אהבנו .... שיר עצוב
אהבנו, כל כך אהבנו, היה כל כך הרבה כבוד. הקשבנו, הרבה הקשבנו, רצינו "יחד" עוד ועוד. וכך עברו חלפו שנים, והשיגרה כבר בביתנו. וכל אותם הריגושים, ברחו מתחת לעינינו. בהתחלה רק מתחים, וצף לו כל מה שהפריע. ואז התחילו ויכוחים, ושום דבר כבר לא הרגיע. חיוך הפך עוינות נסתרת, החום הפך לקור כלבים. והקירבה הרחק חותרת, ובלבנו כאבים. זרות כזאת כמו שהרגשנו, הקפיאה את האווירה. בצעקות גדולות לחשנו, הזוגיות התפוררה. הבטחנו שנאהב לנצח, שלנו לא יקרה דבר. אך שוד ושבר זהו רצח, הרגנו לנו את העבר. וההווה כה מוחשי, נשאר מבט עצוב, אילם . ולב בוכה כה אנושי, מזיל דמעת אדם שומם . ובמיטה יש רק ריחוק, שוכבים לישון, עוצמים עיניים. גב אל גב במקום חיבוק, ומרוב כעס, חורקים שיניים. קשה כל כך להיפרד, להודות שאין יותר כבר טעם. כה מאיים הוא "הבודד", ממש כמו שהיה אז, פעם. והשנים אינן עוצרות, דורסות לנו את החיים. אך אין ברירה, צריך לחיות, ולאסוף את השברים. דימעה זולגת מרטיבה, את כל מה שהיה ביננו. וזיכרון האהבה, עמום אך עוד קיים אצלנו . [email protected]
אהבנו, כל כך אהבנו, היה כל כך הרבה כבוד. הקשבנו, הרבה הקשבנו, רצינו "יחד" עוד ועוד. וכך עברו חלפו שנים, והשיגרה כבר בביתנו. וכל אותם הריגושים, ברחו מתחת לעינינו. בהתחלה רק מתחים, וצף לו כל מה שהפריע. ואז התחילו ויכוחים, ושום דבר כבר לא הרגיע. חיוך הפך עוינות נסתרת, החום הפך לקור כלבים. והקירבה הרחק חותרת, ובלבנו כאבים. זרות כזאת כמו שהרגשנו, הקפיאה את האווירה. בצעקות גדולות לחשנו, הזוגיות התפוררה. הבטחנו שנאהב לנצח, שלנו לא יקרה דבר. אך שוד ושבר זהו רצח, הרגנו לנו את העבר. וההווה כה מוחשי, נשאר מבט עצוב, אילם . ולב בוכה כה אנושי, מזיל דמעת אדם שומם . ובמיטה יש רק ריחוק, שוכבים לישון, עוצמים עיניים. גב אל גב במקום חיבוק, ומרוב כעס, חורקים שיניים. קשה כל כך להיפרד, להודות שאין יותר כבר טעם. כה מאיים הוא "הבודד", ממש כמו שהיה אז, פעם. והשנים אינן עוצרות, דורסות לנו את החיים. אך אין ברירה, צריך לחיות, ולאסוף את השברים. דימעה זולגת מרטיבה, את כל מה שהיה ביננו. וזיכרון האהבה, עמום אך עוד קיים אצלנו . [email protected]
