אהבה

[דמדומילילה]

אהבה

יום יום ערב ערב יושב על הספה ומחכה מחכה שמשהו ישתנה שהשלווה תחזור אלי שאוכל להרגיש שוב אהבה אהבה לאישה. לפעמים אני מרגיש אותה שם מציצה שם ממש מאחורי הפינה לפעמים אני רוצה לשכוח אותה כאילו היתה ואינה אבל איך אפשר לשכוח אחת שכזו לפעמים היא בוערת באור נרות ולפעמים שורפת את העצמות ולפעמים היא רק בחלומות האם אנחנו פוסעים בדרך הנכונה ?

 

[Netta79]

אהבתי../images/Emo142.gif

נתת לי פתח ... חשיפה ראשונה

כמה אהבה היתה בי כולה נתונה רק אליו כאילו כלום לא קיים מלבדו כמה אושר היה בי כשחברתי אליו רק להיות לצידו וביום שהלך החלל כה גדול יש בי אהבה אין למי לתת הלב שנמעך חבול ועגול כבר לא יכל לשאת וככה סתם , בלי כוונה זה קרה כמו שיר והמעוך העגול ... התחיל לקבל צורה כמה אושר היה בי כשחברתי אליו רק להיות לצידו אני לא יודעת אם אנחנו פוסעים בדרך הנכונה אבל חייבים להמשיך ללכת את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק

~נטע

 

[m a y a 69]

סתם כי אני מתגעגעת עכשיו

כוכבים פרושים ממעל משטיח של קטיפה את קמה כבר בובה שלי עם חיוך של נסיכה אז ארד בלאט בלאט עם כנפיים לבנות ואגע לך בתלתל עם שרביט של סוכריות אלוהים לקח את אבא ועכשיו הוא במרומים שם למעלה מטייל הוא אפוף שרשרת עננים עם ענן ועם עננת ועם קרן אור קטנה רק אבוא לשיר לך ילדה שלי ואומר לך לילה טוב עיצמי את שתי עינייך אבא לידך הוא אוחז בשתי ידייך ונושק לך על מצחך

 

[ירדן 41]

גרמתם לי לדמעות על הבוקר ../images/Emo7.gif

האהבה שהיתה לי? היא לא היתה אף פעם; לא חושבת שאהבתי; לא חושבת שאוהב; רק פסימיות אני חשה האם גם אני אראה את האור בקצה המנהרה יום אחד? האם גם אני אחוש חום ואהבה אמיתיים, הדדיים יום אחד? האם גם אני אחוש שמחה משפחתית ואחווה עם בן זוג חדש יום אחד? והדמעות זולגות להן כך, על בוקרו של יום חמישי זה; אוך...האהבה....הרגשות לפעמים נדמה לי שאחרי שמתגרשים (ואני עדיין לא) קשה מאוד להגיע לאהבות האלה, נעשים קצת מחוספסים, נוקשים טרודים, כבויים, "מבוגרים בכמה שנים" חששניים, עסוקים, עצובים? לא יודעת, אולי ההיפך מאושרים, איך אפשר בכלל למצוא זמן לאהבות ולהכרויות האלה? זו נראית לי משימה כמעט בלתי אפשרית. וסליחה על הפסימיות אבל אני בשלב הלא טוב של התהליך שלי (ומטבעי אני דווקא אני בן אדם אופטימי) מי ירצה אישה גרושה עם שני ילדים קטנים כשכל כך קל למצוא אותן בימינו רווקות, חתיכות, צעירות יותר מאתנו (וסליחה שרשמתי ברבים) איבדתי אמונה שמישהו התאהב בי פעם, מרוב שגרמו לי כ"כ לא להיות אהובה מחוזרת כל השנים האלה (של הנישואין), כאילו שאיבדתי את הזכות ואת האפשרות. (טיפשות...)

 

[דמדומילילה]

תהיי חזקה

זה קשה - אבל זה קורה. חוזק בשלב הנוכחי ואושר יביאו טוב

 

[דמדומילילה]

מדהים

אהבתי מאוד

 

[סיאמית יפיפיה]

../images/Emo24.gifאהבתי ../images/Emo27.gif../images/Emo27.gif

חשבתי איפה נמצאות כל הרגשות הייתי מלאה עד אפס מקום, מרוב אהבה כבר לא יכולתי לנשום תמיד הרגשתי ,צחקתי ,חייכתי אל כולם שהיה עצוב בכיתי ורציתי לברוח מהעולם. שהיה לי רע עזבתי, הלכתי לחפש אושר חדש כנראה שזה לא כזה קל ,אבל העלמתי את החשש. אז כבר 7 שנים עברו כך ,לא יודעת עד מתי אמצא אהבה חדשה שתמלא רגשותיי. אני חשבתי שאולי הפסקתי לחוש ברגשות יותר לא אתאהב, ולא אדע אהבות? התשובה האמיתית היא אולי להרים ידיים ולחכות שיגיע היום, הפגישה בין שתי זוגות העיניים אז אני אמשיך לחייך לא אדע בכלל כאב, אולי בזכות החיוך בי מישהו יתאהב ועם טיפה מזל אני אף בחור כבר לא אסנן ואולי זה יהיה הבחור שליבי מחכה לו ושוכן... המסקנה היא שהייאוש והעצב זה יצר הרע תמיד צריך לחפש את האושר והחיוכים ורק טוב בע"ה נדע. מה שנשתדל לעשות זה לא לחפש תמיד להתאהב זה רק טיפה להיות סבלנים ולא לנעול את הלב... אני פוסעת בדרך הנכונה ............