נותר לי לבצע "העתק" ו"הדבק" והנה הוא בפורום. ברגע האחרון החלטתי לשנות את הנושא בעקבות האקטואליה והקשר לפרשת השבוע. לפני כחודש בערך בעוברי בחוצות העיר נתקלתי בלוח המודעות השכונתי במודעה מרטיטת לבבות: "כפר לעמך ישראל הדם הנקי". בהמשך קריאה לעזרת משפחתו של הקדוש בן-ציון קורמן הי"ד, שנהרג בפיגוע במומבאי, והשאיר אחריו 3 ילדים, שהקטן שבהם בן 3 חודשים והגדול בן 3 שנים. זאת לא הפעם הראשונה, שאני נתקל במודעה מסוג זה. לפני כמה שנים, כאשר אירע הפיגוע בקו 2 בירושלים ובו נהרגו בין השאר אב ובנו, הודפסו "פשקווילים" בנוסח: מי יזון אותם (את היתומים)? מי ידאג לנישואיהם? וכו'. חשבתי לעצמי: על מה הרעש? אי אפשר להשיב לתחייה את המתים. אבל מה הקשר בין הנזקקות של היתומים לבין המציאות? ידוע לי בוודאות, שהמוסד לביטוח לאומי מסייע על פי חוק למשפחות נפגעי טרור הן למחיה, הן להנצחה, הן לנישואין ועוד. לעיתים עלול להיות מצב, שבו משפחות הנפגעים יוכלו לחיות ברמה גבוהה בהרבה מזו שחיו בה עד לרגע האסון. אבל כידוע זה לא מספיק. אם אפשר לחיות ברמה גבוהה עוד יותר, למה לא לנצל את הטרגדיה לעשיית עושר ולא במשפט? ברוב "חוצפתי" הרהבתי עוז ופרסמתי מאמר ביקורת באחד העיתונים הדתיים. כמוני עשו גם הפרופ' יוחנן שטסמן - מי שהיה מנכ"ל הביטוח הלאומי בימי אלי ישי כשר העבודה והרווחה ועוד כמה אזרחים. חתמתי את שמי בגלוי ובעקבות כך נקראתי לבירור אצל אחד "הרבנים המקבלים" (יעני אלה שמקבלים כסף...
). הבהרתי לרב את עמדתי ושאלתי אותו: האם אין זו התרסה כלפי שמיא? אנו מברכים בברכת המזון בכל יום: "כי הוא א-ל זן ומפרנס לכל, ומטיב לכל ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא" והנה כאן מתגלית האמונה בקטנותה. ענה לי הרב: נכון, אתה צודק! העסקנים לא התייעצו איתנו (עם הרבנים) בעניין נוסח הטקסט אבל אנחנו סומכים עליהם ולכן הם יכולים לשכפל את חתימות הרבנים לצורך גיוס התרומות. ומה עם הנישואים? המשכתי להקשות. הלא המדינה דואגת גם לאלה! שימו לב לתשובות ה"מקוריות": האחת - כשהילד יגדל ויגיע לפרק "האיש מקדש", ישאלו אותו: יש לך אבא?! והילד ישיב: לא. אבי הי"ד נהרג בפיגוע טרור לפני עשר שנים. אהה! יאמרו לו השדכנים. אם אין לך אבא, תביא כסף! אתה הבנת את זה" מר ברוך? אני - לא! היכן כל המעלות של הבחור? שקדן, עילוי, אציל, עדין נפש, נעים הליכות ועוד?... השנייה - האבא השאיר אחריו משכנתא... סליחה, כבוד הרב! זה מקומם אותי! לא מטילים אחריות למשכנתא על האלמנה והיתומים. בשביל זה יש ביטוח!. ...לא! השיב הרב בחוכמתו. המשכנתא לא נרשמה על שמו אלא על שם אדם אחר, הממשיך לחיות (עד מאה ועשרים)! אתה הבנת את זה, מר ורסאנו? כך ממש כמו במערכונים של הגשש החיוור. יצאתי משם בהרגשה, שהכסף משמש אצלם מטרה חשובה מאוד. במקום לדאוג לביטוח חיים של הילדים שלי או במקום לתת צדקה לעניים ולחולים, אפשר לתת אותה לביטוח היתומים...
בעוד 20 שנה הם יהיו מסודרים. לא יצטרכו לעבוד, לא יצטרכו לדאוג לעצמם... רק כל הפראיירים, שיתרמו למטרה זאת, יישארו פראיירים. רק חלילה, אם הם יזדקקו לסיוע והם אינם שייכים לקהילת אנ"ש (המחנה הנכון), לא יהיה מי שישמע לזעקתם. כל הדברים הללו נכתבו בכאב ומתוך ניסיון אישי עם אותם ארגונים. על רקע זה ביקשתי לכתוב דווקא דברים חיוביים ביותר על אחד מארגוני החסד הנפלאים במדינה. יוסף הצדיק בהיותו משנה למלך ובחכמתו ראה את הנולד - את שבע שני הרעב העתידים לבוא לאחר שני השבע. מה עשה? ביקש "להדק את החגורה" ולחסוך ככל האפשר לקראת הבאות. מעשה זה שימש כאבן בוחן לפעולתו של ארגון "פעמונים". ראו את הקישור לאתר "ויקיפדיה" ומשם ניתן להגיע לאתר הארגון ולקישורים אחרים:
http://he.wikipedia.org/wiki/פעמונים קישור נוסף לכתבה באתר "ויינט":
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3361638,00.html וקישור נוסף לכתבה נוספת:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3386659,00.html לאחר קריאת שתי הכתבות והתיאור ב"ויקיפיה" כמעט לא נותר לי לכתוב לי דבר עליהם. אז אכתוב משהו אישי: בניגוד לאלפי עמותות, שמציעות סיוע כלכלי לנצרכים מבלי לבצע "טיפול שורש" בבעייתם, ב"פעמונים" דוגלים בגישה, שלא שופכים כסף לתוך "חבית בלי תחתית". נניח, שעזרתי למשפחת ישראלי באוכל לשבת ולחג. מה הלאה? לא פתרתי שום בעייה. המשפחה לא טרחה לבצע איזושהי פעולה כדי לצאת ממעגל העוני. ב"פעמונים" עושים בדיוק את ההיפך: מצמידים למשפחה יועץ מלווה, שתפקידו להדריך אותה, כיצד לחיות ממה שיש ולא מ"אוברדראפט". השיטה היא קשה מאוד אך אל מול קשיי ההתמודדות היומיומית היא מתגמדת בקשיותה ועוד נותנת יתרון עצום. על המשפחה בעלת המעמד הבינוני, שנקלעה למצוקה כלכלית קשה בגלל שימוש יתר במסגרת האשראי של הבנקים עד כדי אי יכולת לעמוד בנטל החובות, להתרגל לצורת חיים חדשה. לא עוד חשבון שיקים בבנק מסחרי אלא בבנק הדואר, שבו אין אפשרות קבלת אשראי. לא עוד כרטיסי אשראי וטלפנים ניידים ואין צורך לומר רכב משפחתי. מעתה מתחילים לחיות ברמה אחרת. מקציבים סכום כסף מסוים למחיה בהתאם לצורך (ע"פ בדיקת מתנדבים מומחים) ושאר הכסף מופרש לכיסוי חובות. אנשי הארגון דואגים להגיע להסדר תשלומים נוח לכל החייבים ולוויתור על חלק מהריבית מצד הבנקים וכך בתוך פרק זמן מסוים המשפחה מתרגלת לחיות ברמה אחרת. שמעתי פעם משל יפה: יהודי אחד פנה פעם לרבו בעת צרה והתחנן לפניו לעצה: מה יעשה והפרנסה מצויה אך בקושי והמצב בבית בצפיפות כמעט בלתי נסבלת? שאל אותו הרב: ממה אתה מתפרנס? השיב היהודי: יש לי עז, שמניבה חלב, ומזה אני א ני מתפרנס. והיכן נמצאת העז? שאל האדמו"ר. מה זאת אומרת היכן? בחצר, השיב היהודי. אהה! אם כך, הכנס את העז לביתך, ותהיה לך הרווחה. היהודי כמובן השתומם מהעצה המשונה אך בהגיעו לביתו דרבנה אותו אשתו לעשות כדבר הרב. המצב לא השתפר, כמובן, ואף החמיר עוד יותר. בצר לו פנה היהודי אל האדמו"ר שנית ותינה לפניו את צרתו. עכשיו הוצא את העז מביתך ותהיה לך רווחה. כך השיב הרב הפעם. היהודי חזר לביתו ומיהר לעשות כדבר הרב. ומה המצב עכשיו? א מחי'ה! רווח והצלה עמד ליהודי וכבר אינו מרגיש בשום מצוקה. ארגון "פעמונים" זכה לשבחים מצד גדולי הרבנים, שסמכו ידיהם על כך, שקיימת בעייה הלכתית בשימוש באשראי לאדם הפרטי. מעבר לכך קיימת בעייה חברתית-מוסרית לנצל אשראי מעבר יכולת הלווה לעמוד במסגרת המוצעת. אחד המתנדבים בעמותה הוא הפרופ' יוחנן שטסמן דלעיל, הפרופ' בן-ציון זילברפרב - מי שהיה מנכ"ל משרד האוצר בימי נתניהו ועוד רבים וטובים. שאיש מאיתנו לא יזדקק לארגון זה אבל לנוכח הדברים, שנכתבו לעיל, אני מעדיף לתרום לארגון "פעמונים", שממש מציל נפשות מאובדן כלכלי, במקום לתרום ל"ביטוח חיים" של נפגעי טרור, שמצבם הכלכלי לעיתים טוב יותר משלי. מבלי לזלזל חלילה בטרגדיות האנושיות - כל נפגע טרור הוא קדוש (בלי מירכאות). צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במחיצתם של הרוגי מלכות. בציבור הדתי-לאומי (ואף אני בכלל זה) יודע היטב, מהו טרור. הדיין הנודע הרב שלמה דייכובסקי הרצה פעם באוניברסיטת בר אילן בפני כמה מרבני גוש קטיף והצהיר בפניהם: אתם, רבני הגוש, בוודאי אין צורך ללמד אתכם, מה זה טרור. בוודאי יודעים אתם טוב מכל אדם אחר, מה הם זכויותיהן של המשפחות נפגעות הטרור, שאין הן רעבות ללחם כלל וכלל (הדברים נאמרו בכנס מטעם "מכון התורה והארץ" זמן קצר לאחר הפיגוע בקו 2, שתואר לעיל).
).
